ויליאם פוקנר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 35:
ב-[[1949]] זכה פוקנר ב[[פרס נובל לספרות]], הוא תרם את הזכייה לקרן שמעניקה פרס על שמו לכותבי סיפורת (PEN/Faulkner Award for Fiction). מלבד רומנים כתב פוקנר גם [[שירה|שיר]]ים, ספרי מתח וסיפורים קצרים. הוא זכה ב[[פרס פוליצר]] על ספרו "משל" (A Fable) שראה אור ב-[[1954]].
 
לאורך רוב שנות עבודתו כסופר -כאשר רוב ספריו מוצאים בהוצאות קטנות ונמכרים בכמויות זעומות - נאלץ פוקנר לעבור לתקופות בהוליווד ועבד כ[[תסריטאי קולנוע|תסריטאי]], לרוב בהפקות לאו דווקא מכובדות, להוציא את קשריו המיוחדים עם הבמאי הגדול האוורד הוקס, עבורו כתב את "[[התרדמה הגדולה]]" (על פי [[השינה הגדולה|ספרו]] של [[ריימונד צ'נדלר]]) ואת "להחזיק ולאבד", (ע"פי הרומן של [[ארנסט המינגוויי]]). פוקנר תיעב את [[הוליווד]] והתייחס אליה ואל הסרטים כמקור פרנסה בלבד. עם זאת בעיר הסרטים מצא את אהבת חייו - נערת-התסריט מטה קרפנטר, שהייתה משענתו עד סוף ימיו. הוא היה נשוי לאהובת נעוריו אסטל (לה חיכה עד שהתגרשה) והיה אב לבת אחת -ג'יל.
 
כיום נחשב פוקנר לאחד הסופרים האמריקאים הגדולים של המאה העשרים.