סכין שוחות-לחימה סימן 3 – הבדלי גרסאות

}}סכין שוחות/לחימה סימן 3 של צבא ארצות הברית הינה סכין לחימהייעודית ושימושלחימה כללי. הדגם סופק החל ממרץ 1943 ליחידות לוחמות של הצבא במהלך מלחמת העולם השניה בדגש על כוחות רגליים בחזית, אשר הייתה סבירות גבוהה כי יגיעו לחיכוך מטווח קרוב עם היריב - יחידות סיור, צנחנים ויחידות חי"ר שונות<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.usmilitaryknives.com/okca_1996.htm|הכותב=Trzaska, Frank|כותרת=U.S. Fighting Knives of World War II, Chapter VII: M3 Trench Knife|אתר=us military knives|תאריך=1996 may}}</ref>. הסכין עוצבה כפגיון ונועדה לספק תחליף לסכין השוחות סימן 1 וסכינים אחרות אשר הצבא סיפק. ראוי לציין באותה תקופה צבא ארה"ב סבל ממחוסר בסכינים לכלל הכוחות ולכן נסמכו על מלאי במחסנים שהיה ממלחמת העולם הראשונה, תרומות של אזרחים ורכש עצמי של החיילים . דגם סימן 3 היה בשימוש בעשורים שלאחר מכן, במקביל יוצרו מספר גרסאות דומות אשר נועדו להחליף את הדגם אך למעשה "שירתו" איתו במקביל בתקופה ארוכה.

בתחילת הצטרפותה הרשמית של ארה"ב לבעלותה ברית במלחמת העולם השניה (סוף 1941), הכוחות האמריקניים החלו בתכנית חימוש נרחבת, רוחבית שכללה את כלל זרועות הצבא, כחלק ממאמץ זה, צבא ארה"ב (במקביל לצי האמריקני) ראה צורך לספק לכוחות הלוחמים-בדגש על היחידות בחזית, סכינים חדשות שיסופקו לכוחות הלוחמים בשטח, כולל סכינים שניתן יהיה לספק לבני בריתו (צרפתים, בריטים וכו'). באותה העת (סוף 1941), חיילי הצבא צוידו בסכינים אשר נשאר במחסני הצבא מתקופת מלחמת העולם הראשונה (בלטו סכיני שוחות סימן 1), לצד רכש פרטי של חיילים, ותרומות של אזרחים. במהלך 1942 בוצע מחשב בצבא ארה"ב באשר לדגם הסכין אשר יתאים לכוחות בשטח, עלו מספר הצעות לדגמים חדשים. בדצמבר 1942 איגוד תעשיות המלחמה הקטנות הציע את העיצוב של סכין השוחות/לחימה סימן <ref>{{צ-ספר|שם=Robert Wood Johnson : the gentleman rebel|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/42865190|מו"ל=Lillian Press|שנת הוצאה=1999|מקום הוצאה=State College, PA|oclc=42865190|מהדורה=1st ed|מחבר=Foster, Lawrence G., 1925-2013.|עמ=256, 263-264}}</ref>3, על הפרק ואףהייתה הוצעאפשרות לאמץ את סכיסכין סימן 2 של הצי האמריקני, אשר פותחה במקביל.באותם ימים, לבסוףאך הוחלטהעלות עלהנמוכה אימוץשל דגםהסימן סכין3 שוחות/לחימהשל סימןהצבא 3ביחס לסימן 2 של הצי, ההחלטההכריעה את הכף וההחלטה הסופית עללאמץ את הדגם התקבלה בינואר 1943 כחודשיים לאחר מכן החל הייצור.

אחד מההגיונות לעיצוב הסכין וחומרי הגלם היה ניהול כלכלת חומרי גלם בעת המלחמה ומהירות הייצור<ref name=":0">{{צ-ספר|שם=The complete book of knife fighting : the history of knife fighting techniques and development of fighting knives, together with a practical method of instruction|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/2114935|מו"ל=Paladin Press|שנת הוצאה=1975|מקום הוצאה=Boulder, Colo.|oclc=2114935|מחבר=Cassidy, William L.}}</ref>, על מנת לתעדף פלדות פליז ואלומיניום לאמל"ח כבד. לסימן 3 עיצוב פשוט וקל לייצור, להב פלדה מושחם ארוךבאורך של כ-17 וצרס"מ (המזכיר את הלהב של סכין השוחות סימן 1), מושחז במלואו רק בצד אחד, טאנג עד לקצה הניצב. הידית עשויה מדיסקיות עור מלוטשותדחוסות ומצופות לקה, שמורה עם הטיה לכיון הלהב בצד אחד וניצב מפלדה, נרתיק עור המחוזק בבסיסו בפלטת מתכת, שהוחלף במהרה לנרתיק פלסטי. ייעוד הסכין: לחימה/מוצא אחרון ושימוש כללי.

סכין סימן 3 יוצרה כסכין לחימה ייעודית<ref name=":0" />, בניגוד לסכינים כמו סימן 2 של הצי האמריקני אשר עוצבו כסכין לחימה וסכין לשימוש כללי. לאור זאת, עם תחילת הייצור וזרימת הסכינים המוגמרות לצבא, הן סופקו בתחילה לחיילים אשר לא נשאו כידון, קרי: צוותי מכונות יריה, נושאי פק"לים, נושאי מקלעים, חיילים החמושים בתומפסון, BAR או קרבין M1. התיעדוף היה צוותי חזית, כוחות חוד קודם ולאחר מכן כוחות סיוע ולוגיסטקה, עורף ואף חיל האוויר. הסכין שימשה את צבא ארה"ב שנים רבות ואף עיצובה הושאל לדגמי סכינים אחרים כגון ה-M5, M7 (המוכר בצה"ל כ"כידון" M16). הסכין מיוצרת כיום על ידי אונטריו וחברות נוספות, לרוב לצרכי אספנות.