בית טליתא קומי – הבדלי גרסאות

את הבית יסד [[מסדר הדיאקוניסות]] הגרמנית, והאדריכל היה [[קונראדקונרד שיק]]. סיפור [[טליתא קומי]] מ[[הברית החדשה]] שימש מקור השראה להקמת בית היתומות, שכן המנזר ראה עצמו כממשיך את דרכו של [[ישו]] כנותן חיים לנערות, ומכאן שם הבית. הבית נבנה במכוון הרחק מ[[העיר העתיקה]] כדי לאפשר לתלמידות לקבל חינוך מתאים לנזירות הרחק מהווי העיר. המבנה היה בעל סגנון ערבי עם [[כיפה (מבנה)|כיפות]] עגולות ו[[גג]] שטוח. קירות המבנה קושטו בפסוקים מהברית החדשה ב[[גרמנית]]. סביב למבנה הייתה חצר גדולה עם עצים וספסלים{{הערה|שם=הצופה}}.

בשנת 1940, בעקבות היות [[גרמניה]] [[מדינת אויב]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], נכנסו לעבוד בבית הספר עובדי ממשלה ומתנדבים במקום האחיות הגרמניות{{הערה|{{המשקיף||שינויים בהנהלת מוסדות המיסיון הגרמניים|1940/06/03|00301}}}}. בהמשך המוסד נסגר ובמבנה נותרו רק הנזירות. שלטונות המנדט שיכנו במבנה את משרד המפקח על התעשייה הכבדה{{הערה|שם=הצופה}}. במרץ 1948 עלה הרעיון לשכן בחצר באופן זמני את בעלי העסקים שנפגעו ב[[הפיגוע ברחוב בן-יהודה (1948)|פיצוץ ברחוב בן-יהודה]]{{הערה|{{המשקיף||לשיכון סוחרי רחוב בן יהודה|1948/03/22|00418}}}}. לאחר הקמת מדינת ישראל השתכנו במבנה ארגונים שונים, בהם החוג האקדמאי{{הערה|{{חרות||פגישת חברי החוג האקדמאי|1949/07/27|00422|||Ad}}}}, הסטודיו של [[מוטקה בלום]]{{הערה|{{מעריב||אבן ירושלים נפלאה לניצול|1967/05/07|01600}}}}, הסטודיו של [[לודוויג בלום]]{{הערה|שם=בןשאול}} ועורכי דין רבים ובחצר שוכנו חנויות ועסקים שונים של מפוני המרכז המסחרי הישן{{הערה|{{חרות||הממשלה מכרה בחשאי שטח טליתא קומי|1962/02/06|00400}}}}. בסוף 1951 רכשה מדינת ישראל את המבנה והחצר, יחד עם נכסים נוספים, מידי [[הכנסייה הלותרנית]]{{הערה|{{הצופה||הכנסייה הלותרנית התחייבה לחדול|1951/12/07|00803}}}}. העסקים שהשתכנו במבנה ובסביבתו בקשו לרכוש אותו מידי המדינה, אך המדינה סירבה בגלל רצונה לפתח במקום מרכז עסקים חדש של העיר{{הערה|{{דבר|מרדכי איש -שלום|ירושלים תובעת: יועברו כל משרדי הממשלה לבירה|1962/12/16|00303}}}}. על כן, בתחילת 1962 מכרה המדינה את המבנה לחברת [[הכשרת היישובהישוב]] ללא [[מכרז]]{{הערה|{{מעריב||דיירי טליתא קומי חוששים מנישול|1962/02/06|00803}}}}{{הערה|{{חרות|י. דיש|עוול משווע נעשה לתושבי טליתא קומי בירושלים|1962/02/07|00206}}}}. על טענת [[מבקר המדינה]] שהמכירה נעשתה במחיר נמוך מהשווי הריאלי, ללא מכרז, הגיב משרד האוצר שבגלל הרצון שהיזם יפתח את המקום לא היה מקום לנהל מכרז{{הערה|{{דבר||קטעים מדו"ח מבקר המדינה - מינהל מקרקעי ישראל מכר ללא מכרז|1963/04/18|00500}}}}. בסוף 1965 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את התוכנית לבנייה במקום שכללה את הקמת [[מגדל העיר]] ו[[בניין המשביר לצרכן (ירושלים)|בניין המשביר לצרכן]]{{הערה|{{מעריב|יחיאל לימור|גורד שחקים בן 25 קומות|1965/12/27|01803}}}} והושלמו הסדרי הפיצויים עם הדיירים{{הערה|{{דבר|דניאל בלוך|המשולש הנצחי|1966/01/05|00405}}}}. הבית הועמד מוזנח ויועד להריסה{{הערה|{{מעריב|יהודה האזרחי|דחפור בא לירושלים|1966/08/19|01500}}}}, הגם שחלק מדייריו המשיכו לפעול בו גם בשנים שלאחר מכן{{הערה|שם=בןשאול|{{מעריב|משה בן -שאול|ממגדל למגדל|1967/10/13|04900}}}}.