|
==על השושלת==
שבט אומיה היה השבט הערבי האריסטוקרטי ששלט בעיר [[מכה]], עוד לפני תקופת ה[[אסלאם]],. השבט היה ידוע בעושרו, בהשכלת חבריו ובשליטתו בעיצובה של מכה כאזור מרחב למקדש ה[[כעבה]]. בזכות השבט, הפך המקדש למוקד העיקרי לעלייה לרגל בקרב השבטים הערבים, כשלכל אחד מהשבטים הוקצה במקדש אליל מסוים. שבט אומיה ניצל את עונת ה[[עלייה לרגל]] למכה בשל היותה מקום קדוש לערבים הפגאנים, כדי לקדם את ענייניו המסחריים (למשל הקים שוק מרכזי למסחר) וכדי לבצר את מעמדו הפוליטי והחברתי בקרב הערבים. הופעת הנביא [[מוחמד]] סיכנה את מעמדו של השבט, בייחוד בשל השתייכותו של מוחמד לשבט המתחרה האשם, שבתקופת הופעת מוחמד היה שבט חלש וירד מגדולתו. שבט אומיה חשש כי קבלת האסלאם פירושה התחזקות מחודשת של שבטו של מוחמד, ובכך יאבד שבט אומיה את כוחו הכלכלי והפוליטי במכה. רצונו של הנביא להפוך את המקדש למקדשו היחידי של [[אללה]] פורש בידיהם כניסיון של מוחמד לעצב את המקדש מחדש, על מנת לשלוט בתנועת העלייה לרגל ובכך גם לשלוט במכה מבחינה מסחרית ופוליטית, דבר שנראה כפוגע באינטרסים של שבט אומיה. לכן נודע השבט כשבט העיקרי אשר התנגד לדת החדשה ולנביא מוחמד. כמעט כל המלחמות המשמעותיות נגד מוחמד נבעו מיוזמה של שבט אומיה. בסופו של דבר, מוחמד הצליח לכבוש את העיר מכה, מעוזם של שבט אומיה.
לאחר מות מוחמד, בחרו האומיים להתאסלם על מנת להחזיר את כוחם הפוליטי הקודם, כפי שאכן קרה. השבט תמך בבחירתם של [[אבו בכר]] לשלטון ו[[עמר בן אל-ח'טאב]] שלא היו משבט האשם וגם לא משבט אומיה, כך שהם שירתו את האינטרס העיקרי של שבט אומיה - לא להחזיר את שבט האשם לשלטון. בתקופת שלטונם של שני ה[[ח'ליף|ח'ליפים]] הראשונים, האומיים החלו לכבוש את עמדות הכוח בניהולה של המדינה המוסלמית, שבאותה התקופה החלה להתרחב גם לאזורי [[מצרים]] ו[[איראן|פרס]]; כך שבסופו של דבר, מרבית המשרות הפוליטיות והמינהליות היו בידי השבט בתקופה ההיא. עם מותו של עומר ראו האומיים שבידם הכוח להחזיר את השלטון לשבט ואכן כך הם עשו כאשר תמכו במינויו של [[עות'מאן בן עפאן]], משבט אומיה, כח'ליף.
|
