ציונות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בן נחום (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
ביטול גרסה 26767607 של בן נחום (שיחה) מיותר לחלוטין
שורה 69:
עם המניעים להגירה ההמונית שפקדה את אוכלוסיית מזרח אירופה - היהודית והלא יהודית כאחד - יש למנות את הגידול הדמוגרפי המהיר באזור זה ואת הקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבותיו. החברה היהודית שבתחום [[גליציה]] ו[[רומניה]] סבלה ממצוקה כלכלית קשה ורבים מהם היו שרויים בעוני כבד. גורם נוסף שהאיץ את הגירתם של היהודים היו הגזרות והרדיפות מצד השלטונות ומצד האוכלוסייה המקומית. שניים מהאירועים שהאיצו ביהודים להגר היו [[פרעות קישינב]] שהתרחשו בשנת [[1903]] ופרעות לאחר [[מהפכת 1905|ניסיון ההפיכה ברוסיה]] בשנת [[1905]].
 
כ-35 אלף יהודים עלו לארץ ישראל מ-[[1905]] ועד פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] בקיץ 1914. ערב המלחמה מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ-85 אלף נפש. רוב העולים באו לארץ ישראל בעקבות זיקתם להיסטוריה ולתרבות היהודית והרצון לשפר את חייהם בארץ החדשה. רבים מהם היו שוחרי התנועה הציונית והכירו את פועלו של [[בנימין זאב הרצל]], רבים השתייכו לתנועות [[סוציאליזם]] ו[[קומוניזם|קומוניסטים]] באירופה, השתתפו במהפכת הנפל ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] ב-[[1905]], וידעו על הפוגרומים שהתחוללו במזרח אירופה בסביבות שנה זו. חלק מהפועלים התארגנו בשתי מפלגות בשם: "[[הפועל הצעיר]]" "ו[[פועלי ציון]]", בהן היו חברים [[יצחק בן-צבי]], [[יוסף חיים ברנר]], [[מניה שוחט]], [[ישראל שוחט]], [[דוד בן-גוריון]], [[ברל כצנלסון]], [[לוי אשכול]], [[יצחק טבנקין]] ו[[א.ד. גורדון]]. בתקופת העלייה השנייה הוקמו ארגונים ציוניים אחדים ששירתו את היישוב וסימנו תהליכים חדשים, בהם: [[המשרד הארצישראלי]], ארגון השומר והשכונה העברית תל אביב.
 
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] סבל היישוב ממחסור, רעב וגירושים. בסיומה של המלחמה מנה כ-55 אלף נפש. התנועה הציונית זכתה בהישג פוליטי מרכזי כאשר המעצמה הגדולה באותה תקופה, [[בריטניה]], הסכימה להעניק את חסותה לתנועה הציונית, והעניקה לה את '''[[הצהרת בלפור]]''' שניתנה ב-[[2 בנובמבר]] [[1917]]. הצהרה זו נתנה תנופה משמעותית ביותר לציונות, במיוחד לאחר שבריטניה כבשה את ארץ-ישראל מידי העות'מאנים, וניתן לה [[המנדט הבריטי|המנדט על ארץ-ישראל]] מטעם [[חבר הלאומים]].