ציונות – הבדלי גרסאות

כ-35 אלף יהודים עלו לארץ ישראל מ-[[1905]] ועד פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] בקיץ 1914. ערב המלחמה מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ-85 אלף נפש. רוב העולים באו לארץ ישראל בעקבות זיקתם להיסטוריה ולתרבות היהודית והרצון לשפר את חייהם בארץ החדשה. רבים מהם היו שוחרי התנועה הציונית והכירו את פועלו של [[בנימין זאב הרצל]], רבים השתייכו לתנועות [[סוציאליזם]] ו[[קומוניזם|קומוניסטים]] באירופה, השתתפו במהפכת הנפל ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] ב-[[1905]], וידעו על הפוגרומים שהתחוללו במזרח אירופה בסביבות שנה זו. חלק מהפועלים התארגנו בשתי מפלגות בשם: "[[הפועל הצעיר]]" "ו[[פועלי ציון]]", בהן היו חברים [[יצחק בן-צבי]], [[יוסף חיים ברנר]], [[מניה שוחט]], [[ישראל שוחט]], [[דוד בן-גוריון]], [[ברל כצנלסון]], [[לוי אשכול]], [[יצחק טבנקין]] ו[[א.ד. גורדון]]. בתקופת העלייה השנייה הוקמו ארגונים ציוניים אחדים ששירתו את היישוב וסימנו תהליכים חדשים, בהם: [[המשרד הארצישראלי]], ארגון השומר והשכונה העברית תל אביב.