בנק מזרחי טפחות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 50:
בשנת [[1969]] החליטו ראשי בנק המזרחי ובנק הפועל-המזרחי לחבור יחד ולהקים את בנק המזרחי המאוחד. לבנק המאוחד היו 42 סניפים ברחבי הארץ ונכסים בשווי של למעלה מ-400 מיליון [[לירה ישראלית|לירות ישראליות]]. בשנת 1978 החל הבנק בתהליך מחשוב הסניפים,{{הערה|{{מעריב||בנק המזרחי מפעיל שיטה חדישה|1978/12/06|00803}}}} לאחר שקודם לכן רכש לשם כך את חברת המחשוב "חיש", שהפכה לחברת המחשוב של הבנק בשם "מחיש".
 
במרץ 1979 רכש הבנק מההאפוטרופוס הכללי את "בנק שוויץ ישראל לסחר", לאחר הרכישה שם הבנק שונה ל"בנק למימון ולסחר".{{הערה|קודם לכן הבנק נודע בשמות: "בנק ארצי", "בנק מימון לישראל", "בנק נורוק אידלזק", "בנק שרון לבנין ומסחר", ו-"בנק מרכזי לסחר"}}. בשנת [[1980]] רכש הבנק מהמדינה את בנק טפחות שהחל להתנהל כחברת בת של הבנק.
 
בשנת [[1983]], בעקבות [[משבר מניות הבנקים (ישראל, 1983)|משבר מניות הבנקים]], עבר הבנק ל[[חברה ממשלתית|בעלותה]] של [[ממשלת ישראל]]. רכישה בנק טפחות הכבידה על הבנק, ולבסוף, שבועות לאחר שמאיר פנה אל ראש הממשלה [[שמעון פרס]] ואמר לו כי הבנק עומד בפני [[פשיטת רגל]], ובסיוע יועצו של פרס, [[אמנון נויבך]], המפקחת על הבנקים [[גליה מאור]] ונגיד בנק ישראל ד"ר [[משה מנדלבאום]], הושג קו אשראי של 100 מיליון דולר שמנע את קריסת הבנק. לנוכח המלצות ועדת בייסקי נאלץ מנכ"ל הבנק, [[אהרן מאיר]], להתפטר, והוא הועמד לדין ונדון ל[[מאסר על תנאי]] של שנתיים ו[[קנס]] בסך 600,000 ש"ח.