לימודי מוגבלות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
מ מיזוג הערות שוליים המפנות לאותו מקור |
||
שורה 2:
'''לימודי מוגבלות''' ב[[אקדמיה]] הם לימודים בינתחומיים, אשר החלו להתפתח בשנות ה-70 של המאה העשרים. לימודי מוגבלות מציגים [[תאוריה ביקורתית]] המנתחת באופן ממוקד ומאורגן את ההמשגה הצרה, הלא מותאמת והלא מדויקת של מושג ה[[מוגבלות]] בחברה. הביקורת שמציג התחום אתגרה, מעל הכל, את [[המודל הרפואי#המודל הרפואי למוגבלות|המודל הרפואי]], המניח שמוגבלות היא קודם כל קטגוריה רפואית. לימודי המוגבלות סירבו לקבל את ההגדרה הרפואית של מוגבלות, שהניחה שמוגבלות היא קודם כל [[לקות]] פיזית של פרט, וכן שהמוקד מצוי באינדיבידואל – באדם עם הלקות (לינטון, 1998; אוליבר, 2004).
המושג '''[[מוגבלות]]''' נמצא יותר ויותר במודעות הציבור ומוכר כתופעה אוניברסלית. לימודי מוגבלות הופיעו בעקבות עניין אקדמי בהבנת משמעות המוגבלות בחברה ובעקבות ביטויים של פעילים חברתיים לגבי [[העצמה]], הכלה (inclusion), [[נורמאליות]] והפוליטיקה של השונות{{הערה|שם=אלברכט|Albrecht, G.L. (2003). American Pragmatism, Sociology and the Development of Disability Studies. Heilpadagogik Di Fachzeitscchrift im Internet Online (pp. 23-50)}}.
לימודי המוגבלות מציגים את [[המודל החברתי (מוגבלות)|המודל החברתי]] כמסביר את מהותה של המוגבלות. המודל החברתי קורא תיגר על [[המודל הרפואי]] ועל הראיה האישית המצומצמת, ורואה את המוגבלות כתוצר של חסמים חברתיים, מבניים וסביבתיים שמערימה ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] על הלקות. באמצעות חסמים אלה [[הדרה חברתית|מדירה ומבודדת]] החברה את האדם מהשתתפות מלאה בה. הצהרה זו הייתה חדשנית בכך שהצביעה על כך שאת המוגבלות מייצרת החברה, ולא הלקות עצמה{{הערה|שם=אוליבר|Oliver, M. (2004). The social model in action: if I had a hammer. In: Barnes, C. & Mercer, G. (eds.). Implementing the social model of disability: Theory and research.(pp. 18-31). Leeds: The Disability Press}}.
שורה 9:
==לימודי מוגבלות באקדמיה==
בתחום האקדמי ישנה צמיחה עולמית של לימודי המוגבלות. בארצות הברית לימודי מוגבלות, כמו גם סוציולוגיה בכלל, הושפעו [[פרגמטיזם|מהפרגמטיזם]]. ניתן לאפיין פרגמטיזם כשיטה בה המשמעות של מושג נקבעת דרך התוצאות, הניסיונות או הפרקטיקה של היישום שלו. התמה הפרגמטית של מחקרים בהם התוצאות מייצגות עבודה המעצבת מדיניות חברתית ופוליטית, משתקפת גם בגישות האיכותניות וההיסטוריות-חברתיות לסוציולוגיה וללימודי מוגבלות. בלימודי מוגבלות נכון לשנת 2013 ניתן לראות דגש חזק על ההבניה החברתית של המציאות, החשיבות של חווית האינדיבידואל, חשיבות התרבות והקונטקסט בפרשנות של התנהגות וטקסטים, הקשבה ל"קולות" של הנחקרים ושיח בין ובתוך חוקרים ונחקרים. חוקרי מוגבלות עושים גם שימוש בנקודת מבט של אינטראקציה סימבולית. המהות של נקודת מבט זו היא שאנשים אינם מגיבים לעולם באופן ישיר, אלא שמים עליו משמעות חברתית, מארגנים אותו ומגיבים אליו על בסיס משמעויות אלו. באופן זה שואלים החוקרים שאלות בסיסיות כגון : מה המשמעות של מוגבלות עבור אנשים עם לקויות שונות ובתרבויות שונות? איך אחרים תופסים, מגדירים ומגיבים לאנשים עם מוגבלות? האם מוגבלות היא בפרט, בסביבה או באינטראקציה בין השניים? איך אנשי מקצוע בתחום הרפואה ואנשי השירות מתנהגים כלפי אנשים עם מוגבלות ולמה? דרך שאלות אלה חוקרי מוגבלות העמיקו את ההבנה התאורטית והחוויתית שלנו של מה זה אומר להיות אדם עם מוגבלות{{הערה|
טיצ'קוסקי (2008) מתייחסת לחשיבות קיומה של מסגרת ללימודי מוגבלות באוניברסיטה כמרכיב משמעותי בתוך השיח של האוניברסיטה העוסק במוגבלות ובאמצעותו הנגשת המרחב האקדמי עבור אנשים עם מוגבלות.
שורה 23:
===לימודי מוגבלות בישראל===
בישראל בשנת 2013 עדיין לא קיימת תוכנית לימודים בתחום של לימודי מוגבלות באף מוסד השכלה גבוהה. בשנת 2007 התקיימו במרכז לחיים עצמאיים בירושלים מספר הרצאות בנושא ופורסמה חוברת שכללה את תמלול ההרצאות שהתקיימו במסגרת סדרה זו. אסופה זו מהווה את החומר הכתוב הרשמי הראשון שתחום בשפה העברית
בשנת 2009 הוקמה ב[[מכון ון ליר בירושלים]] קבוצה שעסקה בתחום, ובה חברו יחד אנשי אקדמיה ואקטיביסטים עם ובלי מוגבלויות על מנת לקדם את התחום. ראשי הקבוצה היו פרופ' [[נטע זיו]] ופרופ' ניסים מזרחי מ[[אוניברסיטת תל אביב]], שחברו לפרופ' ארלין קנטר מ[[אוניברסיטת סירקיוז]], [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]. הקבוצה פעלה כשנתיים במהלכן עבדו חברי הקבוצה על [[מקראה]] מתורגמת ראשונה בעברית בתחום לימודי המוגבלות. מקראה זו התפרסמה ב-2016 והכילה תרגומים לעברית של טקסטים קנוניים בלימודי מוגבלות, מלווים בטקסטים שכתבו חברי הקבוצה
גם [http://www.alin-beitnoam.org.il/ds-institute.htm המכון ללימודי מוגבלות - אלין בית נועם] שם לו למטרה לעסוק במחקר, הפצת ידע ופיתוח תוכניות למידה מתקדמות בלימודי מוגבלות. [[האגודה הסוציולוגית הישראלית]] בשיתוף עם [[אלין בית נועם]] מפעילים קהילה מקצועית, הפועלת להעמקת ההיכרות של אנשי האקדמיה מתחומים שונים עם תחום לימודי המוגבלות, פיתוח המחקר וההקשר המקומי.
שורה 34:
עוד נטען כלפי המודל החברתי כי אינו שלם ואינו יכול להוות [[תאוריה]] של מוגבלות. אוליבר (2004) עונה למבקרים כי מעולם המודל לא התיימר להיות תאוריה. אוליבר רואה במודל החברתי כלי שיש ליישמו בפרקטיקה והוא נותן במאמרו דוגמאות כיצד ניתן לעשות זאת. זאת היא גם הביקורת שלו עצמו על לימודי המוגבלות, כי הם אינם נותנים דגש מספק על תרגום מעשי של המודל החברתי.
ביקורת נוספת על לימודי המוגבלות היא כי הם לא השתלבו בצורות אחרות של דיכוי סוציופוליטי, כגון [[גזענות]], [[סקסיזם]], או [[הומופוביה]]. צורות דיכוי אלה יכולות להיות אף הן רלוונטיות לאנשים עם מוגבלות, ולימודי המוגבלות יכולים לשלב ידיים עם תנועות אחרות למאבק משותף. כתחום לימוד ומחקר חדש יחסית, תחום לימודי מוגבלות עשה מעט מאד התקדמות בתחום, אף שקיימות עבודות עדכניות בנושאים אלה ממש{{הערה|Oliver, M. (2004). The social model in action: if I had a hammer. In: Barnes, C. & Mercer, G. (eds.). Implementing the social model of disability: Theory and research.(pp. 18-31). Leeds: The Disability Press|שמאל=כן}}.
לינטון (1998) טוענת כי השדה האקדמי של לימודי מוגבלות נותר שולי בתרבות האקדמית אף יותר מאשר אנשים עם מוגבלות בתרבות האזרחית. השלב הבא בתחום לימודי המוגבלות צריך להדגיש כיצד ידע אודות מוגבלות מיוצר חברתית כדי לחזק פרקטיקות קיימות. השאלות שדיסציפלינות אחרות, כפסיכולוגיה, שואלות והמתודות והפרקטיקות בהן הן משתמשות, אינן מספקות על מנת לענות לעסוק בבעיות שלימודי המוגבלות מנסים לפתור.
| |||