בית המשפט הגבוה לצדק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 2.53.178.8 (שיחה) לעריכה האחרונה של דוד שי |
מ הוספת עותר ומשיב |
||
שורה 25:
בין נשיא בית הדין הארצי לעבודה, [[מנחם גולדברג]] ל[[נשיא בית המשפט העליון]], [[אהרן ברק]] התקיימה מחלוקת משפטית בשאלת היחסים בין בית הדין לעבודה ל[[בג"ץ]]. גולדברג, כקודמו [[צבי בר-ניב|בר-ניב]], ראה את בית הדין הארצי לעבודה כערכאה עליונה בנושאים הנדונים בו{{הערה|מנחם גולדברג, "על היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", '''[[הפרקליט]]''' ל"ח}}. ברק, לעומתו, התיר עתירות לבג"ץ נגד פסיקתו של [[בית הדין הארצי לעבודה]]{{הערה|אהרן ברק, "ביקורת שיפוטית ואחריות ממלכתית - היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה", '''הפרקליט''' ל"ח}}.
בהתייחס להחלטות [[בית דין רבני|בתי דין רבניים]] מנה בג"ץ את המקרים הבאים שבהם יראה מקום להתערב{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09102230.z01|סוג=בג"ץ|עותר=פלוני|משיב=בית הדין האזורי באשדוד}}}}:
* ההכרעה ניתנה בחריגה מסמכות
* ההכרעה פוגעת ב[[כללי הצדק הטבעי]]
שורה 63:
:עם זאת, נקבע שכאשר יש נפגע פרטי אשר אינו פונה לבית המשפט נגד פעולת המדינה, לא יוכל עותר ציבורי להביא את העניין בפני בית המשפט, אלא אם נסיבות העניין יוצאות דופן בחשיבותן הציבורית. בעוד שזכות העמידה במשפט המינהלי הכללי הוכרה על ידי בג"ץ באופן רחב יחסית, והיא אף ניתנת לעותרים שאינם יכולים להוכיח פגיעה באינטרס אישי, הרי שביחס לזכות העמידה במכרזים ציבוריים התפתחה בבג"ץ ובבתי המשפט לעניינים מנהליים גישה נדיבה פחות{{הערה|אורן שבת, '''העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים''' (פרלשטיין-גינוסר, 2017), עמ' 346}}.
:
:'''פנייה מוקדמת''' - בטרם פנייה לבג"ץ על העותר לפנות לרשות כנגדה בכוונתו לעתור ולאפשר לה להשיב לפנייתו. בהיעדר פנייה מוקדמת עשויה העתירה להידחות ללא כל בדיקה נוספת על ידי בג"ץ. בג"ץ גם דורש שיינתן לרשות די זמן להגיב ולהתייחס לפנייה המוקדמת ואינו נוהג להתערב בלוח הזמנים שקובעת הרשות לטיפול בפנייה. עתירה נגד [[היועץ המשפטי לממשלה]] שהוגשה רק חודש אחרי הפנייה המוקדמת נדחתה על הסף בגלל אי מיצוי הפנייה המוקדמת{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09101430.z03|סוג=בג"ץ|עותר=|משיב=}}}}. הפנייה המוקדמת חייבת להיעשות על ידי העותר עצמו, והוא אינו יכול להסתמך על פניות קודמות של אחרים שפנו באותו עניין{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09090740.h03|סוג=בג"ץ|עותר=עו"ד גלעד בנאי|משיב=המפקח על הביטוח משרד האוצר}}}}. הפנייה המוקדמת נדרשת לכלול "מיצוי הליכים", כלומר שימוש בכל אמצעי הערעור העומדים בפני העותר, לפני הפנייה לבג"ץ. במקרה בו עותרת טענה שהיא פנתה לבג"ץ ולא לערעור בגלל לוח הזמנים קצר והחשש שהמתנה לתוצאות הערעור לא תאפשר פנייה בזמן לבג"ץ, דחה השופט [[יורם דנציגר]] את העתירה וכתב שלכל הפחות היה על העותרת לצרף לעתירה את כתב הערעור שעתיד היה להיות מוגש ביחד עם הצהרה על כוונה להגיש את הערעור{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=10075690.w01|סוג=בג"ץ|עותר=גיטה פיירמן|משיב=משרד הבטחון}}}}.
* '''[[שיהוי]]''' - תנאי סף זה הוא מעין תמונת ראי של תנאי הסף בדבר "פנייה מוקדמת". על העותר לפנות לבג"ץ מיד לאחר שהעניין הופך אקטואלי (אך לאחר שביצע פנייה מוקדמת לרשות ולא קיבל מענה מספק). עיכוב בלתי מוצדק בפנייה לבג"ץ, בפרט כאשר הרשות או אחרים כבר הסתמכו על ההחלטה כנגדה מבוקש הסעד, יביא לדחיית העתירה. במיוחד, "כשמדובר בקיומן של [[בחירות]], חייבים מועדי הפעולה או התגובה להיות קצרים ביותר, שאם לא כן תלקה הפנייה בשיהוי". כך למשל, כאשר תשובת המדינה לפניית העותרים נתקבלה שבוע לפני הבחירות לרב העיר אשדוד והעתירה עצמה הוגשה ביום הבחירות, סירבה השופטת [[אסתר חיות]] להוציא [[צו ביניים]] נגד קיום הבחירות, כאשר אחד מנימוקיה הוא שיהוי{{הערה|ע"א 2219/92 שפירא ליבאי נ' מפלגת העבודה הישראלית, צוטט ב-{{פס"ד עליון|קישור=10019170.v01|סוג=בג"ץ|עותר=דוד צוציאשוילי|משיב=השר לשירותי דת}}}}.
* '''סעד חלופי''' - בג"ץ יידחה עתירה מקום שהעותר יכול היה לקבל סעד בערכאה משפטית אחרת או במקום אחר.
* '''היעדר ניקיון כפיים''' - העותר חייב לבוא לבג"ץ בידיים נקיות, לאחר שהציג בעתירתו את כל העובדות הרלוונטיות באופן אמיתי ומלא{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.michrazim-law.co.il/wp-content/uploads/2017/11/clean-hands-principle-2.pdf|הכותב=ד"ר אורן שבת|כותרת=נקיון כפיים|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|ד"ר אורן שבת, '''העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים''' (פרלשטיין-גינוסר, 2017), עמ' 392-287}}. ניקיון כפיים בא לידי ביטוי גם בהתנהגותו של העותר: נטילת החוק לידיים ועשיית דין עצמית יביאו לדחיית העתירה.
שורה 70:
:כלל זה שימש את השופטים בעת דחיית העתירה של תושבי [[עמונה]] נגד הריסת תשעה בתים ביישוב, כאשר פורסם בתקשורת שהעותרים יתנגדו להריסת הבתים אם בית המשפט ידחה את העתירה. כלל זה שימש את בית המשפט גם במקרה של נואף צבח אשר עתירה שנייה שלו לבג"ץ נגד גירושו מן הארץ, נדחתה על הסף משום שלא עמד בסיכום בעקבות העתירה הראשונה שלו.
*'''עניינים תאורטיים''' - בג"ץ לא ידון בעתירה כאשר מדובר במעשה עשוי, והסעד המבוקש הוא תאורטי בלבד. לפיכך, גם אם טענות העותר נכונות העתירה עשויה להידחות מסיבה זו.
*'''שימוש בלשון בוטה''' - עתירה המנוסחת בלשון בוטה עשויה להידחות ולו מטעם זה בלבד{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=10028800.m01|סוג=בג"ץ
==סדר הדין==
| |||