|
[[קובץ:More-Nevuchim-Yemenite-manuscipt.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[כתב יד (העתק)|כתב יד]] [[יהדות תימן|תימני]] של הספר מורה נבוכים, כתוב ב[[ערבית יהודית]]]]
הרמב"ם החל לכתוב את מורה נבוכים בשנת [[ד'תתקמ"ז]] ([[1187]]), וסיימו עד שנת [[ד'תתקנ"א]] ([[1191]]). ספרו זה, הכתוב בערבית יהודית, נכתב במקורו עבור תלמידו - ר' [[יוסף בן יהודה אבן שמעון]]. בספר מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת, כלומר כאשר המשכיל אינו מצליח להבין את ההגיון בדת ולהסביר אותה בעמצאיםבאמצעים רציולנים. בספר מנסה הרמב"ם להסביר את היהדות בצורה רציונאלית ומנסה לתת הוכחה פילוסופית או [[אנתרופולוגית]] לכל מצווה ואמונה. ספר זה נכתב על ידי הרמב"ם לאחר שניסה לכתוב ספרי מחשבה במתכונת אחרת ('ספר הנבואה' ו'ספר ההשוואה' [ובגרסות אחרות 'ספר ההתאמה' או 'ספר התיאום']), שלא מצאו חן בעיניו בתוצאתם הסופית.{{הערה|1=בהקדמתו ל"מורה נבוכים", מציין הרמב"ם שהחל לכתוב את 'ספר הנבואה', אך הפסיק כאשר הבין כי אם יסביר את משלי הנבואה בצורה מפורשת יבינו זאת גם "המון העם" ולא רק הראויים לכך, ואם יסתיר את הפירוש על ידי משלים לא תועיל הכתיבה מאומה}} מקובל כי הספר כולל את הספרים האלו בעריכה שונה, כאשר העניינים העמוקים מפוזרים בספר במעין 'צופן' שרק המשכיל יוכל לחדור אל תוכו. את זאת עשה הרמב"ם מאחר ולדעתו אין לסופר שליטה על הספר מרגע שנכתב ולכן בעזרת צופן הוא המקשה את הבנת התובנות המעמיקות וכך מסוגל לנפות את הקוראים כך שרק המשכילים יצליחו להבינו. לפי הרמב"ם בדומה לפילוסופיה של אריסטו קיימות "אמונות הכרחיות" שאינן נכונות בהכרח אך נועדו כדי לשלוט על ההמון ולכן יש להציג את האמת רק ליחידי סגולה ולהסתירה מההמון.
ב"מורה נבוכים" פורש [[הרמב"ם]] את שיטתו בנושאים רבים ובהם: [[שלילת הגשמות|שלילת הגשמות מהאל]], [[נבואה]], השגחה, [[טעמי המצוות]], תורת ה[[מדינה]], [[בריאת העולם (יהדות)|בריאת העולם]] ו[[מוסריות]] כלל אנושית. בכל הנושאים מטפל הרמב"ם באורח רציונלי, היינו, מציג הוכחות הגיוניות התומכות בטענותיו. הרציונליזציה של תוכני ה[[דת]] היא אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר של מורה נבוכים.
|
