פולין גארסיה-ויארדו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שארל גונו -> דיוק בשם
שורה 12:
ב-1837 הופיעה פולין גארסיה בת השש-עשרה ב[[קונצרט]] הראשון שלה ב[[בריסל]] וב-1839 הופיעה לראשונה ב[[אופרה]], בתפקיד '''דסדמונה''' ב"אותלו" של [[ג'ואקינו רוסיני|רוסיני]] ב[[לונדון]]. הופעתה זו התגלתה כהפתעת העונה. על אף מגרעותיה, הייתה לה טכניקה יוצאת מן הכלל, משולבת בלהט מפתיע בעוצמתו.
 
ב-1840 נישאה ללואי ויארדו, [[סופר]] ומנהל התיאטרון האיטלקי ב[[פריז]], שיהיה בהמשך לאמרגן שלה. נישואיה לבעל, שהיה מבוגר ממנה בעשרים ואחת שנים, לא שמו קץ לזרם המתמיד של גברים מאוהבים. הסופר ה[[רוסי]] [[איוון טורגנייב]] היה אציל מחונן, שהתאהב בה עד מעל לראש אחרי ששמע אותה שרה את [[הספר מסביליה]] של רוסיני ב[[רוסיה]] בשנת 1843. ב-1845 עזב את רוסיה בעקבות פולין ובסופו של דבר קבע את משכנו בבית ויארדו, התייחס אל ארבעת ילדיה כאל צאצאיו וסגד לה עד מותו. היא, מצדה, כתבה ביקורות על יצירתו וניצלה את קשריה ואת כישוריה החברתיים כדי להציגו בציבור באור החיובי ביותר שבגדר האפשר. בשאלה מה בדיוק היה טיב יחסיהם חלוקות הדעות. בין שאר הגברים שעמדו בקשר קרוב עמה היו ה[[מלחין|מלחינים]] [[שרלשארל גונו|גונו]] ו[[הקטור ברליוז|ברליוז]].
 
שירתה של ויארדו, שנודעה במנעד הרחב שלה ובתפקידיה הדרמטיים, נתנה השראה למלחינים כמו [[פרדריק שופן|שופן]], [[ הקטור ברליוז]], [[קאמי סן-סאנס|סן-סאנס]] ו[[ג'אקומו מאיירבר|מאיירבר]], שאת '''פידה''' באופרה שלו, "הנביא", שרה בביצוע הבכורה. מעולם לא חשבה את עצמה למלחינה, אבל למעשה חיברה שלושה קובצי מוזיקה ואף סייעה בכתיבת המוזיקה לתפקידים, שנוצרו במיוחד בשבילה. בהמשך, אחרי שפרשה מן הבימה, כתבה אופרה בשם "הקוסם האחרון".