ויקיפדיה

אלי כהן (מרגל) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
SAGI.SUL (שיחה | תרומות)
333 עריכות
←‏משפטו ותלייתו: הוספת שם משפחה: נדיה כהן
קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים, הסרה (דאז), הגהה
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מרגל הישראלי אלי כהן|אחר=אנשים אחרים ששמם אלי כהן}}
{{מרגל
| שם =
| שם בשפת המקור =
| תמונה = [[קובץ:EliCohen.jpg|220px]]
| כיתוב = אלי כהן, [[1959]]
| תאריך לידה =
| מקום לידה =
| תאריך פטירה =
| מקום פטירה =
| תאריך עלייה = [[1957]]
| סיבת המוות =
| מקום קבורה =
| בת זוג =
| מדינה =
| לאום =
| שם לידה =
| מקום מגורים =
| כינוי =
| השכלה =
| השתייכות = {{סמל|צבא הגנה לישראל||+}}{{ש}}{{סמל|המוסד||+}}
| נאמנות =
| תקופת שירות = [[מאי]] [[1960]] - [[18 במאי]] [[1965]]
| תפקיד =
| שם קוד =
| דרגה = {{דרגה|סגן-אלוף||+}}
| מבצעים =
| עיטורים =
| צאצאים =
| הנצחה = *[[אליעד|מושב אליעד]]
*רחובות, שכונות וגנים ביישובים רבים
| תפקידים אזרחיים =
| חתימה =
| אתר אינטרנט =
| הערות שוליים =
| תאריך לידה עברי = [[ט' בכסלו]] [[ה'תרפ"ה]]
| תאריך פטירה עברי = [[ט"ז באייר]] [[ה'תשכ"ה]]
}}
'''אליהו (אלי) כהן''' (נולד ב-[[6 בדצמבר]] [[1924]], [[ט' בכסלו]] [[ה'תרפ"ה]]{{הערה|{{נזכור את כולם|45255|מלא=כן}}}}; הוצא להורג ב-[[18 במאי]] [[1965]], [[ט"ז באייר]] [[ה'תשכ"ה]]) היה [[מרגל]] [[ישראלי]], שפעל ב[[סוריה]], וכונה "האיש שלנו ב[[דמשק]]". כהן נודע כאחד מגדולי המרגלים של ישראל, והמידע שמסר, לאחר שהתיידד עם הצמרת הפוליטית והצבאית של סוריה, סייע רבות לצבא הישראלי להתמודד עם ההתקפות הסוריות בין השנים [[1962]]-–[[1964]] ולחשוף תוכניות סוריות כגון הטיית מי ה[[נהר הירדן|ירדן]] וחבלה ב[[המוביל הארצי|מוביל הארצי]]. בינואר 1965 כהן נחשף ונתפס, וב-18 במאי 1965 [[הוצאה להורג|הוצא להורג]] ב[[תלייה]] ב[[דמשק]]בדמשק. [[ראש ממשלת ישראל]] [[לוי אשכול]], אמר כי המידע שמסר כהן שיפר גם באופן משמעותי את היערכות [[מדינת ישראל]] למערכה עם [[סוריה]] שהביאה לכיבוש [[רמת הגולן]] ב[[מלחמת ששת הימים]], וכי "מעשיו חסכו את חייהן של חטיבות רבות של חיילים".
 
== ראשית חייו ==
אלי כהן נולד לשאול וסופיה גינדי-כהן ב[[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]], אח לשבעה, וקיבל חינוך [[ציונות|ציוני]]. אביו הגיע למצרים בהיותו בן שבע, מ[[חלב (עיר)|חלב]] שב[[סוריה]]שבסוריה. שפות הדיבור בבית היו ערבית וצרפתית. כהן למד בבית הספר התיכון היהודי ע"ש הרמב"ם באלכסנדריה. הוא נמנה עם חברי תנועת הנוער "[[המכבי הצעיר|מכבי]]". לאחר שסיים את התיכון התקבל ללימודי [[הנדסת חשמל|הנדסת אלקטרוניקה]] ב[[אוניברסיטת אלכסנדריה]]. בשנת [[1944]] הצטרף ל[[התנועה הציונית|תנועה הציונית]] [[בני ברית]] ולתנועת [[הבונים החופשיים]]{{הערה|[http://www.freemasons.co.il/news/טכס-לכבוד-האח-אלי-כהן-זל/ טקס לכבוד האח אלי כהן], באתר הלשכה הגדולה ירושלים{{קישור שבור|30.05.2018}}}}.
 
מגעיו עם המודיעין הישראלי החלו כבר ב-[[1952]], בהיותו בן 28, אך באופן אקראי. באותה תקופה הפעיל מערך המודיעין של צה"ל תאים חשאיים במצרים. בשל ידידותו עם הפעילים באחד התאים, הם ביקשו שישכור עבורם חדר בעיר, אשר שימש את חברי חוליית "[[העסק הביש]]". כהן נחקר על ידי המצרים כחלק מחקירת החוליה אולם נוקה מחשד של ריגול כנגד מצרים. עם זאת, לפרשה ולכך שידידיו שלקחו חלק בפרשה נשפטו והוצאו להורג, היה חלק משמעותי בהחלטתו להתגייס למודיעין הישראלי ולהמשיך את דרכם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.izkor.gov.il/|כותרת=יזכור|אתר=אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-09-28}}</ref>.
 
[[מלחמת סיני|מבצע "קדש"]] בשנת 1956, הביא להדרדרות במעמד [[יהדות מצרים|יהודי מצרים]], ובעקבות כך בשנת [[1957]] עלה כהן ל[[ישראל]] עם בני משפחתו והתגורר ב[[בת ים]]. הוא התפרנס כמתרגם עיתונות ערבית ב[[אמ"ן]] ולאחר מכן ב[[הנהלת חשבונות]] ב"[[המשביר המרכזי|משביר המרכזי]]". ב-[[31 באוגוסט]] [[1959]] נשא לאשה את נדיה, עולה מ[[עיראק]], אחותו של הסופר [[סמי מיכאל]].
שורה 48:
== עבודתו כמרגל ==
[[קובץ:עין לכל כיוון.JPG|שמאל|ממוזער|220px|[[שביל אלי כהן]] ב[[רמת הגולן]]: "אלי כהן הי"ד לוחם [[המוסד]] עבר דרך מחסום טנקים זה על הכביש המוליך ל[[חמת גדר|אל-חמה]]..."]]
במאי [[1960]] גויס ל[[יחידה 188]], היחידה המבצעית של [[אגף המודיעין]] ב[[צה"ל]] והוכשר כמרגל. בראיון בשנת 2019 אמרה נדיה רעייתו, כי גם העבודה ב-'[[המשביר לצרכן|משביר]]' הייתה כחלק מהכשרתו במסגרת המוסד: מכיוון שהוא בנה דמות של סוחר, הוא היה צריך לצבור ניסיון בתחום [[הנהלת חשבונות|הנהלת החשבונות]] בחברה קמעונאית.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/article/693459|הכותב=חנן גרינוולד|כותרת="כשצפיתי בסדרה על אלי נהייתי חולה. כל קטע היה כמו סטירת לחי"|אתר=ישראל היום|תאריך=19.09.2019}}</ref>.
 
במסגרת ההכשרה לתפקיד בשנת 1960 נשלח כהן לתקופה של מספר שבועות לכפר [[פסוטה]] בגליל, ולן אצל בעלת בית ממוצא סורי, שם למד אורחות חיים ופולקלור, תרבות ובישול. הוא הופיע בכפר בסיפור כיסוי של פליט ממצרים בשם בדוי פתחי נאסר וכונה על ידי אנשי הכפר שבאו במגע אתו בשם פתחי אל מאסרי (פתחי המצרי).
 
ב-[[1961]] נשלח ל[[ארגנטינה]], שם נבנתה לו דמות של [[סוחר]] [[ערבי]], גולה סורי, בשם '''כאמל אמין ת'אבת''' (ב[[ערבית]]: '''كامل أمين ثابت'''). כהן התערה בקהילה הערבית המקומית והתיידד עם כמה דמויות בולטות ומקושרות מבין יוצאי סוריה במקום.
 
[[קובץ:Elie Cohen at his Damascus residence in 1963.jpg|250px|ממוזער|אלי כהן במקום מגוריו בדמשק, 1963]]
בינואר [[1962]] עבר ל[[דמשק]]לדמשק בדמות של בן סוריה השב למולדתו לאחר שנים ארוכות בניכר, ושכר דירה בסמוך למטה המטכ"ל הסורי. ממסמכי מודיעין אמריקאים עולה כי האדם שליווה אותו לדמשק היה סורי בשם מאג'ד שיח' אל ארד, ששימש מקור וקיבל שכר מהמודיעין האמריקאי{{הערה|נעם נחמן טפר, [http://blog.nli.org.il/eli_cohen כך נלכד "האיש שלנו בדמשק" אלי כהן], בתוך "הספרנים" - בלוג [[הספרייה הלאומית]], 21 במאי 2018}}. כאמל אמין ת'אבת בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני, והתיידד עם אנשי [[צבא]] ועם אישים בכירים מהצמרת הצבאית והפוליטית הסורית. קציני צבא בכירים איתם התיידד שיתפו אותו במידע רגיש וחיוני והזמינו אותו לסיורים בבסיסים, במטרה לקדם את הקריירה שלהם. באמצעות קשרים אלה אסף אלי כהן מידע רב, על-פי הנחיות מפעיליו במודיעין הישראלי, ובהם [[יוסף יריב]]{{הערה|[[יוסף ארגמן]], [http://archive.is/QlFE מאחורי הצללים], במקור, מתוך "[[במחנה]]", 3 בנובמבר 2010; כעת, מתוך [[ארכיון האינטרנט]] "archive.is"}}, אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית והקשרים של סוריה לארגוני החבלה ה[[פלסטינים]]. ל[[רמת הגולן]], שהוכרזה כ[[שטח צבאי סגור]] שהכניסה אליו הותרה רק באמצעות אישור מהרמטכ"ל הסורי, נכנס אלי כהן לא פחות משלוש פעמים, כשהוא מלווה בקצינים סורים בכירים. הקשרים שהצליח ליצור בדמשק היו כה בכירים שבשלטון הסורי ראו בו מועמד למשרת סגן שר הביטחון הסורי.
 
אחת לחצי שנה יצא לנסיעת עסקים ל[[אירופה]], שאפשרה לו להיפגש עם מפעיליו ולהגיע לישראל לביקור אצל משפחתו ב[[בת ים]].
שורה 61:
בשנת [[1964]] הועבר הפיקוח על פעילותו של אלי כהן מאגף המודיעין ל"[[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים|מוסד]]", כחלק מארגון מחדש בזרועות המודיעין.
 
כהן אסף מידע רב בנושא נסיונותיה של סוריה לחבל ב[[המוביל הארצי|מוביל הארצי]], והעביר לשירותי הביטחון את המידע על המקומות המתוכננים לחבלה. מאוחר יותר, סוריה ניסתה להוציא לפועל תוכנית להטיית מי [[מקורות הירדן]] באזור ה[[נחל חרמון|בניאס]]. כהן תרם מודיעין חשוב גם כאן, לאחר שדובב את הקבלן שהיה אמון על בניית מתקן ההטיה, וישראל השמידה את הציוד הסורי עוד לפני שהושלמה היערכותם. בנובמבר [[1964]], לאחר שהצבא הסורי ירה על חקלאים שעיבדו קרקע בשטח המפורז, על יד [[קיבוץ דן]], הגיבה ישראל בירי מדויק על התעלות בתוואי ההטיה ועל [[צמ"ה]] שבצע את העבודות, על-פי נקודות ציון שאלי כהן מסר.
 
ישראל השתמשה גם בחיל-האוויר ללא חשש מהתנגשות עם [[חיל האוויר הסורי]], הודות למידע שכהן העביר על קשיי קליטת מטוסי ה[[מיג 21]] החדשים בסוריה. כהן גם העביר מידע רב בנוגע להקמת [[אש"ף]] וחימושם הצבאי בידי הסורים.
שורה 75:
בראיון של ראש המודיעין הסורי [[אחמד סוידאני]] שהתפרסם כבר ב–1 במרץ 1965, חודשיים וחצי לפני תלייתו של כהן, על ידי עיתונאי לבנוני, זוהיר אל–מרדיני, בשבועון הלבנוני “אל–אוסבוע אל–ערבי" ומעדויות של קצין מודיעין שפרץ לדירה עלה, כי אלי כהן לא שידר בעת שנלכד. מניתוח עדותם עולה כי כהן נלכד בעת ששכב במיטתו והאזין לשידורי רדיו. מעדות קצין המודיעין עולה כי זמן הפריצה לדירה נקבע על פי צורך מבצעי. "חששנו שכהן יתאבד כשנפרוץ לדירה... ראינו שכהן הולך לישון מאוחר לקראת בוקר... ולכן תכננו את שעת הפריצה לשעה 08:00 זמן שהוא שוהה במיטתו. שלושה אנשים פרצו את הדלת והרביעי (המתאבד) רץ במהירות לחדר השינה במטרה להישכב עליו גם במחיר חייו." מעדות הקצין עולה כי לאחר שנתפס במיטתו הם בודדו אותו והחלו לחפש בדירה. בתחילה נמצאו לבנות החבלה שהוסתרו בתוך חפיסות סבון יארדלי. הקצין הוסיף: "לאחר מכן ביצענו חיפוש מדוקדק בדירה ומצאנו את מכשירי השידור והקליטה"{{הערה|שם=הערה מספר 20190120223459:0|{{צ-ספר|מחבר=נחמן טפר|שם=אלי כהן, תיק פתוח|מו"ל=אפי מלצר בע"ם, מחקר והוצאה לאור|שנת הוצאה=יוני, 2017|עמ=58-60|פרק=כיצד נעצר אלי כהן ומדוע - האיכון שלא היה|ISBN=9789657195352}}}}.
 
אחד המדינאים הבכירים איתם התיידד כהן היה [[אמין אל-חאפז]], שב-1963 ביצע הפיכה צבאית והפך ל[[נשיא סוריה]]. בראיון עמו ב-2001 טען חאפז כי הוא זה שתפס את אלי כהן, לטענתו לאחר שהאחרון כשל בלשונו ואמר לו כי הוא הולך להתפלל "במסגד של מוסלמים". אל-חאפז הסביר כי משפט כזה יכול לומר רק אדם שאינו מוסלמי ולכן התעורר חשדו. עם זאת, בראיון שנתן חמש שנים מוקדם יותר הוא מסר גרסה שונה, ואמר כי כהן נלכד בידי כוחות הביטחון הסוריים בעקבות שידור אלחוטי, שבו העביר את החלטות [[מפלגת הבעת' הסורית]]{{הערה|{{וואלה!|שי שריג|ביקורת בסוריה על דברי הנשיא לשעבר בפרשיית אלי כהן|76326|20 ביוני 2001}}}}.
 
== משפטו ותלייתו ==
שורה 82:
ב-[[24 בינואר]] הודיעה סוריה רשמית על מעצרו של אלי כהן, אשר כונה ״Master Agent"{{הערה|{{Cite news|title=Syria: Of Hate & Espionage|url=http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,839300,00.html|newspaper=Time|date=1965-03-05|access-date=2019-06-09|issn=0040-781X|language=en-US}}}}. כהן עונה קשות במהלך חקירתו במשך ארבעה שבועות. משפטו נפתח ב-[[22 בפברואר]] 1965 בבניין המטה הכללי הסורי, ונערך ב[[משפט בדלתיים סגורות|דלתיים סגורות]]. אף פרקליט או עיתונאי לא הורשה להשתתף בישיבת בית המשפט. [[מדינת ישראל]] עשתה מאמצים גדולים להציל את חייו ולשחררו. נשלחו מספר מתווכים לדמשק שהציעו הצעות שונות ובהן כסף, ידיעות על האופוזיציה החתרנית, תרופות ואף ציוד אזרחי רב, אך הסורים סירבו לכל ההצעות.
 
מכיוון שכהן היה מקורב אישית לצמרת השלטון, תמכה האופוזיציה בסוריה בעריכת משפט פומבי, על פי הכללים, עם ייצוג של עורך הדין שנשלח לייצגו מ[[צרפת]], כדי לחשוף את מעללי צמרת השלטון ושחיתותו. לכן דאג המשטר הסורי, שהמשפט ייערך בדלתיים סגורות, ורק חלקים בודדים (וערוכים) ממנו הוצגו בטלוויזיה. בחלקים אלה לא הצליחו להסתיר את רעידותיו שנגרמו כתוצאה מהעינויים שעבר. בין השופטים היו ידידיו לשעבר של כהן. בנוסף, אף במשפט הסגור, הוא לא הואשם בגין ריגול. האישום המרכזי נגדו היה עבירה זניחה, על כך שבסיוריו על הגבול עם בכירי הצבא (שהציגו לו את הביצורים והנשק) הוא נכנס לתחום שאסור לאזרחים לעבור אותו. התחום סומן בשלט, הניצב עד היום סמוך ליישוב הנושא את שמו, [[אליעד]], ובו כתוב: "אין מעבר לאזרחים דרומה מקו זה. העובר צפוי לעונש מוות". העילה לאישום הזניח היא עובדת קשריו הרבים והאישיים עם צמרת הצבא והממשל דאז, ולכן בכירים רבים חששו שהמשפט יחשוף את הכשלים שלהם בשמירה על ביטחון המידע הסודי.
 
כארבעה חודשים לאחר שנלכד כהן, ב-[[18 במאי]] [[1965]] בשעה 02:00 לפנות בוקר, נעה שיירה צבאית קטנה ברחובות דמשק. לאחר נסיעה קצרה עצרה השיירה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר, ולמקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כ[[שופט]]ים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה. הרב [[נסים נדבו הכהן]], הרב הראשי של דמשק, קרא איתו את תפילת הווידוי, המקובלת במעמד זה. מאוחר יותר העיד הרב כי פגש אדם שבור, ועם זאת אדם נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו.
 
[[קובץ:Eli Cohen, hanged in Damascus.jpg|ממוזער|330x330px|תלייתו של אלי כהן בדמשק|טקסט=]]
לאחר מכן הובל כהן למרכז [[כיכר מרג'ה]], שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה, אשר תלה אותו. גופתו נותרה תלויה כשהיא מכוסה בסדין לבן ועלייה כתב האישום, לעיני העוברים ושבים בכיכר.
 
כהן השאיר אחריו אישה, נדיה כהן, ושלושה ילדים - סופי, עירית ושי.
 
במכתב שכתב לאשתו זמן קצר לפני הוצאתו להורג, ואשר נמסר לידי הרב שביקר אותו בכלא, כתב:
 
{{ציטוט|תוכן=
שורה 102:
[[קובץ:Waiting for Eli (5).jpg|230px|ממוזער|ימין|פסל של נדיה כהן וילדיה מביטים לעבר סוריה ומצפים לאלי שיחזור ([[שביל אלי כהן]])]]
 
במאי [[2007]] טען מונזר מוסלי, ראש לשכתו של [[נשיא סוריה]] באותה תקופה, כי כהן נקבר ברובע אל-מזה ב[[דמשק]]בדמשק, אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו עליו מאז בניינים ורחובות. בנוסף, ניסה מוסלי להמעיט בחשיבות תרומתו וטען כי המידע שהעביר כהן היה מידע כללי ולא משמעותי{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס ורענן בן צור|בכיר סורי: "בנינו על קברו של אלי כהן"|3399616|14 במאי 2007}}}}. הספר "[[אלי כהן - תיק פתוח]]" מנתח את תוכן הראיון ומפריך את טענותיו של מונזר מוסלי. הכותב מצביע על כך שמונזר מוסלי הודח מתפקידו בפברואר 1966, ולכן אין לו מידע כלשהו. מעבר לכך מצביע הכותב על כך שהראיון מלא בשקרים וחצאי אמיתות.▼
 
▲במאי [[2007]] טען מונזר מוסלי, ראש לשכתו של [[נשיא סוריה]] באותה תקופה, כי כהן נקבר ברובע אל-מזה ב[[דמשק]], אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו עליו מאז בניינים ורחובות. בנוסף, ניסה מוסלי להמעיט בחשיבות תרומתו וטען כי המידע שהעביר כהן היה מידע כללי ולא משמעותי{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס ורענן בן צור|בכיר סורי: "בנינו על קברו של אלי כהן"|3399616|14 במאי 2007}}}}. הספר "[[אלי כהן - תיק פתוח]]" מנתח את תוכן הראיון ומפריך את טענותיו של מונזר מוסלי. הכותב מצביע על כך שמונזר מוסלי הודח מתפקידו בפברואר 1966, ולכן אין לו מידע כלשהו. מעבר לכך מצביע הכותב על כך שהראיון מלא בשקרים וחצאי אמיתות.
 
ב-[[30 במאי]] [[2010]] שודרה לראשונה ב[[גלי צה"ל]] הקלטה מרדיו דמשק, שבה נשמע כהן. ההקלטה בוצעה ב-[[2 בדצמבר]] [[1962]], כשנה לאחר נחיתתו של כהן בסוריה. המראיין, שאירח את כהן, הציג אותו בשמו הבדוי - כאמל אמין ת'אבת, איש עסקים סורי שחזר למולדת אחרי שנים רבות ב[[דרום אמריקה]].
שורה 111 ⟵ 110:
אחיו הצעיר של אלי כהן, מוריס כהן ([[1927]] - דצמבר [[2006]]) עבד בקליטת מברקים עבור המוסד, ובשלב מסוים הבין כי אחיו אלי נמצא בסוריה, אך שמר זאת בסוד משאר בני המשפחה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://youtu.be/aRjxmVg9sMw?t=220|הכותב=|כותרת=הריאיון האחרון: אחיו של המרגל אלי כהן על טעויות המוסד|אתר=|תאריך=}}}}. מוריס פעל כדי להנציח את זכרו של אחיו, תוך ציפייה להחזרת עצמותיו ל[[קבר ישראל|קבורה בישראל]], בקשה שנדחתה שוב ושוב על ידי סוריה. ביולי 2018 פרסם המוסד הישראלי כי הצליח להשיב את שעון היד של אלי כהן{{הערה|{{ynet|מורן אזולאי וענבר טויזר|המוסד השיב את שעונו של אלי כהן מ"מדינת אויב"|5304695|5 ביולי 2018}}}}.
 
בני משפחתו וגורמים נוספים טענו כי חשיפתו נבעה ממחדל של המוסד. הם סברו כי מפעיליו סיכנו את כהן לשווא, כאשר דרשו ממנו לשדר בכל יום ולפעמים פעמיים ביום ולדווח על הנעשה בפרלמנט הסורי, דברים שלא היו בעלי חשיבות. אשתו נדיה טענה כי הגיחה האחרונה שלו לסוריה הייתה מיותרת, הואיל וכהן מיצה את יכולתו המודיעינית, והסיכוי שייחשף הפך לגבוה מאוד. לאחיו, אפרים כהן, היו טענות על כך שהמשפחה לא קיבלה מידע אמין מגורמי המודיעין בארץ, ובזמן שהגורמים הישראליים שידרו אופטימיות ודיברו על כך שהוא יחזור, קול דמשק הודיע על תלייתו. ב-18 במאי 2015, חמישים שנה לאחר שנתלה, הודה [[ראש המוסד]], [[תמיר פרדו]], כי "בדיעבד, ברור שחזרתו האחרונה של אלי לסוריה הייתה טעות"{{הערה|{{nrg||פרדו: "חזרתו של אלי כהן לסוריה הייתה שגיאה"|695/634|18 במאי 2015|1|2}}}}. על אף הנצחתו של כהן, טוענת משפחתו שלא נעשה די להבאתו לקבורה בישראל ולהנצחתו{{הערה|{{ynet|נועם (דבול) דביר|אלמנת אלי כהן: "טייחו אותנו, שכחו את אלי"|4659884|21 במאי 2015}}}}.
 
==הנצחתו==
שורה 118 ⟵ 117:
 
===מוזיאונים ולימוד===
תולדות חייו מונצחים ב[[מוזיאון הריגול הבינלאומי]] ב[[וושינגטון הבירה]] ב[[ארצות הברית]]. בשנת 2007 הוקם מוזיאון על שם אלי כהן ב[[בית הספר]] הקרוי על שמו ב[[קריית מלאכי]]. המוזיאון הוקם כמרכז למידה על חייו של אלי כהן ומסופרים בו תולדות חייו בתמונות וב[[סרטון]]. בני משפחתו תרמו תמונות ו[[מכתב]] ששלח לפני שנכנס ל[[סוריה]]לסוריה בפעם האחרונה. ב-2009 הודיעה עיריית בת ים, עיר מגוריו של אלי כהן, על הקמת מוזיאון לזכרו בעיר{{הערה|{{nrg|שחר חי|בקרוב בבת ים: מוזיאון אלי כהן|878/754|14 באפריל 2009|54|1}}}}.
 
ב-2010, במלאת 45 שנה להוצאתו להורג, הוקם אתר אינטרנט ובו חומרים שונים ותיעוד על חייו ופועלו של אלי כהן{{הערה|1=[http://www.elicohen.org.il 45 שנים למותו של אלי כהן]}}.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אלי_כהן_(מרגל)"