מאיר בן ברוך הלוי – הבדלי גרסאות

'''רבי מאיר בן ברוך הלוי מווינה''' (גם: '''מהר"ם הלוי''', '''מהר"ם סג"ל'''{{הערה|אין לבלבל עם אביןאביו של [[מהרי"ל]] רבי משה הלוי מולין, המכונה לעתים אף הוא מהר"ם סג"ל.}}, '''מהר"ם ס"ל''') היה רב ב[[פרנקפורט]] ו[[ארפורט]] וראש ישיבת [[וינה]] ב[[מפנה המאה]] [[המאה ה-15|ה-15]] ואחד מחשובי הרבנים באשכנז שלאחר תקופת [[בעלי התוספות]]. יש שייחסו לו את ייסוד "הסמיכה האשכנזית" (סמיכת "מורנו"). ידוע גם בשל מעורבתו בפולמוס רבנות צרפת.

מעט מאד ידוע על תולדות חייו. נולד בעיר [[פולדא]], ועל כן מכונה לעתים "מהר"ם פולדא".{{הערה|[[משה גידמן]], '''התורה והחיים''' ג, (ורשה, תרנ"ט), עמ' 17 קובע את שנת לידתו ל-1320 לערך, אך הוא גם מקדים את שנות כהונתו בווינה ופטירתו יותר מהמקובל במחקר המאוחר.}} ככל הנראה אביו נהרג על [[קידוש השם]] ב[[גזירות ק"ט]], ועל כן מכונה דרך קבע "הקדוש רבי ברוך". נראה שהספיק בצעירותו ללמוד אצל רבי [[אלכסנדרי זוסלין הכהן]], בעל ספר "האגודה", ולאחר מכן למד אצל רבנים נוספים, שורדי הגזירות. כיהן כרבה הרשמי של [[ארפורט]] ושם למד אצלו רבי הלל 'הזקן' מארפורט. בהמשך כיהן כרבה של [[פרנקפורט]], ויתכן שלמד אצלו שם רבי [[יום טוב לפמןליפמן מילהויזן]]. בשנת [[קמ"ג]] ([[1383]]) עבר ל[[נירנברג]], אך לאחר כשנתים שב לפרנקפורט. בשנות ישיבתו השניה בפרנקפורט העלילו עליו עלילה והוא הושם במאסר. ב[[כ"ג באדר]] [[ה'קנ"ב]] ([[1392]]) שוחרר ממאסרו ועקר לוינה, שם נתמנה כראש ישיבתה לצד רבי [[אברהם קלויזנר]].{{הערה|שפיצר, "מהר"ם הלוי מוינה ופסקיו", עמ' 37–38.}} נאמר עליו כי הביא עמו לוינה את מסורת חכמי אזור הריינוס וידע את "כל שרשי דתיה ומנהגיה"{{הערה|רבי [[ישראל איסרלן]], '''[[תרומת הדשן]]''', [[s:תרומת הדשן/ב/סג|פסקים וכתבים, סי' סג]].}}, ומעבר זה מסמל את מעבר מרכז התורה מאשכנז לאוסטריה למשך הדורות הבאים.{{הערה|שלמה שפיצר, "לימוד התורה בישיבות אוסטריה במאות 14–15", '''דברי [[הקונגרס העולמי למדעי היהדות]]''' י (תשמ"ט), חטיבה ב', כרך ראשון, עמ' 137 {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23531018}}.}}

===תלמידיומשפחתו===

למהר"ם ס"ל חלק חשוב בפולמוס הסמיכה בצרפת. רבי [[מתתיה טריוויש]] כיהן כ"ראש רבני צרפת", וכאשר נפטר הוריש כהונה זו לבנו רבי [[יוחנן טריוויש]]. תלמיד אחר של רבי מתתיה, רבי [[ישעיה אסטרוק בן אבא מרי]] שהיה רב ב[[סבויה]], ערער על סמכותו של רבי יוחנן. הוא פנה למהר"ם ס"ל, שכנראה היה גם רבו,{{הערה|[[אייזיק הירש וייס|א"ה ווייס]], '''דור דור ודורשיו''', חלק ה', ספר עשרים ושנים, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/dorvolume5/dorvolume509.pdf פרק ששה עשר], עמ' 164, באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]].}} וקיבל ממנו [[סמיכה לרבנות|כתב סמיכה]], בו קבע כי לרבי ישעיה הסמכות הבלעדית למנות רבנים בכל מלכות צרפת. רבי [[יוחנן טריוויש]], בנו של רבי מתתיה, פנה ל[[ריב"ש]] ודרש את סמכותו, והפולמוס גרר אחריו את חכמי אירופה כולה.{{הערה|[[יוסף הקר]], "יוחנן טריוויש ומשפחתו באיטליה וישיבה בפדובה בראשית המאה החמש עשרה", '''[[ציון (כתב עת)|ציון]]''' עח [ד] (תשע"ג), עמ' 471–472.}}{{הערה|[[מרדכי ברויאר (היסטוריון)|מרדכי ברויאר]], "הסמיכה האשכנזית", '''[[ציון (כתב עת)|ציון]]''' לג [א–ב]] (תשכ"ח), עמ' 1616–18.|שם=ברויאר}}

מכח פרשה זו, הסיקו חוקרים רבים כי מהר"ם ס"ל הוא הוא מחדשה של סמיכת "מורנו" ("הסמיכה האשכנזית"), כלומר הענקה מפורשת של רב לתלמידו את התואר "מורנו", ודרישה מוקדמת לקבלת תואר זה לפני שימוש בתפקיד רבני. סמיכת מורנו מתועדת לראשונה בפולמוס זה, ועל כן יש שסברו כי היא חודשה בידי מהר"ם ס"ל, וזו היתה הדעה המקובלת במחקר בעבר.{{הערה|ראה למשל אצל רבי [[צבי בנימין אוירבך]], '''ברית אברהם''' ([[פרנקפורט דמיין]], תר"ך), מבוא עמ' 6; [[אייזיק הירש וייס|א"ה ווייס]], '''דור דור ודורשיו''', חלק ה', ספר עשרים ושנים, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/dorvolume5/dorvolume509.pdf פרק ששה עשר], עמ' 165, באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]].}} חוקרים אחרים דחו מסקנה זו, שהיתה מקובלת במחקר בעבר, והראו כי הריב"ש התייחס לסמיכת רב לתלמידו כמנהג אשכנזי וצרפתי ותיק ומקובל, ולא כחידוש עצמאי של מהר"ם ס"ל. טענה נוספת כנגד הסברא שמהר"ם ס"ל חידש את הסמיכה היא שבפולמוס נזכר שגם ר' יוחנן, בן מחלוקתו של ר' ישעיה הנסמך, קיבל מאביו סמיכה ורשות להיות ראש ישיבה. מכח ראיות אלה, סבר [[מרדכי ברויאר (היסטוריון)|מרדכי ברויאר]] שהסמיכה כנראה נהגה עוד קודם מהר"ם ס"ל, וחידושו של מהר"ם ס"ל, עליו נסב הפולמוס, היה שסמכותו הבלעדית לסמוך חלה גם מחוץ למעגל המצומצם של תלמידיו, וגם על ארצות אחרות.{{הערה|שם=ברויאר}}

אף שלא נותר בידינו מתורתו אלא פסקים מועטים, השפעתו במסירת התורה בתקופה בה חרבו מרכזי התורה הגדולים באשכנז רבה, ובאה לידי ביטוי בעיקר בתלמידיו בוינה שהעמידו אחריהם כמיםחכמים כ[[מהרי"ל]] ובני דורו. ניתן למצוא סימן לחשיבותו באזכורו בספרי "[[ממורבוך]]" (ספרי [[הזכרת נשמות]]) של קהילות שונות בגרמניה. בפתיחת ספרים אלו נזכרו בדרך כלל, מלבד שמות ההרוגים בפרעות, שמותם של גדולי התורה באשכנז בתקופת הראשונים.{{הערה|ראה דיונו של מאיר רפלד, "[http://shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?backto=&ed=%E2%EC%E9%E5%EF%20%FA%F9%F8%E9%20%FA%F9%F2%E2%20&id=668#_ftnref12 מרכיבים ומורכבות בתפילות ה"יזכור": "אשכנז" בצפון איטליה]", '''[[המעין (כתב עת)|המעין]]''', גליון תשרי תשע"ג.}} מהר"ם הלוי מופיע ברשימה זו בכמה וכמה ספרי ממורבוך, ביניהן זה של [[יהדות וורמייזא|קהילת וורמייזא]]{{הערה|הודפס ע"י {{אוצר החכמה|1=[[אדולף ילינק]]|2=קונטרס ווירמייזא וקהל ווינא|3=171566|4=וינה תר"ם, עמ' 8|עמוד=7}}.}} ושל [[יהדות פרנקפורט|קהילת פרנקפורט]], לצד שמות כמו [[רבנו גרשום מאור הגולה]], רבי [[שמעון בן יצחק]], [[רש"י]], [[רבנו תם]], [[מהר"ם מרוטנבורג]] ומהרי"ל.

* שלמה שפיצר, "[https://tablet.otzar.org/he/pages/?&restore=1&t=1575237736818&pagenum=39&book=614137 מהר"ם הלוי מוינה ופסקיו]", '''[[סיני (כתב עת)|סיני]]''' פד א-ב (תשל"ט), עמ' 37–46