נמל התעופה דב הוז – הבדלי גרסאות

 

טייסת הסיור של המשטרה התאחדה עם טייסת 100. בשדה החלה לפעול חברה חדשה, חברת "[[אויתור]]", שהפעילה מטוסי [[דה הבילנד הרון]] ב[[חברת שכר|טיסות שכר]] ובשירות מונית אווירית ל[[חיפה]] ול[[אילת]]. בשנת [[1966]] חנכה חברת ארקיע את הקו למנחת ליד [[מצדה]]. לאחר תום [[מלחמת ששת הימים]] התגברה הפעילות האווירית בשמי ישראל וגדל נפח הפעילות של חברת ארקיע, שהפעילה מהשדה טיסות לשדה התעופה [[שדה התעופה עטרות|עטרות]] שב[[קלנדיה]], מצפון ל[[ירושלים]], ולאילת. עם הגדלת הדרישה לטיסות החלה חברת ארקיע להפעיל מטוסי [[ויקרס ויקאונט]] שלהם שמונים מושבים. ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]] החלו להופיע בשדה מטוסי ה[[דאש 7]] החדשים של חברת ארקיע, שהחליפו את מטוסי ההראלד והויקאונט.

 

בשנת [[1985]] הצטרפה חברת "שחף" לחברות המפעילות שירות משדה דב והציעה, במשך שלוש שנים, טיסות שכר לאילת בשני מטוסי [[אמבראר 110 בנדירנטה]], מתוצרת [[ברזיל]]. בשנת [[1986]] החלה חברה נוספת, חברת "סנונית", להפעיל טיסות שכר למנחת ב[[קריית שמונה]], בתחילה במטוסי [[דאש 6]] ולאחר מכן במטוסי [[ערבה (מטוס)|ערבה]]. בשנת [[1987]] הצטרפו גם חברות נוספות: "אלרום", שהציעה טיסות ל[[באר שבע]], [[עין יהב]] ואילת במטוסים קטנים, ו"[[כנפי העמק]]" שהציעה טיסות מ[[צומת מגידו|מגידו]] ל[[ערד]] דרך שדה דב במטוסי [[שורט 330]], ומאוחר יותר במטוסי [[שורט 360]].

[[קובץ:מגדלור רידינג (מגדלור תל אביב).jpg|ממוזער|250px|מטוס נוחת בשדה דב. בימין התמונה ניתן לראות את [[מגדלור תל אביב]] ואת [[תל כודאדי]], 2015]]

כבר בשנת [[1961]], בעקבות הגדלת הפעילות בשדה והתפתחות [[רמת אביב]], דרשה [[עיריית תל אביב]] את העברת השדה למקום אחר{{הערה|{{מעריב||מחכים להכרעת ב.ג. בעניין העברת שדה דב|1961/06/05|00707}}}}. באותה שנה הוקמה ועדה לבחינת האפשרות להעתיק את השדה ללוד, תוך סלילת [[כביש מהיר]] שיחבר את תל אביב ל[[נמל התעופה לוד]]{{הערה|{{דבר||ועדה תבחן עניין העתקת שדה דב|1961/07/13|00621}}}}. הוחלט לסגור את שדה דב עם תום סלילת הכביש המהיר{{הערה|{{מעריב|אריאל ויינשטיין|ייסלל כביש חדש מלוד לתל אביב|1961/10/30|00902}}{{ש}}{{מעריב|אריאל וינשטין|משרד התחבורה מתנגד להעברת שדה דב ממקומו|1965/07/11|02307}}}}. במרץ [[1965]] הוחלט להאיץ בניית טרמינל חדש בנמל תעופה בן-גוריון על מנת לאפשר את חיסול שדה דב{{הערה|{{מעריב|אריאל וינשטיין|דיון בדרג גבוה לפינוי שדה דב|1965/03/11|01802}}}}. המדינה אף מכרה קרקעות עליהן נמצא שדה דב ליזמים שבקשו לבנות עליהן עם פינוי השדה{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=10071560.v07|סוג=ע"א|עותר=חברת הירקון בע"מ|משיב=מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל}}}}. במרץ [[1967]] הועלה נושא העברת השדה בפני ועדת שרים לענייני כלכלה. בין השאר נדרשה העתקת השדה לצורך הקמת [[תחנת הכוח רדינג]] ד'{{הערה|{{דבר||ועדת השרים לענייני כלכלה תדון בהחשת פינוי שדה דב|1967/03/26|00508}}}}. בתחילת מאי 1967 קבע מנכ"ל משרד התחבורה את 1 בספטמבר 1967 כתאריך סגירת שדה דב{{הערה|{{דבר||ניתנה הוראה לפינוי שדה דב|1967/05/04|00513}}}}, ולאחר מכן נקבעו תאריכי יעד מאוחרים יותר{{הערה|{{דבר||שדה דב יפונה ב-1 באוקטובר|1968/05/09|00800}}{{ש}}{{מעריב|אברהם רותם|המסלול בשדה דב לא יבוטל לפי שעה|1968/12/04|00709}}}}. לקראת סוף [[1969]] התחלפו הדיבורים על פינוי שדה דב לדיבורים על פיתוחו והרחבתו{{הערה|{{מעריב|רחל פלימור|ארקיע רוצה להרחיב שירותיה אך קובלת על היעדר ציוד|1969/11/13|01400}}}}.

 

זה שנים מתנהלים דיונים על סגירתו של שדה דב או העתקתו אל שטח שייובש בים, שכן הוא תופס חלק ניכר מהשטח הפתוח הגדול היחיד שנותר בתל אביב, ומונע את התפתחות העיר באופן רציף צפונה. במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ו[[שנות ה-90 של המאה ה-20|ה-90]] של [[המאה ה-20]] תכנן משרדה של האדריכלית [[אילנה אלרוד]] עבור [[רשות שדות התעופה]] את העתקת שדה דב ל[[אי מלאכותי]] כשני קילומטרים מהחוף, אך תוכנית זאת מעולם לא קודמה.