ברוריה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 2.55.133.41 (שיחה) לעריכה האחרונה של Eladti
שורה 10:
ברוריה נודעה בלמדנותה יוצאת הדופן, שאף היוותה סמל ליכולת לימוד גבוהה{{הערה|שם=סב}}. התנא [[רבי יהושע]] העריך מאוד את דבריה במחלוקת בין חכמים ל[[רבי טרפון]] ואמר: "יפה אמרה ברוריה"{{הערה|{{ויקיטקסט|תוספתא/כלים/בבא מציעא/א#הלכה ג|תוספתא למסכת כלים מציעא א' הלכה ג'}}}}{{הערה|אך במשנה מובאת עמדתה בשמו של רבי יהושע, ולא בשמה. {{משנה|כלים|יא|ד}}}}. ברוריה הייתה מעורה מאוד בדיונים ההלכתיים של חכמי התקופה. היא חולקת ב[[תוספתא]] על אביה, בענייני [[טומאה וטהרה]], וגם שם דבריה זוכים לשבח, מפי רבי [[יהודה בן בבא]]{{הערה|{{ויקיטקסט|תוספתא/כלים/בבא קמא/ד#הלכה ט|תוספתא כלים קמא ד', הלכה ט'}}}}. היא אף הציעה דרכים לייעול לימוד התורה, עד כדי כך שבעטה בתלמיד שלמד בלחישה, ואמרה לו שצריך ללמוד בקול רם, שאחרת לא יזכור את לימודו{{הערה|1={{בבלי|עירובין|נג|ב}}.}}.
 
ברוריה הייתה ידועה באישיותה המושחזת ובתקיפותה המרובה. כפי שמסופר עליה ב[[תלמוד בבלי|תלמוד]], שאל אותה [[רבי יוסי הגלילי]] מה הכיוון לעיר [[לוד]], והיא השיבה לו בגערה על כך שהרבה לדבר איתה והשתמש בארבע מילים ("באיזה דרך נלך ללוד"), בניגוד לדעת חכמים שאמרו "אל תרבה שיחה עם האישה"{{הערה|1={{בבלי|עירובין|נג|ב}}}} במקום בשתיים ("באיזה ללוד"). עוד מסופר בתלמוד, על שהתנצחה עם [[צדוקים|צדוקי]] על פרשנות פסוק בנביא, והחזירה לו מענה ניצח{{הערה|שם=בבלי|1={{בבלי|ברכות|י|א}}}}.
 
מסופר עליה שלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם. מסופר שם כי לרבי מאיר היה שכן רע שהיה מצער אותו מאוד, עד שרבי מאיר התפלל עליו שימות. אמרה לו ברוריה, על דרך ה[[דרש]], כי כתוב "יתמו חטאים" (מלשון חֵטְא) ולא חוטאים, ו"רשעים עוד אינם" מכיוון שחזרו בתשובה. וזאת על דרך המדרש [[אם למסורת ואם למקרא|יש אם למסורת ואין אם למקרא]] שכן על דרך ה[[פשט]], משמעות המילה "חַטָּאִים" (עם פתח ודגש) היא חוטאים, בעוד שמשמעות המילה "חֲטָאִים" (בחטף פתח ובלי דגש) היא המעשים{{הערה|1="אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים:" ({{תנ"ך|קהלת|י|ד}})}}{{הערה|שם=בבלי}}.
שורה 21:
ב[[פירוש רש"י לתלמוד]]{{הערה|פירוש רש"י על {{בבלי|עבודה זרה|יח|ב}}.}}, מובאת אגדה ממקור לא ידוע, לפיה לעגה ברוריה לדברי חכמים, שאמרו "נשים - דעתן קלה עליהן". בעלה רבי מאיר רצה להוכיח לה את נכונות האמרה ושלח אחד מתלמידיו כדי לפתותה. לאחר שנתפתתה התחוור לכאורה שהתבדו דבריה, והיא [[התאבדות|התאבדה]] מרוב בושה, ואילו רבי מאיר גלה מ[[ארץ ישראל]] ל[[בבל]] מחמת הבושה.
 
אגדה זו, הנזכרת לראשונה כ-900 שנה או יותר לאחר מות ברוריה, העלתה שאלות פרשניות קשות, שכן יש במעשה לכאורה איסור [[לפני עיוור לא תיתן מכשול|נתינת מכשול לפני עיוור]] הן כלפי התלמיד והןהן כלפי ברוריה, ולכן ניסו המפרשים להעלות כיווני פרשנות הממתנים את המעשה{{הערה|הרב [[יוסף חיים מבגדאד|יוסף חיים מבגדד]], בן יהוידע, עירובין יח, ב}}, והיו אף ששללו את אמיתתו מכול וכול. הרב [[יעקב עדס (דברי יעקב)|יעקב עדס]] מביא בשם הרב [[יוסף שלום אלישיב]] שמעשה ברוריה לא היה ולא נברא, ומסיק שתלמיד טועה הכניס הדברים בדברי רש"י{{הערה|הרב יעקב עדס, דברי יעקב - בתשובות הגרי"ש (ירושלים תשע"ג), עמ' רס"ג. }}.
 
הרב [[איתם הנקין]] משער שככל הנראה אין אמת היסטורית במעשה, שבאופן חריג אין לו מקור קדום יותר מבפירושו של רש"י, וככל הנראה לא נכתב על ידי רש"י אלא השתרבב לפירוש באחד מהדורות המאוחרים יותר מהערת שוליים של תלמיד, שמצא את האגדה במקור לא מבוסס וכתבה בצד הגיליון{{הערה|{{אקדמות1|איתם הנקין|תעלומת 'מעשה דברוריא' : הצעת פתרון|1011290747054|כא (תשס"ח), 140-159}}.}}.