חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תבנית נזכור את כולם לתבנית יזכור (תג)
שורה 32:
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] נוצר צורך להחזיק כוח שריון סדיר ברמת הגולן, ככוח תגובה מהירה להדיפת מתקפה סורית על שטח הרמה, וככוח לביצוע פעולות התקפיות בגזרה הסורית. באפריל 1969 הוטלה המשימה על חטיבה 188 ועד שנת 1973 השתתפה החטיבה במבצעים שונים ([[מבצע קלחת 2|קלחת 2]], [[מבצע קלחת 4 מורחבת|קלחת 4]], [[מבצע קיתון 10|קיתון 10]]) ובימי קרב רבים מול השריון הסורי. עם סיום [[מלחמת ההתשה]] ב[[תעלת סואץ]] באוגוסט 1970 הפכה היחידה לחטיבת השריון היחידה בצה"ל אשר השתתפה בפועל בלחימה.{{הערה|אבירם ברקאי, על בלימה, עמ' 28-29.}}
 
ביוני [[1973]] מונה אל"ם [[יצחק בן-שוהם|יצחק בן-שהם]] למפקד החטיבה. במועד זה כללה החטיבה שני גדודים סדירים – גדוד 74 בפיקוד סא"ל [[יאיר נפשי]] וגדוד 53 בפיקוד רס"ן [[עודד ארז (קצין שריון)|עודד ארז]], וגדוד [[מילואים]] - גדוד 39 בפיקוד סא"ל {{נזכור את כולםיזכור|יואב%20וספי/en_5923b87eae7a26d8de4717d927afa3d0|יואב וספי}}{{הערה|ברקאי, עמ' 26-27.}} (גדוד זה סופח ל[[חטיבה 4]] לאחר גיוסו ולא לחם תחת פיקוד החטיבה במהלך הקרבות).
 
החטיבה הייתה מצוידת בטנקים מדגם [[צנטוריון#שוט קל|שוט קל]], שהיו דגם משופר של הטנק הבריטי צנטוריון. ערב המלחמה היו ברשות החטיבה, על שני גדודיה, 71 טנקים כשירים.
שורה 104:
גדוד המילואים של החטיבה, גדוד 39 בפיקוד סא"ל יואב וספי, עלה בצהרי יום ראשון לרמת הגולן. באזור [[מעלה גמלא]] נתקל בגדוד תועה של חטיבה 47 הסורית ובקרב שהתפתח (יחד עם גדוד 95 של חטיבה 4) השמיד כ-10-20 טנקים סוריים, מנע מהם לרדת לכנרת והדף אותם לצומת דליות. במהלך הלחימה נפגע הטנק של יואב וספי והוא המשיך לפקד מטנק אחר. וספי נהרג ב-16 באוקטובר באזור כודנה, ובעקבות פעולותיו במלחמה קיבל את [[עיטור העוז]]. גדוד 39 סופח לחטיבה 4 עד סוף המלחמה ונלחם בדרום רמת הגולן במהלך התקפת הנגד.
 
לקראת הערב הודיע הפיקוד לעודד ארז כי הוא רשאי לעזוב את תל פארס. 15 טנקים (עשרה טנקים של חטיבה 188 וחמישה של גדוד 82 מחטיבה 7) התחילו לרדת עם ערב מהתל מערבה, בשיירה אשר כונתה בפי הלוחמים '''שיירת הרפאים'''. השיירה כללה גם מספר נגמ"שים ועליהם כוחות חי"ר ותותחנים שהתאספו על התל, ובסך הכל כ-120 לוחמים. סמוך לציר הנפט נתקלו בשני טנקים סורים והשמידו אותם. באזור גמלא נתקלו בגדוד 39 אשר לא היו מודע לתנועת הכוח. טנקי גדוד 39 פתחו באש על שיירת הרפאים בטרם נוצר הקשר בין הכוחות והאש נפסקה. קמב"צ גדוד 53, {{נזכור את כולםיזכור|יוסי%20ספיר/en_180f34cecbae4344eed6429776b0e2b8|יוסי ספיר}}, נהרג מהירי. השיירה המשיכה מערבה ולפנות בוקר הגיעה לכנרת. במהלך הנסיגה מתל פארס נתקעו בשטח שלושה טנקים, אולם 12 טנקים ועליהם הלוחמים המותשים הגיעו לבסוף למחנה ירדן.{{הערה|ברקאי, עמ' 426-439.}}
===== הקרב על נפח =====
{{הפניה לערך מורחב|הקרב על נפח}}
שורה 165:
למרות האבידות הקשות, הוקמה החטיבה מחדש תוך כדי הלחימה על ידי שרידי הצוותים שפונו לאחור ועל בסיס טנקים פגועים שהוחזרו לכשירות. כוחות אלה לקחו חלק בהדיפת הסורים מרמת הגולן, השתתפו בהבקעה לסוריה ובלחימה במובלעת הסורית. בכל ימי הלחימה נהרגו 79 חיילים מהחטיבה ורבים אחרים נפצעו. ברמת הגולן הוקמו מספר אנדרטאות המנציחות את הנופלים בקרבות מקרב החטיבה.
 
לאחר המלחמה עוטר [[צביקה גרינגולד]] בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר בצה"ל. [[יצחק בן-שהם]] (המח"ט), [[דוד ישראלי]] (הסמח"ט), [[יאיר נפשי]] (מג"ד 74), [[שמואל אסקרוב]] (סמג"ד 53), [[יוסי בן-חנן]], ואחרים עוטרו בעיטור העוז. בין מקבלי עיטור המופת נמנו: [[יוסף נסים|יוסי ניסים]] (סמג"ד 74), [[אורי מיכאל עקביה|אורי עקביה]] (מפקד פלוגה ז' שנהרג בקרבות), {{נזכור את כולםיזכור|איל%20שחם/en_36ce834b82893fec455385a168a55123|איל שחם}} (מפקד פלוגה ח' שנהרג בקרבות), צביקה רק (מפקד פלוגה א'), וד"ר [[דן אנגלהרד]] (רופא בגדוד 53). כמו כן זכו חיילים נוספים בעיטורים ובציונים לשבח, ביניהם [[שמואל בן משה]], שליש החטיבה.
 
לאחר הפסקת האש נערכה החטיבה מחדש ברמת הגולן עם שדרת פיקוד חדשה ברובה. גדוד 71 שהוקם ערב המלחמה ממדריכי וצוערי בית הספר לשריון הועבר לחטיבה 188 והפך לגדוד הסדיר השלישי שלה.