תאוריית ההיקשרות – הבדלי גרסאות

'''תאוריית ההיקשרות''' (באנגלית: '''Attachment Theory''') היא [[תאוריה]] ב[[פסיכולוגיה התפתחותית]] שנוצרה על ידי [[ג'ון בולבי]], [[פסיכואנליטיקאי]] [[בריטי]], בשנים 1969–1982 יחד עם שותפתו ה[[אמריקאים|אמריקאית]]הקנדית [[מרי איינסוורת']]. זוהי אחת התאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר בחמישים השנים האחרונות, לאחר שהניעה פרסום של אלפי מחקרים וכתיבה של עשרות ספרים. התאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית.

בשנת 1978 [[מרי איינסוורת|מרי איינסוורת']] פיתחה את התאוריה של בולבי ויצרה מבחן שנועד לאבחן ולסווג את מודל העבודה הפנימי של התינוק. המבחן מתבצע בסוף שנת החיים הראשונה של הילד, בה התגבש מודל העבודה שלו. המבחן נקרא "סיטואציית הזר" ומבוסס על ההנחות התאורטיות כי מערכת ההיקשרות היא הישרדותית בבסיסה ולכן תיחשף במלוא עצמתה במצב של מצוקה ופחד. הנחה נוספת היא שעבור ילדים המפתחים התקשרות תקינה להוריהם, משמשים ההורים "בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת לחקירת הסביבה, מה שיסלול דרך להתקדמות קוגניטיבית ורגשית. כאשר הבסיס הזה אינו בטוח עבור הילד, עלולים להיווצר דפוסים של היקשרות לא בטוחה, אשר עלולים להשפיע רבות על הילד ועל המשך חייו.