הבדלים בין גרסאות בדף "יצחק זמיר"

נוספו 49 בתים ,  לפני 4 חודשים
מ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
ביוני 1985 הורה למשטרה שלא לאשר ולמנוע קיום של הפגנות בעד שחרור עצורי [[המחתרת היהודית]] בטענה שהן פוגעות בטוהר ההליך המשפטי בניגוד לחוק ה[[סוב יודיצה]]{{הערה|{{מעריב|ברוך מאירי ואלי דנון|זמיר: אסור להפגין למען עצורי המחתרת|1985/06/11|00200}}}}. זמיר תקף את הקריאות לשחרור המחתרת וטען שכפסע בינם לבין החלפת שלטון החוק בשלטון הרחוב{{הערה|{{מעריב||היועץ המשפטי לממשלה זמיר: כפסע בין החלפת שלטון החוק בשלטון הרחוב|1985/06/19|00300}}}}. הדברים עוררו ביקורת רבה בתקשורת{{הערה|{{מעריב|גבריאל שטרסמן|משטרת סוב יודיצה|1985/09/22|01004}}}} ובימין{{הערה|{{מעריב|יהושע ביצור|רוב הח"כים בליכוד נגד השתתפות בהפגנה|1985/06/12|01201}}}}, בה מחו שזמיר לא התערב בנוגע להפגנות נגד המחתרת{{הערה|{{מעריב||בני עקיבא במבוכה|1985/06/16|01109}}}}.
 
יותר מכל זכור זמיר מתקופת כהונתו כיועץ משפטי לממשלה על מאבקו לחקירת [[פרשת קו 300]] והעמדת האשמים לדין. עוד כאשר התפרסמו הידיעות הראשונות על אפשרות הריגת מחבלים שנתפסו חיים, דרש זמיר משר הביטחון [[משה ארנס]] למנות ועדת חקירה לבדיקת הפרסומים. זמיר טען מאוחר יותר שארנס הסכים לדרישה רק לאחר ששמועות עקשניות ייחסו את הריגת המחבלים לארנס עצמו. עיקר מאבקו של זמיר לחקירת הפרשה החל מספר שבועות לאחר שהודיע על פרישתו, לאחר שהגיעו אליו שלושת פורשי ה[[שב"כ]] שספרו לו על הוראת ראש השב"כ להרוג את המחבלים ועל שיבוש הפעילות של ועדות החקירה. זמיר ניסה להגיע להסכמות עם הממשלה על חקירת הנושא ולחלופין על פרישת המעורבים מהשב"כ. אולם לאחר שראש השב"כ, [[אברהם שלום]], סירב להתפטר, בגיבוי של ראש הממשלה [[שמעון פרס]] וממלא מקומו [[יצחק שמיר]]{{הערה|{{מעריב||זמיר הציע לסיים הפרשה בהתפטרות שלום - פרס התנגד|1986/05/28|00106}}}}{{הערה|שם=צפויה|{{מעריב||צפויה פרישת בכירים מהשב"כ|1986/05/30|00100}}; {{מעריב||המשך|1986/05/30|01100}}}}, הורה זמיר למשטרה לפתוח בחקירה פלילית{{הערה|{{מעריב||הממשלה הופתעה מהוראת זמיר|1986/05/25|00108}}; {{מעריב||המשך|1986/05/25|00502}}}}. זמיר הסביר את החלטתו: "התלונה במשטרה הוגשה לאחר שכלו כל הקיצים וכל הצעותי לפתרון נדחו. אילמלא כן כל הפרשה הייתה יכולה להגמר אחרת."{{הערה|שם=זמיר28|{{מעריב||זמיר: בפרשה זו יש אישים הנושאים שם הבטחון לשווא|1986/05/28|00104}}}}. לאחר שהתפרסם בתקשורת דבר ההוראה, הופעלו על זמיר לחצים כבדים לחזור בו, אך זמיר סירב. בעקבות זאת, הממשלה מיהרה למנות את [[יוסף חריש]] כמחליפו של זמיר. על ההאשמות נגדו אמר זמיר{{הערה|שם=זמיר28}}:
:"{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מציגים את הנושא כאילו מצד אחד עומדים אישים החרדים לביטחון המדינה ומהצד השני כאילו עומדים המשפטנים, אנשים מרובעים, אפורים וצרי אופקים. לא כך הוא. אני פועל בנושא זה למען ביטחון המדינה. מדובר במוסר ובאמינות של שב"כ. אם תהיה פגיעה באמינותו, תהיה זו פגיעה חמורה בביטחון המדינה."|מקור={{הערה|שם=זמיר28}}}}
 
כיועץ משפטי לממשלה פעל להסרת החסינות ולהעמדה לדין של השר [[אהרון אבוחצירא]] ושל חבר הכנסת [[שלמה עמר]].