אוורסט – הבדלי גרסאות

האוורסט הוא ההר הגבוה ביותר יחסית לגובה פני הים, אבל אם לוקחים בחשבון מדידת גובהו של הר גם מתחת לפני הים, הרי שההר [[מאונה קיאה]] שב[[הוואי]] עוקף את האוורסט, שכן גובהו המלא הוא 10,203 מטרים מעל קרקעית [[האוקיינוס השקט]]. בכך מאונה קיאה הוא למעשה [[ההר הגבוה ביותר בעולם]] לפי צורת מדידה זו.

 

המיפוי שהתנהל בעזרת [[תאודוליט]]ים גדולים החל מ-[[1802]] מהקצה הדרומי של הודו לכיוון צפון, ונועד במקורו למדוד קשת לאורך ה[[מרידיאן]] ובכך לקבל מידע מדויק על [[השפעת העקמומיות של כדור הארץ|עקמומיות]] [[כדור הארץ]], הגיע אל מרגלות ההימאליה רק עם פרישתו של איוורסט וחזרתו לבריטניה. ממשיכו בתפקיד, אנדרו וו (Andrew Waugh), שנכנס לתפקיד ב-[[1843]], החל למדוד מתוך צפון הודו את גובהם של ההרים ברכס ההימלאיה. את החישובים ביצע ב[[כלכותה]] ה[[מתמטיקאי]] ההודי [[רד'נאת סידקאר]] שהיה "המחשב האנושי" של הפרויקט באותה עת. כבר ב-[[1847]] גילו השניים כי רבות מהפסגות בהימלאיה גבוהות יותר מפסגות [[הרי האנדים]], שעד אז היו הגבוהות ביותר שנמדדו, אולם וו לא פרסם את הממצאים, והחליט לבדוק קודם האם קיימות פסגות גבוהות יותר, שטרם נצפו ונמדדו, במקבץ הפסגות הרחוק יותר על גבול נפאל וטיבט. הפסגות נמדדו ממרחק של מאות קילומטרים, באותה שנה, ושוב ב-[[1849]], ולאחר תהליכים של זיהוי הפסגות מהמקומות השונים שבהן נמדדו, והחישובים ה[[טריגונומטריה|טריגונומטריים]] של סידקאר, הגיעו (בשנת [[1852]]) השניים למסקנה שהפסגה שלה הם קראו '''פסגה XV''', היא הגבוהה ביותר, והיא כנראה הנקודה הגבוהה ביותר על פני כדור הארץ.

 

גובהו המדויק של הר האוורסט שנוי במחלוקת. שיטות מדידה שונות, כמו גם שינויים איטיים בגובהו של ההר בשל [[טקטוניקת הלוחות]], מובילות לתוצאות שונות במקצת. מיפוי הודי שנערך ב-[[1954]], שהשתמש אף הוא בתאודוליטים שהוצבו ב-12 נקודות שונות מסביב להר, קבע את גובה האוורסט כ-8,848 מטר. המדידות השונות נתנו ערכים בפיזור של כ-5 מטר, והגובה נקבע כממוצע בלתי משוקלל שלהן. ערך זה הוא הגובה המוכר רשמית עד היום על ידי סין ונפאל. ב-[[5 במאי]] [[1999]] העפילה לפסגת ההר משלחת [[ארצות הברית|אמריקנית]] מטעם החברה הלאומית לגאוגרפיה ([[נשיונל ג'יאוגרפיק]]) ומוזיאון המדע של בוסטון, כשהיא מצוידת במכשיר [[GPS]]. המדידות שנעשו על ידי המשלחת קבעו שגובה ההר הוא 8,850 מטר. לעומת זאת, מדידות שנעשו ב-2005 על ידי משלחת [[הרפובליקה העממית של סין|סינית]] קבעו, כי גובהו של ההר הוא 8,844.43 מטר (עם דיוק מדידה של 21 סנטימטרים).{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=/5/791647 האוורסט נמוך ממה שחשבתם], וואלה!, 9 בנובמבר 2005}} מעקב לאורך זמן בעזרת מכשיר GPS שהוצב באוכף הדרומי של ההר מצביע על תזוזות זעירות של ההר, אם כי לא ניכר שינוי מהותי בגובהו. כמו כן ניכרת תזוזה של כ-6 סנטימטרים לשנה לכיוון צפון-מזרח.

 

{{להשלים|נושא=מדינות אסיה}}

ההר הוא דמוי חרוט בגלל סחיפה (ארוזיה) של הקרח והרוחות העזות בגובה העצום. ההר מכוסה בקרחוני ענק שיורדים מהפסגה המרכזית ופסגות המשנה שמסביבה. הקרחונים העיקריים הם קרחון הקומבו, קרחון רונגבוק המערבי ורונגבוק המזרחי.

מגובה 26,000 רגל רמת ה[[חמצן]] יורדת בדרמטיות לכדי שליש מריכוזה בפני השטח. בנוסף, [[לחץ אטמוספירי|הלחץ האטמוספירי]] הנמוך גורם לתחושה של כבדות עבור המטפסים. לפיכך אין נוהגים להישאר יותר מ-48 שעות שם. שני תנאים אלו גורמים לתחושת תשישות קשה, בלבול, עצלות, ומעמסה על האיברים. זהו האזור המסוכן ביותר על ההר, ורבים ממקרי המוות קרו בו.

 

{{להשלים|נושא=מדינות אסיה}}