אולריקה אלאונורה, מלכת שוודיה – הבדלי גרסאות

'''אולריקה אלאונורה''' (ב[[שוודית]]: '''Ulrika Eleonora'''); {{כ}} [[23 בינואר]] [[1688]] – [[24 בנובמבר]] [[1741]]) הייתה [[מלכי שוודיה|מלכת שוודיה]] מדצמבר [[1718]] ועד פברואר [[1720]] ולאחר מכן ועד למותה הייתה [[מלכה רעיה|המלכה הרעיה]] של שוודיה. לאחר מותו של אחיה [[קרל השנים עשר, מלך שוודיה|קרל השנים עשר]] ב-[[1718]], היא טענה לזכותה על הכתר. אחותה הבכורה המנוחה, הדוויג סופיה, הותירה אחריה בן, [[קרל פרידריך, דוכס הולשטיין-גוטורפ|קרל פרדריק]], שלכאורה הייתה לו זכות גדולה יותר לטעון לכתר על פי כלל [[העדפת הבן הבכור]]. אולריקה אלאונורה, לעומת זאת, טענה שהיא שאר הבשר הקרובה ביותר למלך המנוח, על פי קרבת דם, והביאה כראיה גם את התקדים של [[כריסטינה, מלכת שוודיה]]. היא הוכרה כיורשת על ידי הפרלמנט (ריקסדג), לאחר שהיא הסכימה לוותר על סמכויותיה כמלכה אבסולוטית, שהונהגו על ידי אביה. ב-[[1720]] היא ויתרה על כתרה לטובת בעלה, הרוזן [[פרדריק הראשון, מלך שוודיה|פרדריק]] מהסן-קאסל.

לאחר מותה של אחותה הבכורה, הדוויג סופיה, ב-[[1708]], השתנה מצבה של אולריקה אלאונורה. היא הייתה לחברת משפחת המלוכה הבגירה היחידה שנכחה אז בשוודיה, להוציא את סבתה. כבר בסוף שנת [[1712]], עלו בראשו של קרל השנים עשר מחשבות על הפיכתה של אולריקה אלאונורה ל[[עוצר (שליט)|עוצרת]] בעת היעדרויותיו משוודיה. המועצה המלכותית שכנעה אותה להיות נוכחת בישיבותיה. בנובמבר [[1713]] היא נכחה בישיבה הראשונה ובה התקבלה החלטה לכנס את הפרלמנט כדי להכריז עליה כעוצרת בתוקף היותה בעלת הקרבה המשפחתית הקרובה ביותר למלך. ב-[[1713]] מינו אותה הממשלה וסבתה להיות העוצרת במהלך היעדרותו של המלך מהארץ וכך היא הייתה כלי משחק בידיהם של הכוחות הנאבקים על ההשפעה בשוודיה מבלי להיות יורשת העצר. הבחירה הייתה כעת בין אולריקה אלאונורה לבין אחיינה. הפרלמנט התנגד לבחירתו של אחיינה קרל עקב רצון חבריו לבטל את המלוכה האבסולוטית ולהשיב להם את הכוח לשלוט במדינה. כעוצרת, הקפידה אולריקה אלאונורה להיות מעודכנת בענייני המדינה והאיצה באחיה לשוב מהר תוך כדי שהיא מזהירה אותו על ההשלכות של אי חזרתו המהירה. ברשותו של אחיה היא חתמה על כל מסמכי המדינה להוציא אלה שנגעו לו אישית. עם זאת, היא ראתה את עצמה רק כנציגתו של אחיה, ולפיכך לא ייזמה פעולות על דעת עצמה. כמו אחותה בשעתה, היא ביקשה מאחיה מספר פעמים את רשותו לבקר אותו במהלך המלחמה, אך נענתה בשלילה. היא פגשה את אחיה בפעם הראשונה לאחר 16 שנים ב-[[1716]], ופעם נוספת ב-[[1718]].

ב-[[5 בדצמבר]] [[1718]] קיבלה אולריקה אלאונורה את הידיעה על מותו של אחיה חמישה ימים קודם לכן. מיד עם קבלת הידיעה היא הכריזה על עצמה כעל מלכה. המועצה המלכותית קיבלה את ההכרזה בהפתעה ולא התעמתה אתה. אולריקה אלאונורה לקחה על עצמה ענייני המדינה והדיחה את גאורג היינריך פון גרץ ואת חסידיו מהשלטון. "מפלגת הסן" הבטיחה את ירושת כס המלכות על ידי אולריקה אלאונורה. הם השיגו את תמיכתה של האופוזיציה בפרלמנט שרצתה לשים קץ למלוכה האבסולוטית שהונהגה בשוודיה ב-[[1680]] ולמסד את המשטר הפרלמנטרי. ב-[[15 בדצמבר]] [[1718]], הכריזה אולריקה אלאונורה שלמרות שהיא ירשה את הכתר, אין לה שום כוונה להמשיך לנהוג על פי משטר המלוכה האבסולוטית מבית מדרשו של אחיה. המועצה הייתה נחושה בדעתה לבטל את האבסולוטיזם ואת הזכות לרשת את הכתר, אך הסכימה להתייחס לאולריקה אלאונורה כאל מלכה נבחרת. דעתם זכתה לתמיכת הרוב בפרלמנט. אולריקה אלאונורה אולצה להסכים לבטל את המלוכה האבסולוטית ולוותר על הזכות לרשת את הכתר, הן לעצמה והן לאחיינה. לאחר שהיא הסכימה לחתום על החוקה החדש בתוקף תפקידה כמלכה, היא נבחרה ב-[[23 בינואר]] [[1719]]. ב-[[19 בפברואר]] אותה שנה, היא חתמה על החוקה ובכך הבטיחה לעצמה את תמיכתו של הפרלמנט כך שלא יעביר את הכתר לאחיינה. ב-[[17 במרץ]] היא הוכתרה כמלכה בקתדרלה של [[אופסלה]] וב-[[11 באפריל]] היא נכנסה לסטוקהולם באופן רשמי כמלכה. היא מעולם לא ערכה את הסיור המסורתי של מלכי שוודיה ברחבי הארץ. תחת זאת, היא קיימה את הסיור הזה כ[[מלכה רעיה]] יחד עם פרדריק ב-[[1722]], לאחר הכתרתו.

אולריקה אלאונורה תמכה בשאיפות הפוליטיות של בן זוגה וכבר מההתחלה היא רצתה שהוא יהיה מלך שותף, כדוגמת [[מרי השנייה, מלכת אנגליה|מרי השנייה]] ו[[ויליאם השלישי, מלך אנגליה|ויליאם השלישי]] ב[[אנגליה]]. בכל אופן, ההצעה הזאת לא אושרה על ידי הפרלמנט. סיבה אחת לכך הייתה שמלוכה משותפת נאסרה בשוודיה מאז המאה ה-15. הייתה גם התנגדות לכך בפרלמנט על רקע השפעתם של אמרנטיה פון דיבן ושל אחיה על ענייני המדינה. קשייה של אולריקה אלאונורה בכיבוד החוקה והקושי להסתדר עם הפרלמנט, בנוסף להרגל הקבוע שלה לדון עם בן זוגה על ענייני המדינה, גרמו לחברי הפרלמנט לשאוף להחליפה בפרדריק כמלך יחיד אם היא תתפטר, רעיון שזכה לתמיכתו של פרדריק. ב-[[29 בפברואר]] [[1720]], לאחר שנדחתה שוב בקשתה למלוכה משותפת, התפטרה אולריקה אלאונורה לטובת בן זוגה, בתנאי שהיא תירש אותו אם הוא ימות לפניה. צעד זה אושר על ידי הפרלמנט. לעיתים קרובות דיברה אולריקה אלאונורה על התפטרותה כהקרבה הגדולה ביותר של חייה. פרדריק ירש אותה ומלך החל מ-[[24 במרץ]] [[1720]] כ[[פרדריק הראשון, מלך שוודיה]].

אולריקה אלאונורה כיהנה כעוצרת בשתי הזדמנויות. ההזדמנות הראשונה הייתה כאשר פרדריק נעדר משוודיה ב-[[1731]] והשנייה ב-[[1738]] – [[1739]] כאשר הוא חלה. היא הוכרזה כעוצרת במאי [[1731]], כאשר פרדריק יצא לביקור בהסה ומשלה עד שובו בסתיו. ב-[[1738]] היא התבקשה על ידי הפרלמנט לקבל את העוצרות כאשר מצב בריאותו של פרדריק החמיר והייתה סכנה לחייו. היא קיבלה על עצמה את התפקיד ומילאה אותו עד לערב ראש השנה [[1739]]. במהלך תקופת עוצרותה השנייה, היא אסרה על פעילותו של התיאטרון השוודי עקב ההתנגדות לכך מצד הכמורה. עם זאת, התיאטרון חידש את פעילותו בשנה שלאחר מכן.