נותן טעם לפגם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
שורה 49:
 
=== הגדרת אינו בן יומו ===
בגמרא הנזכרת מובא שלדעת רבי שמעון טעם האיסור הבלוע בדפנות הכלי עודו נותן טעם לשבח במאכל שיבושל שם לאחר מכן כל זמן שהכלי הוא 'בתבן יומו'. המושג 'בן יומו' שנוי במחלוקת ראשונים. לדעת רש"י{{הערה|כפי שהסבירו [[התוספות]] מסכת עבודה זרה דף עו' עמוד א'.}} מספיק שישהה הכלי לילה שלם כדי שיחשב הטעם הבלוע בו לפגום, ולדעת רוב הראשונים, וכן פסק ה[[שולחן ערוך]]{{הערה|יורה דעה סימן קג' סעיף ה'}} רק אם שהה יממה שלימה [[מעת לעת]] מאז הבישול האחרון בטמפרטורה שמתחת ל[[יד סולדת]] נחשב הבלוע נותן טעם לפגם.
 
אם בושל בכלי דבר חריף אף לאחר "מעת לעת", יש מי שאומר{{הערה|בשימוש מטבע הלשון "יש מי שאומר" נחלקו המפרשים דלדעת כף החיים השו"ע מסתייג מדעה זו. אולם לדעת יביע אומר [ח"ח סימן מ"ג אות ה] השו"ע פוסק דין זה לגבי שאר הדברים אבל לא לגבי בשר בחלב}} שהחריפות הופכת את הבליעה הפגומה לטעם לשבח והמאכל החריף יאסר.{{הערה|שם סעיף ו'.}}