גאורגה טטרסקו – הבדלי גרסאות

ב-1912 נרשם כחבר ב[[המפלגה הלאומית ליברלית (רומניה)|מפלגה הלאומית ליברלית]] ועם סיום לימודיו עבד זמן קצר כ[[עורך דין]] במשרד ההדרכה הציבורית והמשיך בפעילות פובליציסטית, שתחילתה בתקופת לימודיו. בהיותו קצין במילואים גויס ל[[מלחמת הבלקן השנייה]], אולם בגלל בריאותו הרופפת הוצב בעורף.

 

 

ב[[שנות השלושים של המאה העשרים]] התפתח שסע במפלגה הלאומית ליברלית בין הוותיקים המונהגים על ידי [[דינו ברטיאנו]] ו[[קונסטנטין אנג'לסקו]] ובין הצעירים המונהגים על ידי טטרסקו ו[[ויקטור יאמנדי]]. לאחר רצח [[יון ג. דוקה]] בסוף 1933, המפלגה בחרה כמועמד לראשות הממשלה ב[[קונסטנטין ברטיאנו]], אולם [[קרול השני, מלך רומניה]], שהיה בקיא בנושא ומודע לאהדתו של טטרסקו, הטיל עליו את הרכבת הממשלה החדשה. בנוסף לתפקיד ראש הממשלה, כיהן טטרסקו בראש משרדים נוספים ובהם משרד הפנים, משרד ההגנה, משרד החימוש ומשרד התעשייה והמסחר. בבחירות של דצמבר 1937 המפלגה הלאומית ליברלית ויתר המפלגות לא הצליחו להשיג את 40% התמיכה הדרושים להרכבת ממשלה, לכן המלך הטיל זאת על [[אוקטביאן גוגה]] ובהמשך הכריז על דיקטטורה מלכותית והחלפת ה[[חוקה]]. טטרסקו התמנה לשר חוץ בממשלתו של [[מירון קריסטיה]] ולאחר פירוק המפלגות התמנה ליועץ מלכותי. בדצמבר 1938 התמנה לשגריר רומניה בפריז עד אוגוסט 1939. חודשיים אחרי רצח [[ארמנד קלינסקו]] מונה שוב לתפקיד ראש הממשלה וכיהן בתפקיד עד 4 ביולי 1940, כאשר פרש. בתקופת [[המדינה הלאומית-לגיונרית]] והדיקטטורה של [[יון אנטונסקו]] היה בפרישה באחוזתו, אך לאחר מכן חזר לפוליטיקה והרכיב מפלגה ליברלית חדשה עם אוריינטציה שמאלית, שזכתה ב-75 מושבים בבחירות. הוא כיהן כסגן ראש ממשלה ושר חוץ בממשלתו של [[פטרו גרוזה]] עד שהקומוניסטים הדיחו את המלך והשתלטו לחלוטין על רומניה. טטרסקו ויתר שרי מפלגתו הודחו והוא פרש מהחיים הציבוריים ובשנה שלאחר מכן השלטון הקומוניסטי קבע לא אזור מגורים כפוי.