התקופה ההלניסטית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 87:
[[קובץ:Seleucid-Empire 200bc.jpg|250px|ממוזער|שמאל|הממלכה הסלאוקית בשנת 200 לפנה"ס (בסגול)]]
{{הפניה לערך מורחב|הממלכה הסלאוקית}}
בשנת 200 לפנה"ס, במהלך [[המלחמה הקסוריתהסורית החמישית]], הכה [[אנטיוכוס השלישי|אנטיוכוס השלישי הגדול]], המלך השישי מ[[בית סלאוקוס]], את צבאות בית תלמי ב[[קרב בניאס]], ומאז ניתנה יהודה תחת שלטון הממלכה הסלאוקית. ממלכה זו, בשונה מבית תלמי, הייתה מורכבת מפסיפס של עמים ואתנוסים. אזור הממשל התלמי "סוריה ופיניקיה" הפך ל"[[חילת סוריה]] ופיניקיה", שהיה מחולק למרידרכיות (למשל: רצועת החוף, אידומיאה ועזה) ולטופרכיות קטנות.{{הערה|מנחם שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ־ישראל''', כרך שלישי, חלק א, 4. המעבר לשלטון בית סלוקוס, עמ' 65, 69-68.}}
 
בתקופת השלטון הסלאוקי החלה מדיניות קולוניזציה אינטנסיבית, והובאו מתיישבים יוונים. הסלאוקים ניהלו מדיניות הלניזציה שהגיעה לשיאה בימי [[אנטיוכוס הרביעי|אניטוכוס הרביעי אפיפנס]]. השלטון ראה בערי ה[[פוליס]] ההלניסטיות אמצעי להגברת ההלניזציה בארץ, והן היו חלק מהמערך השלטוני. הם גבו מיסים מהטריטוריות שסופחו לערים וגייסו את תושביהן לצבא הסלאוקי. האיכרים היהודים והשמים היו לאריסים על אדמותיהם לשעבר, ומצבם הנחות הביא לחיכוכים עם המתיישבים ההלניסטים.