אברהם אבן דאוד – הבדלי גרסאות

לדעת אברהם אבן דאוד הלוי, קיימת התאמה מוחלטת בין האמת הפילוסופית ה[[אריסטו]]טלית לבין האמת הדתית. במקרים רבים הוא נטה אחר פרשנותו הפילוסופית של [[אבן סינא]] לכתבי אריסטו. רבי אברהם אבן דאוד הרחיק את התורה ה[[ניאופלטוניזם|ניאופלטונית]] של האצלת העולם מן הבורא, שאומצה על ידי רבי [[שלמה אבן גבירול]], והוא תוקפו במספר פעמים בספרו מתוך ביטויי זלזול. עם זאת, כאריסטוטלים נוספים בזמנו, קיבל את ההנחה שפרטי ההתרחשות בעולם מגיעים ומונהגים באמצעות ה"שכלים הנבדלים", שהם שכלי ה[[המודל הגיאוצנטרי#המודל של אריסטו|גלגלים]] שבהם נמצאים הכוכבים, והם ממוצעים בין ה"סיבה הראשונה" - האל - לבין הנבראים; מתוך הנחה מוטעית שתפיסה זו מקורה בכתביו של אריסטו. רק מאוחר יותר התברר שכתבים אלו, המיוחסים לאריסטו, לא יצאו מתחת ידו{{מקור}}.

 

 

עמדתו גם חלקה על שיטת הפילוסופים הערבים ה'מותכלימון' ([[כלאם]]), שלשיטתם הנפש אינה אלא [[מקרה]] בגוף (דהיינו, לא מהות בפני עצמה; כדוגמת הצבע השחור של האריג). גם אין היא, לשיטת ר' אברהם בן דאוד, תולדת התערבות חומרי הגוף; לשיטתו, הנפש היא יסוד עצמי בלתי-גופני. הראב"ד אמנם הסכים לשיטה שהנפש היא 'צורת' הגוף (כל דבר בעולם, לשיטה האריסטוטלית מורכב מ'חומר', האלמנט הגשמי של הגוף, ו'צורה', הדבר הנותן לעצם את ייחודו), אך מכל מקום לשיטתו אין לדונה כצורות רגילות, היות שלא עמדה בנסיוננו; ומכאן, שכל הנפש היא בת אלמוות ולא רק הכוח השכלי שהאדם עבד עליו כדי לקנותו, ולהופכו ל'שכל בפועל'. עם זאת, הוא חלק על הצורה שבה הנאו-אפלטונים תפסו את נצחיות הנפש, כיון שלשיטתו הנפש היא אישית ואינה חלק מ"הנפש העולמית". [[השכל הפועל]] (הנפש העולמית) הוא כללי, אחרון בנבדלים (היינו, ה[[מלאך|מלאכים]], או הצורות הרוחניות הבלתי-תלויות בגוף גשמי), והוא המעניק את ה'צורות'.