הבדלים בין גרסאות בדף "שוכרי אל-קוותלי"

אין שינוי בגודל ,  לפני 3 חודשים
אמין אל חוסייני ==> אמין אל-חוסייני
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
(אמין אל חוסייני ==> אמין אל-חוסייני)
 
ביולי [[1920]] כבשו [[צרפת|הצרפתים]] את דמשק והחלו את המנדט הצרפתי בסוריה. כמו סורים רבים, קוותלי התנגד נחרצות לכיבוש זה ופעל לסכלו. הוא נידון למיתה, שלא בנוכחותו, בגין פעילותו האנטי-קולוניאלית, אולם עלה בידו לברוח ל[[גרמניה]]. שם הפך לנציגה הבלתי רשמי של סוריה בהציגו את התביעה הסורית לעצמאות מלאה ולהפסקת המנדט הצרפתי בארצו. בשנת [[1922]] יסד את הקונגרס הסורי-פלסטיני בצוותא עם לאומנים סורים גולים, גוף שחרת על דגלו שחרור האזור משליטה אירופית זרה והקמתה של ממלכה ערבית גדולה בראשות [[השושלת ההאשמית]] מ[[חצי האי ערב]]. בין האישים הבולטים בקונגרס היו המלך [[פייצל הראשון]], אשר שלט בסוריה למן קריסת האימפריה העות'מאנית ועד להחלת המנדט הצרפתי, וכן אביו, [[שריף חוסיין]], מנהיג [[המרד הערבי]] נגד הטורקים העות'מאנים בשנים 1916-1918. קוותלי נשלח על ידי יתר חברי הקונגרס לגייס כספים עבור פעילויותיהם באירופה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה.
ביולי [[1925]] התחוללה בסוריה התקוממות צבאית מזוינת כנגד השלטון הצרפתי, תחת הנהגתו של [[סולטאן אל-אטרש]]. הקונגרס הסורי-פלסטיני מיהר לגייס כספים עבור ההתקוממות ולגייס חברים נוספים לכוח המורד. קוותלי פנה ל[[אבן סעוד|עבד אל עזיז אבן סעוד]], מלכה של [[ערב הסעודית]] וידידה הטוב של משפחתו בבקשת עזרה. אולם קשריו עם [[בית סעוד]] שהיו מסוכסכים עם ההאשמים, הביאו לנתק בין קוותלי והקונגרס, וקוותלי הקים תנועה עצמאית, נאמנה לעצמאות סורית אך נשענת על תמיכתה הכלכלית והפוליטית של ערב הסעודית. בין תומכיו נמנו [[אמין אל -חוסייני]], ה[[מופתי]] הגדול של ירושלים ואויבם המושבע של ההאשמים. מנהיגי הקונגרס האשימו את קוותלי בבגידה ובגזילת משאביהם. בתגובה האשימם קוותלי בהיותם סוכני ההאשמים וממלכת [[בריטניה]]. טענותיו רק התחדדו משביטלו מנהיגי הקונגרס את המרד הסורי של 1925.
 
====השיבה לסוריה והכניסה לפוליטיקה====
בשנת [[1932]] הכריזו הצרפתים על [[חנינה כללית]], וקוותלי שב לסוריה והצטרף ל[[הגוש הלאומי|גוש הלאומי]], התנועה הלאומית הגדולה בסוריה. קוותלי חבר לנשיא הגוש, [[האשם אל אטסי]], אשר שימש לו כחונך ומדריך. מנהיגי הגוש, רובם [[סונים]] עשירים ומשכילים, ביקשו לשחרר את סוריה מהכיבוש הצרפתי בדרכים שאינם אלימות. כך, למשל, הכריזו ב-[[1935]] על [[שביתה]] בת 60 יום במחאה על סירובה של צרפת להתייחס לסוגיית העצמאות הסורית "באופן רציני." קוותלי היה הגורם המרכזי בהשבתת המשק הסורי, והצרפתים עצרוהו באשמת הסתה נגד הרשות המנדטורית. השביתה, בתורה, הביאה למותם של מאות אזרחים ולהרס הכלכלה הסורית, מה שפגע בצרפת ובתדמיתה באירופה.
 
שנה לאחר מכן הסכימה צרפת להכיר במנהיגי הגוש כנציגיו הבלעדיים של העם הסורי, והזמינה אותם ל"שיחות עצמאות" ב[[פריז]]. האשם אל-אתאסי עמד בראש המשלחת, ובהיעדרו מונה קוותלי לנשיא הגוש בפועל, תפקיד אותו מילא כחצי שנה. במהלך תקופה זו גייס רבים מבני דמשק לגוש, וכך כונן בסיס תמיכה נרחב. הוא נשען בעיקר על מנהיגי השכונות, סוחרים ואנשי מעמד הביניים כדי לשווק את מנהיגותו לציבור הרחב. האהדה הציבורית כלפי קוותלי גברה כאשר באותה תקופה פתח בן בריתו הפלסטיני, אמין אל -חוסייני, ב[[מאורעות תרצ"ו|מהומות אלימות]] ב[[ארץ ישראל]] נגד הבריטים והיישוב היהודי. קוותלי העביר נשק, תחמושת וכספים לחוסייני ולאנשי כנופיותיו, ואף הזמינו לכונן בסיס שליטה מרכזי בדמשק.
 
משלחת הגוש הלאומי שבה לסוריה בנובמבר 1936 לאחר שסיכמה על הסכם עצמאות ארוך טווח עם צרפת (הסכם שרוקן מתוכן בסופו של דבר, שכן הצרפתים סירבו לאשררו בשנים הבאות והוסיפו להחזיק בריבונות בשטח הסורי). האשם אל-אתאסי היה לנשיא, ואילו [[ג'מיל מרדם ביי]] - ראש הממשלה. קוותלי מונה לשר האוצר והכלכלה הלאומית בממשלתו של מרדם ביי. בנוסף עמד מאחורי הקמתו של משרד ההגנה הסורי, שלא היה קיים קודם לכן.