היסטוריה של עם ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: החלפה עריכה חזותית |
TheStriker (שיחה | תרומות) ביטול גרסה 26844646 של 85.64.42.35 (שיחה) |
||
שורה 1:
{{אין לבלבל עם|היסטוריה של מדינת ישראל|היסטוריה של ארץ ישראל|}}
{{מפנה|תולדות ישראל|סדרת ספרים בשם זה|זאב יעבץ#ספריו}}
{{מפנה|תו"י|תוספות ישנים|תוספות}}
{{היסטוריה של עם ישראל}}
'''היסטוריה של עם ישראל''' היא ה[[היסטוריה]] של ה[[עם]] ו[[תרבות|התרבות]] ה[[יהדות|יהודית]]. היא משתרעת על פני אלפי שנים מאז [[העת העתיקה]], ועד ימינו. היהודים התגוררו בכל חלקי תבל ויצרו תרבויות עשירות, השייכות למנעד התרבות היהודית. התרבות, ה[[לשון חז"ל|לשון]], ומכלול היצירה היהודית לדורותיה, נכללים בתולדות עם ישראל.
==העת העתיקה==
[[קובץ:Mesopotamia-HE.png|שמאל|ממוזער|200px|אזור מסופוטמיה]]
===תקופת המקרא עד המלוכה===
====מתקופת האבות ועד הנדודים במדבר====
[[קובץ:Merneptah Israel Stele Cairo.JPG|ממוזער|שמאל|200px|"[[מצבת ישראל]]"]]
:{{ערך מורחב|ערכים=[[תקופת האבות]], [[יציאת מצרים]], [[נדודי בני ישראל במדבר]], [[תקופת ההתנחלות]]}}
'''על פי המחקר:'''
:האזכור הקדום ביותר שנתגלה ב[[ממצא ארכאולוגי]], הוא [[מצבת ישראל]]. עקב מיעוט הממצאים הארכאולוגיים הנוגעים לתקופה זו, והמחסור באזכורים ישירים של עם ישראל, לא ניתן לקבוע בוודאות כיצד נוצר העם. בספרות המחקר הועלו השערות רבות ושונות בנוגע לראשית ישראל, ולהלן אחדות מהן:
:* חוקרים המקבלים את הסיפור המקראי כך שראשית העם היהודי באברהם העברי במאה ה-18 לפנה"ס.
:*ראשית ההתיישבות של שבטי ישראל התחילה ב[[המאה ה-13 לפנה"ס|מאה ה-13 לפנה"ס]], בימיו של [[פרעה מרנפתח]]. יש הסוברים, כי מקור השבטים הישראלי היה בשבטים שבאו מעבר הירדן שנקראו "[[עפירו|עִפּירוּ]]". שבטים אלו הלכו והתבססו בדומה לסיפור בספר שופטים, בצורה הדרגתית. מושבם העיקרי היה בהרי ה[[שומרון]].{{הערה|שם= האנציקלופדיה העברית|הערך "חַ'בִּרוּ (חַ'פִּרוּ)", ירושלים-תל אביב, '''[[האנציקלופדיה העברית]]''', כרך י"ז, עמ' 83.}}
:* שילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל מקדמת דנא, והתאגדו לעם עקב היעדרו של שלטון מרכזי לאחר התערערות השלטון המצרי. חלק מהמצדדים בתאוריה זו רואים ביציאת מצרים מיתוס של אחת הקבוצות הללו, אשר אכן היגרה ממצרים לכנען בטרם נוצרה ההתאגדות.
:* תרבות ישראל התפתחה מתוך עמי כנען שישבו בארץ; מאוחר יותר התפלגה לשתי ממלכות: [[ממלכת יהודה]] ו[[ממלכת ישראל]]; מאוחר אף להיווצרות הממלכות נוצר הסִיפּר, ההיסטוריה המכוננת של האומה.
:* מקורו של העם היהודי היה בשכבות מדוכאות של תושבי ערי חוף ה[[כנענים|כנעניות]] בארץ, אשר מרדו בשלטון, והתיישבו בהרי [[יהודה ושומרון]]. התומכים בהשערה זו, המכונה "הגישה הסוציולוגית", רואים את התיאור המקראי, ובכלל זה את סיפור [[יציאת מצרים]], כ[[מיתוס]] ולא כתיאור היסטורי.{{הערה|שם=ההר המרכזי|'''ההר המרכזי''', ירושלים: הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], 2002, עמ' 134.}}
:* מקורו של העם היהודי היה ב[[נוודים]] שהגיעו מ[[עבר הירדן המזרחי]] ב[[תקופת הברזל בארץ ישראל|תקופת הברזל השנייה]], נכנסו לאזור הרי [[יהודה ושומרון]], והקימו שם את יישוביהם, בתהליך שארך כ-200 שנה; תאוריה זו מכונה "החדירה השקטה". החוקרים סוברים, כי ראשיתה של ההתנחלות הייתה באזור הספר המזרחי, ומשם חדרו שבטי ישראל לשולי העמקים המזרחיים בשומרון, ולבסוף גם לאזור [[גב ההר]].{{הערה|שם=ההר המרכזי}} התאוריה חוזקה במחקריהם של ה[[ארכאולוג]]ים [[אלברכט אלט]] ו[[אדם זרטל]].
:* היווצרות בשלבים משלוש קבוצות אתניות שונות, שמקורן ב[[מסופוטמיה]], במצרים ובכנען, תוך שילוב המסורות השונות והתעצבות הדרגתית של האמונה באל אחד.{{הערה|[[ישראל קנוהל]], '''מאין באנו; הצופן הגנטי של התנ"ך''', [[הוצאת דביר]], 2008 }}{{הערה|ישראל קנוהל, '''השם; המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים''', הוצאת דביר, 2012 }}
:* מקורו של העם היהודי מקבוצות שבטים אמוריים ששכנו במדבר הסורי ונאלצו לרדת דרומה בלחץ הכיבוש החורי. המקרא מעיד כי אברהם הגיע לכנען מחרן,{{הערה|והשווה גם יחזקאל טז, ג: "כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ, מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי; אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית" (החתים=הממלכות הנאו-חתיות)}} בצפון [[סוריה]], שהיוותה מרכז לאל הירח (ומכאן לוח השנה הירחי העברי). השפה האמורית קרובה לעברית ויש גם זהות בשמות הפרטיים הקדומים: שבטי בני ימין ובני שמאל (ישמעאל) האמוריים.{{הערה|משה ענבר, [http://www.lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7646 תעודות מארי וההתנחלות], הספרייה הווירטואלית של מט"ח}}
'''על פי המקרא:'''
:על פי המסופר בספר [[בראשית]], מוצאו של עם ישראל מצד אבותיו בשושלת של [[אברהם]] העברי, שנולד ב[[אור כשדים]] בארם-נהריים ([[מסופוטמיה]]) לאביו [[תרח]] ונדד ל[[ארץ כנען]] בה התיישב. מצד אמהות האומה, מוצא העם ב[[נחור אחי אברהם|נחור]], אביהם הקדמון של שבטי [[ארם]]. צאצאי אברהם ואחיינו [[לוט]] היו לאבותיהם של כמה מהעמים שיישבו את האזור בתקופה מאוחרת יותר - הישראלים, ה[[אדום (עם)|אדומים]], ה[[ישמעאל]]ים, ה[[מואב]]ים, ה[[עמון|עמונים]], ואחרים.
:ראשית צמיחת עם ישראל החלה ב[[מצרים העתיקה|מצרים]], שאליה ירדו בני [[יעקב]] (ישראל בשמו האחר), נכדו של אברהם, עקב הרעב בארץ כנען. במצרים הוקצה להם מקום למגורים ולמרעה, ובחסות [[יוסף]], אחד האחים שהיה למשנה ל[[פרעה (דמות מקראית)|פרעה]] מלך מצרים, זכו לשגשוג. בדורות שלאחר מכן שועבדו בני ישראל על ידי [[מצרים (עם)|המצרים]] והפכו ממשפחה לעם עבדים. השעבוד המצרי נמשך מאות שנים, עד אשר נקרא [[משה]] על ידי ה[[אלהים|אל]] להנהיג את [[עם ישראל]], אל [[יציאת מצרים|השחרור מעבדות מצרים]].
:על פי המסופר בספרי המקרא: [[שמות]], [[ויקרא]], [[במדבר]] ו[[דברים]], נמשך [[נדידת בני ישראל במדבר|מסע העם לכנען]] ארבעים שנה. בראשית המסע, ב[[מעמד הר סיני]], קיבל העם את [[לוחות הברית]] אשר נכתבה בהם חלק מה[[תורה]] - חוקה מקיפה שנועדה לעצב את אורחות חייו כעם ריבוני בארצו, והיא מושתתת על האמונה ב[[אלוהים]].
:במהלך המסע התגבש העם לשבטיו שנערכו ככוחות צבאיים. ב[[עבר הירדן המזרחי]] נערכה אספה מכוננת לפני חציית השבטים את [[הירדן]]: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה '''נִהְיֵיתָ לְעָם''' לַה' אֱלֹהֶיךָ".{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כז|ט}}.}}
:ערב כניסת העם לכנען, מת משה, ובראש העם התייצב [[יהושע בן נון]].
====מכיבוש הארץ ועד סוף תקופת השופטים====
{{הפניה לערך מורחב|תקופת ההתנחלות}}
על פי המסופר ב[[ספר יהושע]], נכנסו [[שבטי ישראל]], בראשותו של [[יהושע בן נון]] לכנען מ[[עבר הירדן]], והחלו במסע לכיבוש הארץ. בשלב ראשון נלחמו השבטים כגוף אחד, הביסו את בריתות מלכי כנען שיצאו נגדם, עלו על ערי כנען והשמידו אותן. בשלב שני, חולקה הארץ לשנים עשר אזורי התנחלות, שיועדו לכל שבט ושבט, והשלמת הכיבוש וההתנחלות הוטלה על כל שבט בנפרד.
על פי המסופר ב[[ספר שופטים]], למרות תנופת הכיבוש הראשונית, לא הצליחו שבטי ישראל לסלק לגמרי את עמי כנען מאזורי ההתנחלות שלהם. לאחר מות יהושע, עם המעבר לחיים ביישובי קבע, החלו כל שבט או קבוצת שבטים בנפרד, להסתגל לקיום לצד שכניהם, ואף באו תחת השפעתם התרבותית, אם כי יחסי השכנות התחלפו תכופות ביחסי איבה ומלחמות מקומיות רבות פרצו בין הישראלים לשכניהם. בהיעדר הנהגה מרכזית, התייצבו בראש העם בתקופה זו ה[[שופט (מקרא)|שופטים]] - מנהיגים כריזמטיים מקומיים, שהופיעו בעתות משבר והושיעו את העם. סמכותם לא נמסרה הלאה והם לא הקימו מוסדות שלטוניים קבועים.
בסופו של דבר, ללא מרות שלטונית קבועה, לא יכול היה העם לגבש את מלוא כוחו ולהתמודד כראוי מול האיומים השונים שניצבו בפניו, ובעיקר מול לחצם המתגבר של ה[[פלשתים]]. תקופת השופטים הסתיימה כש[[שמואל הנביא]], אחרון השופטים, נענה לדרישת העם ומינה את [[שאול]] ל[[מלך]] הראשון של ישראל.
====המלוכה ותקופת הבית הראשון====
[[קובץ:Captive Judæan kingdom..jpg|שמאל|ממוזער|200px|דמות של שבוי ממלכת יהודה כפי שתואר בקיר הדרומי של מקדש אמון מ[[כרנך]], המתעד את מסע [[פרעה]] [[שישק הראשון|שישק]] לארץ ישראל ב-[[המאה ה-10 לפנה"ס|926/5 לפנה"ס]].]]
[[קובץ:IMJ view 20130115 202733.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|[[כתובת השילוח]] בירושלים (העתק ב[[מוזיאון ישראל]], צולם ב-2013]]
{{הפניה לערך מורחב|התקופה הישראלית}}
על-פי המסופר בספרים [[שמואל]] ו[[מלכים]] כינון ה[[מונרכיה|משטר המלוכני]] הביא לשינוי משמעותי במצבו של עם ישראל. איחוד השבטים תחת הנהגה מרכזית הפך את ישראל למעצמה אזורית. בתקופת מלכותו של [[דוד]] עם ישראל הכניע את עמי הסביבה, ושיעבד אותם. תקופת [[שלמה]] בנו, מוזכרת כתקופת של שגשוג כלכלי ושלום. על פי המסופר בתנ"ך, עול המיסים והיריבות הוותיקה בין שבטי ישראל הצפוניים ל[[שבט יהודה]], הביאו לפיצול הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות: [[ממלכת ישראל|ישראל]] בהנהגת [[שבט אפרים]], ו[[ממלכת יהודה|יהודה]] בהנהגת שבט יהודה, ובירתה [[ירושלים]]. תקופת קיומן זו לצד זו התאפיינה ביחסי שלום ומלחמה ביניהן לסירוגין, כשלרוב ממלכת ישראל הייתה הגדולה והחזקה מבין השתיים. אולם, בשונה מממלכת יהודה, ששמרה בדרך כלל על יציבות שלטונית והונהגה עד סופה על ידי שושלת מלוכה אחת - [[בית דוד]], זועזעה ממלכת ישראל תכופות על ידי חילופי שלטון ושושלות. היישובים בממלכות ישראל ויהודה היו ככל הנראה זעירים, אך עברו תנופת עיור ופיתוח ב[[המאה ה-9 לפנה"ס|מאה ה-9 לפנה"ס]]. בשנת [[722 לפנה"ס]] נחרבה סופית ממלכת ישראל לאחר מצור אשורי ממושך וגלי הגליות שהחלו ב-734 לפנה"ס. ממלכת [[אשור]] כבשה את [[שומרון]] בירת הממלכה והגלו חלק מאוכלוסיית ממלכת ישראל (בעיקר את בני [[המעמד הגבוה]]) לפחוות שונות ברחבי האימפריה האשורית, ובמקומם הובאו אנשים מארצות אחרות שכבשו האשורים קודם לכן (שכונו "[[כותים]]") בהתאם למדיניות ההגליה שנקטו כלפי העמים שכבשו כדי למנוע את מרידתם בשלטון האשורי החדש בארצם. לאחר הגלייתם נעלמו למעשה גולי אשור (שבמסורת היהודית המאוחרת כונו "[[עשרת השבטים]]") מההיסטוריה. בניגוד לתיאור המקראי, מן המחקר עולה כי יתר האוכלוסייה של ממלכת ישראל נותרה במקומה תחת מיסים כבדים לאשור, רבים משרידי ממלכה זו היגרו דרומה לממלכת יהודה ונטמעו בה.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=doSUerUtK2Y ישראל פינקלשטיין, הרצאה שמינית מתוך סדרת הרצאות בנושא "ישראל הקדום"] ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. לקוח מדף ה[[יוטיוב]] הרשמי של האוניברסיטה.}} ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת [[586 לפנה"ס]]. היא נכבשה על ידי ממלכת [[בבל]] בהנהגת [[נבוכדנצר השני]]. הבבלים החריבו את [[בית המקדש הראשון]], והגלו את העלית החברתית לבבל. חלק מתושבי יהודה נמלטו למצרים ולמקומות נוספים, ומתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות. ממלכות יהודה וישראל מוזכרות במקורות חיצוניים מ[[המאה ה-9 לפנה"ס]].{{הערה|ראו: [[יוחנן אהרוני]], '''אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים: הוצאת כרטא, 1979, עמ' 171-60.}}
====ההיסטוריוגרפיה המקראית====
ה[[מקרא]] הוא מקור לתולדות עם ישראל בעת העתיקה. הוא מספר את ההיסטוריה של עם ישראל בתוך עמי האזור, ומקיף, פרק זמן ארוך ביותר של למעלה מאלף שנים, החל ב[[תקופת הברונזה המאוחרת]], [[המאה ה-15 לפנה"ס]], ועד ל[[התקופה הפרסית|תקופה הפרסית]], [[המאה ה-5 לפנה"ס]] - מראשית התגבשות העם ועד ל[[שיבת ציון]].
בשונה מהגישה הדתית - היהודית והנוצרית, הרואות במקרא מקור נאמן לתולדות עם ישראל, ההתייחסות אל המקרא בזרמים המרכזיים של ספרות המחקר היא כאל מקורות היסטוריוגרפיים אחרים. רוב חוקרי המקרא [[ביקורת המקרא|ביקורתיים]] ורואים בו מסמך אנושי שחובר ונערך במשך תקופה ארוכה מתוך גישות ומגמות שונות - דתיות, פוליטיות ואחרות, שמעיבות על יכולתו לתאר את האמת ההיסטורית, אליה היחס שלו ממילא אינו ברור. בנוסף, הם סבורים שהממצאים הארכאולגים העוסקים בחקר תולדות עם ישראל סותרים חלקים מההיסטוריוגרפיה המקראית.
{{הפניה לערך מורחב|ארכאולוגיה מקראית}}
על פי רוב ה[[היסטוריוגרפיה]] של הסיפור המקראי על תקופת האבות ו[[יציאת מצרים]] לא נמצאו עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] אותן ניתן לזהות בוודאות עם המאורעות. מקורות מצריים מזכירים את חדירתם של ה[[ע'פירו|ע'פירוּ]], שיש חוקרים המזהים אותם עם העבריים.
השם '''"ישראל"''' מופיע לראשונה ב[[מצבת ישראל|אסטלה שהקים פרעה מרנפתח]] משנת [[1207 לפנה"ס]], המזכירה ניצחון על קבוצה הנקראת "ישראל" והשמדתה.
העדויות הארכאולוגיות הראשונות שנמצאו לקיום עם ישראל הן מ[[המאה ה-13 לפנה"ס]], אז היה גל של הקמת יישובים כפריים באזור של [[הרי יהודה]] ו[[הרי שומרון]] והספר המזרחי שלהם. לאור עדויות אלו, הוצעו מספר תאוריות:
* תאוריה המקבלת את סיפור יציאת מצרים, בטענה שלא ניתן (או קשה מאוד) למצוא עדויות ארכאולוגיות למעבר של עם נוודים במדבר.
* תאוריה הטוענת שמקור עם ישראל בהתנחלות של נוודים למחצה שהגיעו מ[[עבר הירדן]] המזרחי באטיות, דרך צפון [[בקעת הירדן]], והתנחלו בדרכי שלום.
* תאוריות הטוענות שמוצא עם ישראל ב[[איכר]]ים [[כנען|כנענים]] מורדים שנמלטו לאזור ההר שהיה ריק יחסית באותה תקופה. לפי תאוריה זו כך החל גל ההתיישבות שעם התבססותו הפך לעם ישראל.
גם לקיום הממלכה המאוחדת בימי [[דוד]] ו[[שלמה]] לא נמצאו בשלב זה עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] מוצקות. עם זאת נמצאו אזכורים ארכאולוגיים למונח "בית דוד" מתקופות מאוחרות יותר. כמו כן, בכל הנוגע למלכים מאוחרים יותר, נמצאו ממצאים ארכאולוגיים המאשרים את קיום לפחות חלק מהם.
===תקופת בית שני===
[[קובץ:YHD coins.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מטבעות הנושאים את השם "'''יהד'''" (ב[[אלפבית עברי עתיק]]), האות ד' נכתבה ב[[אלפבית ארמי|אלפבית הארמי]] המאוחר]]
{{הפניה לערך מורחב|תקופת בית שני}}
תקופת בית שני היא תקופה היסטורית בתולדות עם ישראל, החופפת בקירוב את תקופת קיומו של בית המקדש השני. היא נמשכה מ-[[המאה ה-6 לפנה"ס|538 לפנה"ס]], שנת [[הצהרת כורש]] ותחילת [[שיבת ציון]], ועד ל-[[135]] לספירה, דיכויו הסופי של [[מרד בר כוכבא]].
חלק מהתקופה עדיין מתוארת במקרא בספרים [[ספר עזרא|עזרא]], [[נחמיה]], סוף [[דברי הימים ב']], [[חגי]] ו[[ספר זכריה|זכריה]]. מרכז העם היהודי היה אז ב[[ארץ ישראל]], אם כי היו מרכזים יהודיים גדולים ב[[בבל]], ב[[מצרים העתיקה|מצרים]] ובמדינות נוספות לחופי [[הים התיכון]] ו[[הים האגאי]].
====שיבת ציון====
{{הפניה לערך מורחב|שיבת ציון}}
בשנת [[539 לפנה"ס]] נכבשה [[ממלכת בבל]] בידי [[ממלכת פרס]] בראשות המלך [[כורש]].
שנה מאוחר יותר הצהיר כורש במה שמכונה [[הצהרת כורש]], כי כחלק ממדיניות כללית שהקיפה את כל האימפריה הפרסית, יוכל העם היהודי [[גלות בבל|שהוגלה לבבל]] לשוב אל ארצו. כמו כן הוא מתיר ליהודים לחזור ולבנות את בית המקדש אשר נחרב.
גולי בבל קיבלו בשמחה את ההכרזה, אך בפועל רק חלק קטן מהם אכן בחר לחזור לארץ ישראל. בתקופה מאוחרת יותר הקימו העולים ב[[ירושלים]] את [[בית המקדש השני]], אך הוא לא דמה בתפארתו ל[[בית המקדש הראשון]].
בימי הבית השני פעלו ה[[נביאים]] [[חגי]], [[זכריה הנביא|זכריה]] ו[[מלאכי]], שעל-פי נבואותיהם ניתן ללמוד על המחלוקות הרבות שהתגלעו בקרב העולים.
מאוחר יותר עלו בראש העם [[עזרא הסופר]] ו[[נחמיה]], שבעזרת החסות הפרסית הצליחו לגבש את הקהילה היהודית סביב ירושלים כאוטונומיה שנהנתה מזכויות מסוימות.
את מפעל העלייה מבבל ניתן לחלק לארבעה גלים מרכזיים אשר נמשכו כמה עשרות שנים:
* '''גל העלייה הראשון''' בראשות [[ששבצר|שֵשבַצַר]]. מעטים היו העולים מבבל.
* '''גל העלייה השני''' התקיים בראשותם של [[זרובבל]] וישוע. באותה תקופה הושלם בנין [[בית המקדש השני]] ב[[ירושלים]], נערך טקס חנוכת הבית, וזמן קצר לאחר מכן נחוג במקדש חג ה[[פסח]].
* '''גל העלייה השלישי''' התקיים בראשותו של [[עזרא הסופר]], שעלה מבבל בשנת 458 לפנה"ס עם קבוצה גדולה. עזרא קיבל ממלך פרס [[ארתחשסתא הראשון]] רישיון מיוחד להקמה של מועצות וצוותים של שופטים אשר ישפטו על-פי דיני התורה. המשמעות היא הכרה של המעצמה של אותם ימים בספר התורה כספר החוקים הרשמי של היהודים. עזרא הקפיד על איסורי חיתון עם נשים נכריות ובכך הגן על העם מ[[התבוללות]] בעמי האזור.
* '''גל העלייה הרביעי''' בראשות [[נחמיה]]. בשנת [[445 לפנה"ס]] בא נחמיה לירושלים על מנת להמשיך את פועלו של עזרא, ועם הגיעו התחיל שלב חדש בתולדות ירושלים ויהודה. נחמיה עסק בחיזוקה של חומת ירושלים ותיקונה, דבר שמנע התקפות אפשריות על העיר. נחמיה פעל רבות על מנת להפוך את ירושלים למרכז דתי ותרבותי לעם כולו.
==== התקופה ההלניסטית וממלכת החשמונאים ====
{{הפניה לערך מורחב|התקופה ההלניסטית בארץ ישראל}}
בשנת [[המאה ה-4 לפנה"ס|332 לפנה"ס]] נכבשה הארץ בידי [[אלכסנדר מוקדון]]. לאחר פירוק האימפריה שלו עברה לשלטון ה[[בית תלמי|תלמיים]] - מלכי מצרים, ובשנים [[201 לפנה"ס|201]]–[[198 לפנה"ס]] (מלחמה סורית חמישית) הצליחו ה[[סלאוקים]] להשתלט על האזור.
בעקבות הכיבוש היווני, כיתר תושבי האזור וארץ ישראל, החלו היהודים ובעיקר השכבה השלטת - ה[[אצולה]] הכוהנית, להיות נתונים להשפעת [[התרבות ההלניסטית]]. בתחילתה לא סתרה מגמה זו, שכונתה במקורות היהודיים [[התייוונות]], את דת ישראל וכללה קבלת מנהגים ורעיונות הליניסטיים.
בהדרגה חלה הקצנה בגישתם של ה[[מתייוונים]]. הללו, אף שהיו אמונים על הנהגת העם ונשאו לעיתים קרובות בתפקידים הבכירים ב[[בית המקדש]] - מוקד החיים הציבוריים, הדתיים והפוליטיים של העם - החלישו את היהדות ומסורת האבות והגבירו את היסודות ההלינסטיים הנוכריים בחיי הציבור; אף ניסו לייסד בירושלים [[פוליס]] עם המוסדות ההלינסטיים המקובלים.
הדבר עורר זעם ואיבה בקרב שכבות העם השונות, והביא למאבק בתוך הציבור היהודי, שהתמקד סביב איוש משרת [[הכהן הגדול]]. השלטון הסלאוקי בחר להתערב במאבק והתייצב באופן טבעי לצד ה[[מתייוונים]] ובאופן הקיצוני ביותר.
בשנת [[המאה ה-2 לפנה"ס|167 לפנה"ס]] החליט השליט ה[[סלאוקים|סלאוקי]] [[אנטיוכוס אפיפנס]] לאסור על קיום מצוות הדת היהודית בארץ ישראל.
ביום [[כ"ה בכסלו]], שנת [[167 לפנה"ס]], הוצב בבית המקדש [[פסל (יצירה)|פסל]] של [[זאוס]] והוקרבו לו קורבנות. [[עונש מוות]] הוטל על כל יהודי שנתפס כשהוא מל את בנו או שומר את השבת. השלטונות הכריחו את היהודים לעבוד לאלילים ולהקריב להם קורבנות ואף לאכול בשר [[חזיר הבית|חזיר]]. גזירות אנטיוכוס נמשכו שלוש שנים וחצי. רוב תושבי יהודה סירבו לקבלן והם העדיפו למות, ובלבד שלא לעבוד עבודה זרה ולעבור על חוקי התורה.
בעקבות זאת פרץ [[מרד החשמונאים]]. המרד כוון תחילה כנגד ה[[מתיוונים]] והערים ההלניסטיות, שהיו עוינות ליהודים מאז ומתמיד, ובהמשך כנגד כוחות הצבא הסוריים של בית סלאוקס. [[יהודה המכבי]], מנהיגם הצבאי הראשון של המורדים, הצליח לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש, זכה להצלחות צבאיות נוספות, אך נהרג לבסוף בקרב מול כוחות [[סלאוקים]] עדיפים. את מקומו ירשו אחיו, יונתן ושמעון, שהצליחו באמצעים צבאיים ודיפלומטיים, לפני שנהרגו בעצמם, לבסס, בהסכמת השלטון הסלאוקי, מדינה עצמאית. שמעון היה לנשיאה הראשון.
{{הפניה לערך מורחב|מרד החשמונאים}}
בשנת 149 לפנה"ס יוצבה בארץ ישראל מדינה יהודית עצמאית, לאחר מאות שנים של שלטון זר. אמנם, המאבקים עם [[בית סלאוקוס]] לא תמו, והאימפריה הרומית כבר החלה לבחוש באזור, אך החשמונאים זכו לייצב בארץ ישראל שלטון יציב למדי למשך תקופה של כ-104 שנים. ראשון עמד בראש המדינה שמעון החשמונאי. הוא היה ל[[כהן הגדול]] ונשא בתואר [[נשיא]], שהוענק לו על ידי עצרת-עם. יורשיו החלו לשאת בתואר [[מלך]].
פעילותם המדינית העיקרית של המלכים החשמונאים, החל מתקופתו של [[יוחנן הורקנוס]], הייתה כיבוש ו'יהוד' עוד ועוד שטחים בארץ ישראל. החשמונאים נלחמו וכבשו את הערים ההלניסטיות והשמידו רבות מהן. הם [[גיור|גיירו]], לעיתים בכפייה, את תושביה הנוכריים והלא יהודים של ארץ ישראל, בעיקר מקרב העמים הקרובים ליהודים, כגון ה[[אדום (עם)|אדומים]].
=== התקופה הרומית ===
[[קובץ:Arc de Triumph copy.jpg|שמאל|200px|ממוזער|גולים מיהודה, תבליט על [[שער טיטוס]]]]
חדירתה של [[האימפריה הרומית]] ל[[התקופה הרומית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] החלה בתקופת [[החשמונאים]].
בשנת [[63 לפנה"ס]] שמו ה[[הקיסרות הרומית|רומאים]] קץ לשושלת החשמונאים, אם כי [[הורקנוס השני]] הורשה להחזיק בתואר נשיא. בתקופה זו, בניגוד לתחילת המרד, התמיכה בו הייתה מועטה; בעיקר בגלל המנהג של החשמונאים להמליך עצמם למלכים ואף לענוד סמלים יווניים ולהחזיק משמר זר, וכן בשל תמיכתם ב[[צדוקים]]. בשנת 40 לפנה"ס [[מתתיהו אנטיגונוס השני]], אחיינו של יוחנן הורקנוס השני, פלש ליהודה בראש צבא מ[[פרתיה]] וכבש אותה לעצמו, אך החזיק בה רק שלוש שנים.
בשנת [[37 לפנה"ס]] שוב נכבשה יהודה על ידי צבא רומאי, ורומא המליכה על יהודה את [[הורדוס]].
====המרד הגדול====
{{הפניה לערך מורחב|המרד הגדול}}
בשנת [[66]] לספירה פרץ [[המרד הגדול]] נגד הרומאים שנסתיים ב[[חורבן בית שני]] בשנת [[70]] לספירה.
בשנת [[73]], שלוש שנים לאחר [[חורבן בית המקדש השני]], הגיעו הרומאים להר [[מצדה]] והתחילו להקים סוללה סביב, כדי שממנה יוכלו לפרוץ למבצר מצדה. במבצר היו קרוב לאלף איש, לוחמים ומשפחותיהם. אנשי מצדה נוכחו לדעת כי אפסה תקוותם והם בחרו [[התאבדות|להתאבד]] ובלבד שלא ליפול בשבי. הם העלו באש את המבנים, ואז הרג כל אחד מהם את בני משפחתו. עשרה אנשים שעלו בגורל הרגו את יתר הלוחמים, ואחר שלחו יד בנפשם. כאשר הגיעו החיילים הרומיים למחרת, נתגלו לעיניהם מאות גופות.
====מרד בר כוכבא====
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מרד בר כוכבא]], [[גזירות אדריאנוס]]}}
[[קובץ:Barkokhba-silver-tetradrachm.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מטבע [[כסף (יסוד)|כסף]] הוטבע על מטבע רומי על ידי [[מטבעות בר כוכבא|המנהל הבר כוכבאי]] בתקופת[[מרד בר כוכבא]]]]
בשנת [[132]] לספירה פרץ [[מרד בר כוכבא]]. במסגרת הניסיון של הלניזציה של ארץ ישראל, הקיסר [[אדריאנוס]] ביקש לבנות את העיר האלילית [[איליה קפיטולינה]] על מקום ירושלים החריבה. ואף ייתכן שאסר על היהודים [[ברית מילה|למול]] את בניהם. התסיסה שהייתה קיימת ממילא, פרצה כמרד נגד הקיסר.
לאחר סיכול המרד, החליט אדריאנוס בשנת [[135]] לעקור מן היסוד כל זכר ושריד לדת ולתרבות היהודית. לשם כך הטיל על היהודים גזירות מרובות שאסרו עליהם לקיים את דתם: כך למשל הוא אסר עליהם להתכנס ב[[בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל|בתי הכנסת]], לחגוג חגים ולשבות מכל מלאכה ב[[שבת]], ללמוד תורה ולקרוא את [[קריאת שמע]] ועוד.
====עריכת המשנה והספרות התנאית====
=====תקופת התנאים=====
{{ערך מורחב|תנאים}}
[[קובץ:First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg|שמאל|ממוזער|200px|ה[[תלמוד]], היצירה המרכזית של [[אמוראים|תקופת האמוראים]]]]
התַּנָּאים היו חכמים, מאז ימי [[הזוגות]] ועד לחתימת ה[[משנה]], ב[[המאה ה-1|מאה ה-1]] ו[[המאה ה-2|ה־2]]. הכינוי '''[[תנאים|תנא]]''' מורה על חכם הנזכר במשנה או חי ב[[תקופת המשנה]]. תקופת התנאים באה עם תקופת הזוגות, וקדמה לתקופת ה[[אמוראים]].
נהוג לחלק את תקופת התנאים לחמישה דורות, ועל אלה מוסיפים עוד דור של "תנאים למחצה", שחיו מיד אחרי חתימת ה[[משנה]]. מספר התנאים הידוע הוא 120 בקירוב. התנאים חיו ופעלו ב[[ארץ ישראל]] במרכזים שונים. לאחר חורבן [[ירושלים]] עבר המרכז בראשות רבן [[יוחנן בן זכאי]] ל[[יבנה]]. תלמידיו הקימו מרכזי לימוד [[תורה]] ב[[לוד]] וב[[בני ברק]].
רבים מהתנאים התפרנסו מעבודת כפיים (למשל רבי [[יוחנן הסנדלר]]) בנוסף להיותם מורים ו[[פוסק|פוסקי הלכה]]. חלק מהתנאים שימשו גם כמנהיגי ציבור, ואף ייצגו את העם היהודי בפני השלטונות הרומיים ב[[ארץ ישראל]].
===תקופת האמוראים ועריכת התלמוד===
{{ערך מורחב|אמוראים}}
האמוראים היו חכמי ה[[תלמוד]] שפעלו בתקופה שמתום חתימת ה[[משנה]] בידי [[רבי יהודה הנשיא]] ועד לחתימת התלמוד (המאות ה-3 עד ה-5 לספירה). האמוראים פעלו בשני מרכזים: ב[[ארץ ישראל]] וב[[בבל]]. לפניהם פעלו ה[[תנאים]] ואחריהם ה[[סבוראים]]. הכינוי "אמורא" שימש במקור לתיאור תפקיד שהיה קיים [[בית מדרש|בבית המדרש]] - ה"אמורא" שהיה מבאר את דברי החכם בפני הציבור, אך כבר בתקופת התלמוד הפך לכינוי כללי לחכמים.
ב[[ארץ ישראל]] היה המרכז התורני בתקופה זו ב[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]] שב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]], ואחר כך ב[[טבריה]]. ב[[בבל]] היה המרכז העיקרי ב[[ישיבת סורא]], ולעיתים עבר ל[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]] ול[[ישיבת נהרדעא|נהרדעא]]. אמוראי בבל ואמוראי ישראל שמרו על קשר ונעזרו זה בזה לדיונים הלכתיים על ידי שליחים.
מספר האמוראים הידועים לנו עולה על שלושת אלפים, לפי מניין של חלק מהעוסקים בביוגרפיה תלמודית. בין האמוראים היו שהצטיינו בבקיאותם וכונו "סינַי", והיו שהצטיינו בחריפותם, כלומר ביכולתם להגיע, באמצעות הסקה לוגית, לפתרון של כל סוגיה שעלתה לדיון – אלה כונו "עוקר הרים" (להרחבה ראו [[סיני ועוקר הרים]]).
שאלת הביוגרפיה של חכמי התלמוד היא שאלה סבוכה. הביוגרפיות המקובלות (כולל הביוגרפיות אליהן מפנה ערך זה) מתבססות על החומר המצוי בתלמודים ובמדרשים, כפי שהוא לפנינו. חומר זה בחלקו הוא חומר אגדי. שאלת ההיסטוריות של החומר והדרך בה ניתן להפיק מידע היסטורי ממנו אינה מוסכמת על כל החוקרים.
תקופת האמוראים ב[[ארץ ישראל]] נחלקת לחמישה דורות וב[[בבל]] לשבעה (או לשמונה) דורות.
==ימי הביניים==
תקופת [[ימי הביניים]] נמשכה מהמאה ה-5 ועד המאה ה-15.
צאצאי בני [[שבט יהודה]], שהוגלו על ידי [[נבוכדנאצר]] ב[[גלות יהויכין]] בשנת 597 לפנה"ס וכן לאחר חורבן-הבית בשנת 586 לפנה"ס, הגיעו לבבל ושם הכו שורשים. לאחר חורבן-הבית בידי [[טיטוס]] בשנת [[70]] ולאחר דיכויו של [[מרד בר כוכבא]] בשנת [[135]] באו פליטים נוספים מארץ-ישראל לבבל.{{הערה|מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות, '''עם ישראל - תולדות 4000 שנה - מימי האבות ועד חוזה השלום''', עמ' 95.}} בבבל היו ערים שאוכלוסייתן הייתה כמעט יהודית לגמרי, כגון [[נהרדעא]] על נהר פרת, [[סורא]], [[פומבדיתא]] ועוד. בערים אלו נוסדו ישיבות, כגון [[ישיבת סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא]], שנוהלו על ידי ה[[אמוראים]], ה[[סבוראים]] ו[[הגאונים]]. בתחילת [[המאה ה-1]] מנו יהודי בבל כ-1,000,000 תושבים, והערכה היא כי עלה מספרם בין [[המאה ה-3]] ותחילת [[המאה ה-6]] ל-2 מיליון.{{הערה|[Dr. Solomon Gryazel, "History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict", p. 137]}} ערים וקהילות יהודיות רחבות התקיימו בבבל עד [[המאה ה-13]] ברציפות. האוכלוסייה היהודית של בבל נדדה לעבר [[צפון אפריקה]], [[אירופה]] וארץ ישראל, והעבירה את משקל הכובד שלה לארצות אלה.
בתקופה זו סבלו יהודי אירופה מאנטישמיות קשה ואלימות רבה.
===תקופת הסבוראים===
{{ערך מורחב|סבוראים}}
הסבוראים היו חכמי [[ישיבה|ישיבות]] [[בבל]] מסוף תקופת ה[[אמוראים]] (סוף [[המאה ה-5]]) ועד לתקופת ה[[גאונים]] (אמצע [[המאה ה-6]] או אמצע [[המאה ה-7]]). כינוי זה מבוסס על השם "'''סבורא'''", שמופיע ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]], [[מסכת קידושין]], שפירושו בעל סברא, מבין דבר.
המקור הקדום ביותר המזכיר את הסבוראים, מגדיר אותם כקבוצה-תקופה ומכנה אותם בשם זה הוא איגרת [[רב שרירא גאון]].
בשונה מקודמיהם, האמוראים, שיצרו את ה[[תלמוד]], עסקו הסבוראים לא ביצירה חדשה אלא בעיקר בהסברה, הטמעה והשלמה של התלמוד. לסבוראים חלק רב בעריכת התלמוד הבבלי – ליקוט גרסאות והשוואת נוסחאות, ויש מדבריהם שנכנסו לגוף התלמוד. בכך סיימו הסבוראים את תהליך כינוסו ועריכתו של התלמוד.
===תקופת הגאונים===
{{ערך מורחב|גאונים}}
הגאונים היו [[ראש ישיבה|ראשי]] [[ישיבה|ישיבות]] [[ישיבת סורא|סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]] שב[[בבל]] ושל [[ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים)|ישיבת ארץ ישראל]], פעלו במחצית הראשונה של ימי הביניים, משלהי [[המאה ה-6]] (או שלהי [[המאה ה-7]]) ועד אמצע [[המאה ה-11]]. הגאונים היו הסמכות ה[[הלכה|הלכתית]] העליונה, לא רק בבבל, אלא עבור עם היהודי כולו. הם עסקו בפירוש ה[[תלמוד]] כפי שקיבלו אותו מה[[סבוראים]] (וקודמיהם ה[[אמוראים]]), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על החיים ה[[חברתי]]ים וה[[דת]]יים.
===תקופת הראשונים===
{{ערך מורחב|ראשונים}}
ה[[ראשונים]], פעלו במחצית השנייה של ימי הביניים, בין [[המאה ה-11]] עד [[המאה ה-15]]. למשנתם ולהוראותיהם הייתה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת [[ארון הספרים היהודי]] בזמנם.{{הערה|לשם דוגמה, בתקופה זו נכתבו הספרים [[משנה תורה לרמב"ם]], [[פירוש רש"י למקרא]], וחידושים רבים על ה[[תלמוד]] כדומת אלו של ה[[רמב"ן]], ה[[רשב"א]], ה[[ריטב"א]] ואחרים.}} ובין הרבנים המרכזיים שפעלו בתקופת הראשונים בולטים ה[[רי"ף]], [[רש"י]], ה[[רמב"ם]], ה[[רא"ש]], בנו רבי [[יעקב בן אשר]], הרמב"ן ועשרות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, ה[[פילוסופיה יהודית|פילוסופיה היהודית]], [[מיסטיקה יהודית|המיסטיקה היהודית]], ה[[שירה]], ה[[פיוט]].
=====עלילות דם בימי הביניים=====
{{ערך מורחב|עלילת דם#עלילות דם בימי הביניים}}
{{להשלים|נושא=ישראל}}
====תקופת הראשונים באשכנז====
=====הטבח ביהודי יורק=====
{{ערך מורחב|הטבח ביהודי יורק}}
ב[[טבח]] נרצחה קהילה יהודית שלמה בעיר [[יורק]] שב[[צפון]] [[אנגליה]], ב-[[ז' בניסן]] [[ד'תתק"ן]], [[1190]]. אירוע זה הפך לאירוע משמעותי בתולדות [[יהדות בריטניה|יהדות אנגליה]], בין השאר מאחר שגם בו - בדומה לאירוע [[המרד הגדול]] שהתרחש ב[[מצדה]] - בחרו למות [[התאבדות|ביוזמתם]] מאשר ל[[המרת דת|המיר את דתם]].
=====גזירות תתנ"ו 1096=====
{{ערך מורחב|גזירות תתנ"ו}}
[[גזירות תתנ"ו]] היו סדרת אירועים שהתחוללו בשנת [[1096]] ([[ד'תתנ"ו]]) ב[[אירופה]] כחלק מ[[מסע הצלב הראשון]], וכללו [[טבח]] המוני של [[יהדות|יהודים]] על ידי גייסות ה[[צלבנים]] בדרכם ל[[ארץ ישראל]]. בחלק מהמקרים הוצע ליהודים להנצל באמצעות [[המרת דת]] ל[[נצרות]]. מלבד ה[[רצח|רציחות]] והחורבן הרב שהיה במאורעות תתנ"ו, המאורעות השפיעו על ה[[תודעה]] הציבורית ונחרטו בזיכרון הקיבוצי הלאומי.
באירופה של [[ימי הביניים]], אשר קמה לאחר התפוררות [[האימפריה הרומית המערבית]], הדת הנוצרית תפסה את מקומה של התרבות הרומית ושל מוסדות האימפריה, כגורם מאחד של החברה. מלבד תופעה זו התקיים באירופה יחס מורכב בין השליטים החילונים ל[[אפיפיור]]. האפיפיור טען לסמכותו אף בנושאי השלטון החילוני לעומת ה[[מלוכה|מלכים]] ששאפו להרחיב את תחומי סמכותם.
בשנת [[1095]] לספה"נ נשמעה קריאתו של האפיפיור [[אורבן השני]] לגאולת [[כנסיית הקבר]]. הקריאה הובילה ליציאה ל[[מסע הצלב הראשון]], כשהמסע הסתיים בכיבוש [[ירושלים]] ([[1099]] לספה"נ). בדרכם של ה[[צלבנים]] מזרחה, דרך ערי [[יהדות אשכנז|אשכנז]] ו[[צרפת]], נשמעה הקריאה לחסל את ה[[כופר (אמונה דתית)|כופרים]] מבית: היהודים. הנוצרים (בייחוד בערי [[עמק הריין המרכזי העילי|עמק הריין]]) העמידו בפני היהודים את הברירה בין [[טבילה (נצרות)|טבילה]] לבין [[מוות]], כשרבים מהיהודים בוחרים למות על [[קידוש השם]].
=====גירוש יהודי אנגליה=====
{{ערך מורחב|גירוש יהודי אנגליה}}
גירוש יהודי אנגליה הוא הכינוי לצו שפורסם בשנת 1290 על ידי [[אדוארד הראשון]] מלך [[ממלכת אנגליה|אנגליה]], ובו נאסר על [[יהודים]] לשהות בתחומי הממלכה האנגלית.
ב-18 ביולי [[1290]] שיגר המלך [[אדוארד הראשון]] צווים אל השריפים של כל ערי אנגליה בהם נאמר כי עד היום הראשון בחודש נובמבר 1290 על כל היהודים לעזוב את המדינה; ואלה שיישארו בה אחרי תאריך זה יוצאו להורג. בשנה זו גורשו 16,000 יהודי אנגליה, שהגרו בעיקר ל[[הולנד]] ול[[צרפת]]. הם אמנם הורשו לקחת איתם את רכושם, אך בתיהם וכל הנכסים והרכוש שלא הצליחו לקחת עימם הפכו לרכוש המלך לפי צו ממלכתי. לאחר שנת 1290 חיו ב[[ממלכת אנגליה]] יהודים מומרים, שחלקם חיו כ[[אנוסים]]. הממלכה ניהלה פיקוח הדוק יחסית על הכניסה אל ה[[אי]], ומנעה מיהודים לשוב במשך כ-350 שנה.
=====משפט פריז=====
{{ערך מורחב|משפט פריז}}
{{להשלים|נושא=ישראל}}
==== יהדות ספרד ====
[[קובץ:03 Lundi 03 Cordoue 02 Maimonide.JPG|שמאל|ממוזער|200px|פסלו של הרמב"ם בקורדובה, [[ממלכת ספרד|ספרד]]]]
{{ערך מורחב|תור הזהב של יהדות ספרד}}
תור הזהב בספרד היא תקופת הפריחה התרבותית של [[יהודי ספרד]], החל מ[[המאה ה-9|המאה התשיעית]] ועד [[המאה ה-13|המאה השלוש-עשרה]], שבה שימשה [[ספרד]] מקום [[הגירה]] ל[[יהודים]], ול[[קהילה]] היהודית הייתה פריחה [[כלכלה|כלכלית]] ו[[תרבות]]ית. עם כיבוש [[חצי האי האיברי]] על ידי הנוצרים ורדיפות הדת, נפגע השגשוג התרבותי של יהדות ספרד וחלק ממנה היגר לארצות אחרות.
======גזירות קנ"א 1391======
{{ערך מורחב|גזירות קנ"א}}
גזירות קנ"א היו פרעות כנגד היהודים שהתחוללו ב[[ספרד]] בשנת {{קישור לשנה עברית|5151}} ([[1391]]). המניע המרכזי המוצהר לפרעות, היה רצונם של האיכרים להסתלק מפריעת חובותיהם ליהודים. ב[[ז'ירונה|גירונה]] הצליחו מרבית היהודים לעמוד בפרץ ולהינצל, אך לא כך בערים רבות אחרות. כשניסו הנוצרים הפורעים לפגוע גם ב[[אסלאם|מוסלמים]], פעלו השלטונות בנחרצות והענישו אותם בחומרה יתרה. כשוך הפרעות מינתה הממשלה ועדות חקירה, אך לא נקטה פעולות של ממש נגד הפורעים, שחלקם נמנו עם בני השכבות הנכבדות.
======ויכוח טורטוסה======
{{ערך מורחב|ויכוח טורטוסה}}
ויכוח טורטוסה היה אחד מה[[ויכוח|וויכוחים]] המפורסמים שהתנהלו ב[[ימי הביניים]] בין [[יהודים]] ל[[נוצרים]]. הוא התנהל בשנים [[1413]]–[[1414]] בעיר [[טורטוסה]] שב[[קטלוניה]]. מהצד היהודי השתתפו בו [[פרופייט דוראן האפודי]], רבי [[יוסף אלבו]] ותלמידי חכמים נוספים כרבי מתתיהו היצהרי, רבי משה בן עבאס ורבי אסטרוק הלוי, כל אחד מהם היה נציג של קהילה אחרת. ה[[אנטי אפיפיור]] [[בנדיקטוס השלושה עשר (אנטי-אפיפיור)|בנדיקטוס השלושה עשר]] ה[[אראגון|אראגוני]] שמטעמו אורגן האירוע, קבע שהוויכוח יעסוק אך ורק במובאות מה[[תלמוד]], הרומזות, לכאורה, כי ה[[משיח]] כבר בא (ותומכות בכך בתאולוגיה הנוצרית). בנדיקטוס הודיע למשתתפים כי הוויכוח אינו מה היא דת האמת, מפני שהתשובה לשאלה זו ברורה.
======גירוש ספרד======
{{ערך מורחב|גירוש ספרד}}
[[קובץ:Alhambra Decree.jpg|שמאל|ממוזער|200px|צו הגירוש משנת 1492]]
[[יהדות ספרד (חצי האי האיברי)|יהדות ספרד]], גורשה בצו מלכותי ב-1492, שפרסמו בשנת [[1492]] [[פרננדו השני מלך ארגון]] ואשתו, המלכה [[איזבלה הראשונה מקסטיליה]] ובו נאסרה בחוק ישיבתם של [[יהודים]] בממלכות [[כתר קסטיליה|קסטיליה]] ו[[אראגון]]. היהודים הועמדו בפני הברירה: ל[[המרת דת|המיר את דתם]] ל[[נצרות|נוצרית]] או לעזוב תוך ארבעה חודשים. חלק מהיהודים העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, ונשארו בספרד כ[[אנוסים]]. מרבית המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי [[הים התיכון]] ובעיקר ל[[צרפת]], [[איטליה]], ה[[לבנט]] ו[[צפון אפריקה]], [[ארצות השפלה]], [[גרמניה]] ו[[בריטניה]].
הצו שיקף מדיניות של קנאות דתית מתגברת של הכתר הספרדי, שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא [[מיעוטים]] דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת ה[[אסלאם|מוסלמים]] מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור [[ממלכת גרנדה|גרנדה]] הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת [[1502]] צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו חלק מהמוסלמים בחרו להפוך ל[[אנוסים]] מוסלמים (Moriscos), והאחרים גורשו. בשנת [[1507]] הורחב צו גירוש היהודים לתחום השליטה של מלכי ספרד, דרום [[איטליה]], [[סיציליה]] ו[[סרדיניה]].
גירוש היהודים מספרד סימל סיומו של פרק ב[[תולדות עם ישראל]]. הוא הותיר רושם משמעותי ב[[ספרות]], ב[[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|שירה]], בספרות ה[[הלכה]] בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מ[[חצי האי האיברי]].
==== יהדות אתיופיה ====
=====תקופת ההישרדות של ביתא ישראל=====
{{ערך מורחב|תולדות ביתא ישראל: 1529-1270}}
השנים [[1270]]–[[1529]] ידועות בתולדות [[ביתא ישראל]] בשם "תקופת ההישרדות". תקופה זו נפתחה עם עליית [[השושלת הסולומונית]] לשלטון והפלת שושלת הזאגווה. הפלת שלטון הזאגווה לא בישר טובות ליהודי אתיופיה, אך העדה נמנעה מלהתערב בנעשה ברחבי אתיופיה. יותר מאוחר, לאחר התחזקות [[אתיופיה]], היא נלחמה כנגד היהודים מלחמת חורמה. למרות כל זאת, היהודים הצליחו לשמור על עצמאות ממלכתם ב[[הרי סאמיאן]] וסביב [[אגם טאנה]]. תקופת זו הסתיימה עם הפלישה של [[סולטנות אדאל]] לאתיופיה, ובכך מסמלת את תחילתה של [[היסטוריה של ביתא ישראל: 1632-1529|תקופת התבוסה]], במהלכה היו היהודים פעם לצד ה[[נוצרים]] ופעם לצד ה[[מוסלמים]].
==העת החדשה==
===== גזירות ת"ח-ת"ט 1648 =====
[[קובץ:תחום המושב.png|שמאל|ממוזער|200px|מפת תחום המושב]]
{{ערך מורחב|גזירות ת"ח-ת"ט}}
מ[[המאה ה-14]] התהווה קיבוץ יהודי גדול בפולין-ליטא המאוחדת תחת שלטון [[השושלת היגלונית]]. בסוף [[המאה ה-16]] החלו להגר יהודים רבים לנחלות [[אוקראינה]], שם שירתו את האצולה הקתולית הפולנית ועוררו את משטמת ההמונים המקומיים. ב-1648, [[מרד חמלניצקי|פרצה התקוממות קוזאקים וצמיתים של באוקראינה]] כנגד הכתר, בהנהגתו של [[בוגדן חמלניצקי]], או כפי שכונה בפי היהודים: "חמיל הרשע". המרד חולל שרשרת משברים שהביאה את פולין-ליטא כולה למצב מלחמה. במקביל אליה התחולל רצח המוני של אלפי [[יהודים]] בעיקר בידי הקוזאקים; מאורעות אלה נודעו כ[[גזירות ת"ח-ת"ט]].
====השבתאות====
{{ערך מורחב|שבתאות}}
תנועת השבתאות היא תנועה [[משיחיות|משיחית קבלית]] שתחילתה באמצע [[המאה ה-17]], שהתפתחה סביב דמותו של [[שבתי צבי]], שהכריז על עצמו כ[[משיח]]. תנועה זאת נחשבת ביהדות האורתודוקסית לכת [[כפירה|כופרנית]], ששורשיה אמנם נטועים בתוך היהדות והקבלה, אך שרידיה אינם נחשבים ליהודים. עם זאת, חלק מרעיונותיה חלחלו ליהדות הרשמית.
תנועת השבתאות נולדה ברגע פגישתם של שני אישים מרכזיים בפרשה - [[שבתי צבי]] ו[[נתן העזתי]]. חוקר הקבלה והשבתאות [[גרשום שלום]] טוען שאף על פי ששבתי צבי נחשב למשיח, אישיותו הייתה פסיבית למדי והוא חסר את ה[[כריזמה]] שגרמה לשבתאות להגיע לממדים הגדולים אליהם הגיעה, ואילו נתן העזתי, נביא הכת, הוא זה שאחראי להפצת השבתאות ולקבלתה העצומה בקרב היהודים בני התקופה.
===תנועות ותמורות===
====חסידים ומתנגדים====
{{ערך מורחב|ערכים=[[החסידות]], [[התנגדות לחסידות]]}}
החסידות היא תנועה רוחנית-חברתית [[יהודים|יהודית]], שהתעוררה באמצע [[המאה ה-18]]. מחוללה העיקרי של החסידות הוא [[הבעל שם טוב]] ותלמידו, [[המגיד ממזריטש]], היה זה שהפיץ אותה לכל רחבי [[מזרח אירופה]] והפך אותה לתנועה גדולה וממוסדת. הגותה של החסידות, בפרט בדורותיה הראשונים, מתאפיינת בשאיפה ל[[דבקות]] ב[[אל]], עבודת האל ב[[שמחה]], [[אהבת ישראל (מצווה)|אהבת ישראל]] והקישור אל ה[[צדיק]]. מן השליש הראשון של המאה ה-19 עברה החסידות רוטיניזציה והתגבשה בחצרות סביב שושלות [[אדמו"ר]]ים. הצדדים המיסטיים הפרועים יותר רוסנו, וכמעט כל המנהיגים החלו לייצג כיוון שמרני מובהק.
כתגובת-נגד לחסידות המוקדמת הנהיגו [[הגר"א]] ואחרים מערכה קשה נגדה, הכריזו עליה חרמות ושרפו את ספריה. החסידים שטפו את מרבית מזרח אירופה, אך בחבלי ליטא רבתי היא התבססה אך במעט. באזור זה ייסד תלמיד הגר"א [[חיים איצקוביץ]] את [[ישיבת וולוז'ין]], שהפכה לאב-טיפוס ודוגמה לאידאולוגיה המתנגדית שהדגישה במשנה תוקף את חשיבות לימוד התורה. עשרות ישיבות כדוגמתה צמחו במרחב. לימים פיתח [[ישראל מסלנט]] את [[שיטת המוסר]], שהציבה מענה השקפתי לערכי החסידות. המאבק בין חסידים למתנגדים נחלש במרוצת המאה ה-19, והאחרונים נודעו בהדרגה כ"[[ליטאים (זרם)|ליטאים]]".
====תנועת ההשכלה====
{{ערך מורחב|תנועת ההשכלה היהודית}}
תנועת ההשכלה הייתה מגמה אינטלקטואלית רחבה ששאפה להשתלבות היהודים בחברה הסובבת מחד ולתחייה תרבותית שלהם מאידך. פעיליה עסקו בחידוש השימוש בעברית לצורכי חול ויצרו ספרות עניפה בשפה. מתעניינים בדקדוק ובמדעי הטבע, או [[משכילים מוקדמים]], נפוצו במאה ה-18 ומבחינות רבות היוו המשך לתופעה שלא פסקה במהלך הדורות. ההשכלה התגבשה כהשקפת עולם ב[[פרוסיה]] של שנות ה-1770, בעיקר ב[[ברלין]], כשעשירים יהודים נעשו לפטרוניה כדי למצוא אידאולוגיה שתאפשר תמורה במצב הקהילות. ההשכלה הפרוסית נגוזה עד מהרה, כשהחברה שלתיקונה הטיפה עברה שינוי עמוק שייתר את התנועה הכליל, אך השפעתה הקרינה מזרחה לנחלות האוסטריות והרוסיות. ב[[תחום המושב]] הוסיפה ההשכלה, שנמצא לה כר רחב לפעילות בציבור יהודי מסורתי מאוד ונחשל, לפעול עד הקמת התנועות הלאומיות סביב [[הסופות בנגב]] ב-1881.
==== אמנציפציה ====
{{ערך מורחב|אמנציפציה ליהודים}}
האמנציפציה ליהודים – השוואת זכויותיהם של ה[[יהודים]] ליתר האוכלוסייה – הייתה שלב בתהליך היסטורי ממושך, בן למעלה ממאה שנה, של שאיפת היהודים להתערות בחברה האירופאית (בעיקר ב[[מערב אירופה]]). את ראשיתו של התהליך מסמל [[כתב הסובלנות]] בנחלות [[בית הבסבורג]] מ-2 בינואר [[1782]].
האמנציפציה התממשה לראשונה ב[[צרפת]], במהלך [[המהפכה הצרפתית]] ב-[[1789]]. נוסח מסמך משפטי ששימש כנקודת מפגש בין שאיפת היהודים להשתלב ב[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] ולתרום ולהועיל לה, ברוח רעיונות הנאורות, ובין נכונות החברה, בעיקר בארצות ליברליות, להשוות את זכויותיהם של היהודים לבני הסביבה ולעגן זאת ב[[חוק]]י ה[[מדינה]]. האמנציפציה של היהודים הייתה חלק מהגל הליברלי והדמוקרטי שהשפיע על העידן המודרני. היחס ליהודים בחברה מסוימת שיקף את מידת נכונותה של אותה חברה לאמץ רעיונות אלה.
במקביל לכתב הסובלנות והמהפכה במרכז ומערב אירופה, הוטלו הגבלות קשות על יהודי מזרח היבשת ו[[האימפריה הרוסית]] כפתה עליהם להתגורר ב[[תחום המושב]]. פער גדול ניבע בין שתי הקבוצות, שדרכן אל המודרנה עברה בנתיבים שונים מאוד. הראשונים, בערך מהונגריה ומערבה, קיבלו אמנציפציה סביב אמצע המאה ה-19. התפרקות המבנה הקהילתי של [[קורפורציה]] ימי-ביניימית ("אומה" בלשונו של [[ישראל ברטל]]) הובילה להגדרה-מחדש כזרם דתי, נייטרלי מבחינה פוליטית, בין כלל אזרחי מדינות-הלאום החדשות. גישה זו הייתה משותפת לכל החוגים וההשקפות בארצות אלה, כולל האדוקים השמרנים. מ[[גליציה]], שבה ניתן שוויון-זכויות פורמלי בלבד אך לא מהותי, ומזרחה (שם לא התקבל עד אחרי [[המהפכה הרוסית 1917]]) התחולל תהליך אחר. באזורים מפגרים מבחינה כלכלית ותרבותית בהם היוו היהודים מיעוט גדול ובולט, הובילה קריסת האומה לפיתוח הדרגתי של תפישות לאומיות מודרניות בקרב [[יהדות מזרח אירופה]].
====פילוג דתי====
{{ערך מורחב|ערכים=[[יהדות אורתודוקסית]], [[יהדות רפורמית]], [[יהדות קונסרבטיבית]]}}
פעילותם של המשכילים במרכז אירופה גלשה יותר ויותר לתחומים דתיים. המודרניזציה המואצת באזורים אלה ומתן האמנציפציה זירזו את נטישת קיום המצוות על ידי הרוב הגדול של היהודים. לאחר הרחבת העיסוק ב[[מדעי היהדות]] וקליטת הפילוסופיות של החברה הסובבת קמה בגרמניה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 [[התנועה הרפורמית]], שביקשה לערוך שינוי רדיקלי בדת. בהמשך הופיעה באותה ארץ [[זכריה פרנקל|האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית]] (הנחשבת לחלוצת [[היהדות הקונסרבטיבית]]), ששאפו לשמר את המסורת אך קביעת מייסדיהם כי היהדות התפתחה באופן היסטורי קוממה עליהם את השמרנים. המיעוט ב[[מרכז אירופה]] שהוסיף לשמור מצוות ולאחוז באמונה ב[[תורה מן השמים]] במלואה הלך והסתגר מיתר הציבור היהודי, וכך הופיעה ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסיה]] כזרם נפרד. בהמשך שגשגו שני הזרמים החדשים בארצות הברית, בעוד שבמזרח אירופה התהוותה באיטיות אורתודוקסיה מקומית גדולה במענה למאבק עם החילונים המתרבים.
===תקומת ישראל===
====היישוב הישן====
{{הפניה לערך מורחב|היישוב הישן}}
היישוב הישן הוא החברה היהודית הוותיקה ביישוב ה[[יהודים|יהודי]] ב[[ארץ ישראל]], שצמיחתה התגברה ברבע האחרון של [[המאה ה-18]] ולאורך [[המאה ה-19]]. ה[[היסטוריוגרפיה ישראלית|היסטוריוגרפיה הישראלית]] [[תיקוף|מתקפת]] את קיומה בעיקר עד ל[[מלחמת העולם הראשונה]], וחלקים ממנה עד לשנת [[תש"ח]] [[1948]].
בראשית שנות השמונים של [[המאה ה-19]], החלה תקופה חדשה בדברי ימי היישוב, כאשר החל גל [[העלייה הראשונה]] בשנת [[תרמ"ב]] [[1881]], והתגבר את צמיחתו של "[[היישוב|היישוב היהודי החדש]]". המחקר ההיסטורי מראה שהתרחבותו של היישוב היהודי בארץ התחוללה על ידי שתי החברות; תחילתו ברוב הישן והוותיק, אליו הצטרפו העולים החדשים יוצרי "החדש", והמשכה של הצמיחה בהדדיות, עימות ויצירה משותפת של שתיהן גם יחד.{{הערה|{{קתדרה|[[ישראל ברטל]]|'ישוב ישן' ו'ישוב חדש' - הדימוי והמציאות|2.1|2, אלול תשל"ו}}}}
==== התנועה הציונית ====
[[קובץ:PikiWiki Israel 5628 Synagogue.jpg|ממוזער|שמאל|200px|כיכר המייסדים במושבה [[ראשון לציון]] שנוסדה ב-[[1882]], בגלויה בהוצאת האחים אליהו מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]]]
{{הפניה לערך מורחב|ציונות}}
בשנות ה-70 וה-80 של [[המאה ה-19]] התרבו בעם ישראל הקריאות לעלייה ל[[ארץ ישראל]] ולקביעת בית לאומי לעם ישראל. [[מבשרי הציונות]]: הרב ד"ר [[יהודה ביבאס]], תלמידו הרב [[יהודה אלקלעי]] והוגה הדעות [[משה הס]], אשר טענו בעל פה ובכתב שההִמצאות ב[[גלות (יהדות)|גולה]] היא [[חטא]] או טעות מרה בהקשר הלאומי היהודי, ותבעו את חזרתם ההמונית של היהודים לארץ ישראל. ב[[תרמ"ב]] [[1881]] החל גל עלייה גדול; הוקמה המושבה [[ראשון לציון]], בידי עולים שהשתייכו לתנועת [[חובבי ציון]] בארצות שונות. אנשי תנועת [[ביל"ו]], שהוקמה לאחר ה[[סופות בנגב]], עלו לארץ, ובין שאר פעליהם, הקימו את המושבה [[גדרה]].
[[התנועה הציונית]] נוסדה רשמית בעקבות [[ועידת קטוביץ]] ([[1884]]) ו[[הקונגרס הציוני]] ([[1897]]) והיה זה [[בנימין זאב הרצל]], "חוזה המדינה", שהחל במאמצים להסכמת המעצמות להקמתה של "'''[[מדינת היהודים]]'''".
בעקבות [[מלחמת העולם הראשונה]] נדמה היה שבשלו התנאים להקמת מדינה כזאת: [[הממלכה המאוחדת]] כבשה את ארץ ישראל מידי [[האימפריה העות'מאנית]] והיהודים קיבלו הבטחה ל"בית לאומי" מהבריטים בדמותה של [[הצהרת בלפור]] שנמסרה ל[[חיים ויצמן]].
ב-[[1920]]הוחלט על ניהול [[המנדט הבריטי|המנדט על ארץ ישראל]] על ידי [[בריטניה]], וב[[כתב המנדט]] נוסחה התחייבות להקים [[בית לאומי לעם היהודי|בית לאומי ליהודים]] בארץ ישראל. [[הרברט סמואל]] פוליטיקאי יהודי בריטי מונה ל[[הנציב העליון|נציב העליון]] הראשון. הוקמה [[האוניברסיטה העברית]] ב[[ירושלים]] והתחוללו גלי [[עליות לפני קום המדינה|עליות]] גדולות. במקביל, [[ערביי ישראל|תושבי הארץ הערביים]] התנגדו לעלייה היהודית הגוברת לארץ ישראל ולהרחבת היישוב העברי; המדיניות הבריטית ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] נתפסה אצלם כמדיניות פרו-יהודית של [[ממשלת בריטניה]], והם ניסו למנוע אותה באמצעות שימוש ב[[אלימות]] ו[[טרור]].
כנופיות רצח החלו במעשי טרור ורצח בשיירות ובתושבים היהודים. הפרעות הגדולות הראשונות התרחשו ב-[[1921]] ונודעו כ[[פרעות תרפ"א]], בעקבותן קמה [[ההגנה]] - ארגון יהודי צבאי שמטרתו להגן על היישוב העברי. פרעות קשות אירעו גם ב[[פרעות תרפ"ט|תרפ"ט]] ([[1929]]) וב-[[1936]]–[[1939]] ([[המרד הערבי הגדול]]). האלימות הערבית הניבה פירות ובהדרגה החלה הממלכה המאוחדת לסגת מהרעיון של מדינה יהודית ולהרהר בפתרון של [[מדינה דו-לאומית]] או מדינה ערבית עם מיעוט יהודי (ראו גם: [[הספר הלבן השלישי|הספר הלבן]], [[ועדת פיל]]).
{{מפת תמונה
|תמונה=Ben-Zvi, Yaacov Zrubavel, Ben-Gurion, Brenner, Aharon Reuveni.jpg
|כיתוב תמונה=חברי מערכת "[[האחדות]]", (מימין לשמאל) יישובים: [[יצחק בן-צבי]], דוד בן-גוריון ו[[יוסף חיים ברנר]]; עומדים: [[אהרן ראובני]] ו[[יעקב זרובבל]] ([[1912]])
|רוחב קטן=250
|רוחב גדול=350
|מיפוי=poly 324 333 322 215 363 191 366 123 424 93 444 189 480 217 483 330 [[יצחק בן-צבי]]
poly 177 332 178 250 204 229 199 170 224 138 253 146 273 166 273 216 286 232 304 241 310 265 312 296 318 335 [[דוד בן-גוריון]]
poly 168 337 166 313 158 263 128 243 124 196 111 167 82 157 59 170 52 227 15 244 37 346 [[יוסף חיים ברנר]]
rect 30 9 180 122 [[יעקב זרובבל]]
poly 298 132 296 8 372 7 392 35 396 80 319 135 [[אהרון ראובני]]
}}
בינתיים, יהדות ארצות הברית ואירופה רשמו פריחה אדירה בתחומי ה[[מדע]], ה[[תרבות]] וה[[כלכלה]]. גדולי הפיזיקאים של אירופה באותה תקופה היו יהודים, ובראשם המדען הדגול [[אלברט איינשטיין]]. ב[[ברית המועצות]], יהודים רבים היו מעורבים ב[[מהפכת אוקטובר|מהפכה הקומוניסטית]] ונמנו על בכירי המפלגה.
====היהודים בין שתי מלחמות העולם====
{{ערך מורחב|היהודים בין שתי מלחמות העולם}}
{{להשלים|נושא=ישראל}}
תמורות רבות חלו ב[[העם היהודי|עם היהודי]] בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] (כלומר בין [[מלחמת העולם הראשונה]] ל[[מלחמת העולם השנייה]]), בעקבות התבססות [[ציונות|התנועה הציונית]] והתגברות ה[[אנטישמיות]] שבשרה את עליית [[המפלגה הנאצית]] לשלטון ב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]].
==== השואה ====
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-N0827-318, KZ Auschwitz, Ankunft ungarischer Juden.jpg|שמאל|200px|ממוזער|יהודים ברציף הרכבת ב[[אושוויץ]], מאי [[1944]]]]
{{הפניה לערך מורחב|השואה}}
בשנת [[1933]], עם עלייתו לשלטון של [[אדולף היטלר]] ו[[המפלגה הנאצית]] ב[[גרמניה]], חלה התערערות חמורה במצבם של היהודים במדינה. משברים כלכליים, חוקים גזעניים ו[[אנטישמיות|אנטישמיים]], וחשש מפני מלחמה גרמו לרבבות יהודים לברוח מ[[גרמניה]] ל[[ארץ ישראל]], ל[[ארצות הברית]] ול[[ברית המועצות]].
ב־[[1939]] החלה [[מלחמת העולם השנייה]] ועד [[1941]] כבש היטלר כמעט את כל אירופה - לרבות [[פולין]] ובה מיליוני יהודים, ו[[צרפת]]. ב־1941 כאשר החל את הפלישה ל[[ברית המועצות]] הורה היטלר על [[הפתרון הסופי]] - מבצע מאורגן ונרחב בקנה מידה חסר תקדים להשמדת יהדות אירופה. [[רצח עם]] זה, בו נרצחו בשיטתיות וב[[אכזריות]] כששה מיליון יהודים ידוע בשם '''[[השואה]]'''. בפולין, במחנה ההשמדה [[אושוויץ]] לבדו, נרצחו למעלה ממיליון יהודים ב[[תא גזים|תאי הגזים]]. השואה הייתה אירוע תקדימי בהיקפו ובמהותו. היא השפיעה על העם היהודי ועל דעת הקהל העולמית. השואה צורפה כהוכחה ניצחת לטענה שהושמעה כבר בשלהי המאה ה-19, כי היהודים מופקרים לגורלם בין אומות העולם, וכי יש להקים [[בית לאומי לעם היהודי]] ללא דיחוי.
==== הקמת מדינת ישראל ====
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של מדינת ישראל}}
[[קובץ:DECLARATION OF INDEPENDENCE Israel Wwwm1876 -1.jpg|ממוזער|שמאל|200px|ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב[[בית דיזנגוף]] בתל אביב. צילם [[רודי ויסנשטין]]]]
ב־[[1945]] התאחדו ארגוני המחתרות של היישוב העברי והקימו את [[תנועת המרי העברי]]. הללו החלו להקשות על השלטון הבריטי ולנקום בפורעים הערביים שתקפו את היהודים. על מידת הצלחתו של המאבק האלים הדעות חלוקות, ותנועת המרי נפסקה ב־[[1946]] בעקבות [[פיצוץ מלון המלך דוד]]. הנהגת היישוב החליטה לרכז את המאבק ב[[העפלה]] והחלה לארגן עליה המונית של פליטים יהודים מאירופה - ללא אישורם של הבריטים. [[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] זו תרמה רבות ליישוב העברי בדעת הקהל העולמית והבריטים החליטו להעביר את שאלת ארץ ישראל ל[[או"ם|מועצת האומות המאוחדות]].
ב[[כ"ט בנובמבר]] 1947, החליטה עצרת האומות המאוחדות על חלוקת הארץ ל 2 מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית. היישוב היהודי קיבל את ההחלטה אך הערבים התנגדו לה והחלו לתקוף את היישוב העברי. [[מלחמת העצמאות]] נפתחה.
באמצע המלחמה, עם עזיבת אחרון חיילי המנדט הבריטי, [[הכרזת מדינת ישראל|הכריז]] [[דוד בן-גוריון]] ב[[ה' באייר]] [[תש"ח]] [[14 במאי]] [[1948]], על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא [[מדינת ישראל]]".{{הערה|ב[[מגילת העצמאות]].}} ב־[[1949]] נסתיימה המלחמה וישראל נתפנתה לבנות את המדינה ולקלוט עליה של מאות אלפי פליטים יהודיים מרחבי העולם.
== ראו גם ==
{{הפניה לספר ויקיפדיה|תולדות עם ישראל}}
* [[היהודים בין שתי מלחמות העולם]]
* [[היסטוריה של ארץ ישראל]]
* [[תולדות עם ישראל - ארכיונים]]
==לקריאה נוספת==
* [[יוסף חיים ירושלמי]], '''זָכור, היסטוריה יהודית וזיכרון יהודי''', תל אביב: [[הוצאת עם עובד]], תשמ"ח
* [[אלי בר-נביא]] (עורך), '''תולדות עם ישראל מימי האבות עד ימינו''', תל אביב: [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 1994.
* [[יורי סלזקין]], '''המאה היהודית''', ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב, 2009.
* [[יהודה באואר]], '''העם המחוצף''', בנימינה: [[נהר ספרים]], 2013.
* [[סיימון שאמה]], '''הסיפור של היהודים — למצוא את המלים: 1000 לפנה"ס – 1492 לספירה''', הוצאת [[ספרי עליית הגג]] ו[[ידיעות ספרים]], 2017.{{הערה|{{הארץ|יצחק הרצוג|"הסיפור של היהודים": סיימון שאמה מזכיר לנו מה זה להיות יהודים|1.5871149|8 במרץ 2018}}}}
* [[עשהאל אבלמן]], '''תולדות היהודים: היסטוריה ישראלית''', הוצאת דביר, 2019.
'''מאמרים נבחרים'''
* {{קתדרה|[[שרה יפת]]|האם הומצאו 'תולדות עם ישראל' בתקופה הפרסית: לשאלת מוצאה של ההיסטוריה המקראית|100.11|100, אוגוסט 2001, עמ' 120-109}}
{{היסטוריה של ארץ ישראל/ביבליוגרפיה}}'''כתבי עת'''
* [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/default.aspx '''עיונים''': כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל], [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות], אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
{{תקציר פורטל|תולדות עם ישראל}}
* מתיה קם, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=5812 תקופות בהיסטוריה של עם ישראל], באתר מט"ח
* [http://time.ynet.co.il/history.htm#4685357 ציר זמן היסטורי] באתר ynet
* [http://www.aish.com/hisrael/history/ שיעורים בהיסטוריה יהודית], באתר aish
* [http://www.bibleage.com/ "עידן התנ"ך" אתר בנושאי המקרא, ארכאולוגיה והיסטוריה של א"י.]
* [http://www.ateret4u.com/dorot/ סדר הדורות המקוצר]
* [http://www.odyeda.com/ תולדות עם ישראל לדורותיו על מפה אינטראקטיבית עם קישורים ("עודידע")]
* [http://www.jstor.org.nli.idm.oclc.org/stable/i23508987 ראשית ישראל במקרא] - בכתב העת [[בית מקרא]], במאגר [[JSTOR]]
* {{הארץ|[[משה צימרמן (היסטוריון)|משה צימרמן]]|מלחמת העולם הראשונה: שם התחיל האסון היהודי|1.2385644|23 ביולי 2013}}
*[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/default.aspx '''עיונים''': כתב עת לחקר ישראל], [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות], אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
{{סרגל תולדות עם ישראל}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תולדות עם ישראל|*]]
[[bn:ইহুদি ধর্মের ইতিহাস]]
| |||