טום בונן – הבדלי גרסאות

ב-2012 החל בונן את העונה בצורה מוצלחת ביותר כשניצח תחילה בטור דה קטאר ולאחר מכן, בארבעה מרוצים קלאסיים ברצף: E3 Prijs Vlaanderen (בפעם החמישית - שיא ניצחונות), גנט - וולגם, הרונדה ון פלאנדרן, בו ניצח בפעם השלישית והישווה את שיא ניצחונות במרוץ (יחד עם ארבעה רוכבים נוספים בהיסטוריה שצברו שלושה ניצחונות במרוץ) ולשיאו הגיע במרוץ פריז - רובה בו תקף את הדבוקה, יחד עם בן קבוצתו טרפסטרה, כ-57 קילומטר מהסיום ולאחר 4 קילומטרים נוספים, כשבן קבוצתו נחלש, המשיך לרכוב לבדו 53 קילומטר וניצח בפער של 1.34 דקות. בכך הישווה את שיא הניצחונות במרוץ; ארבעה ניצחונות, בו הוא מחזיק יחד עם [[רוז'ה דה ולאמינק]].

 

 

ב-2016 לא בלט בונן במרוצי הקלאסיים של הצפון, אולם במרוץ האחרון בסדרה זו, פריז - רובה, הוא נמנה עם קבוצת החוד שהגיעה יחד לסיום בוולודרום ברובה. בונן נחשב כמועמד מוביל במאוץ לסיום אך נכנע לרוכב האוסטרלי הוותיק שנחשב כ"[[פועל (אופניים)|פועל שחור]]", [[מט היימן]] וסיים שני. לאחר המרוץ הוא זכה לתשבחות משניים מרוכבי העבר הצרפתיים שניצחו במרוץ זה בעברם: [[ברנאר אינו]] ו[[ז'ילבר דוקלו-לאסאל]] שתיארו את בונן כ"לוחם" ו"נפלא". בהמשך העונה ניצח בונן בשני מרוצים חד-יומיים, בהם [[קלאסיקת לונדון-סארי]] ובקטע בטור של ולוניה. במרוץ הכביש באליפות העולם ב[[דוחא]] הוא סיים במקום השלישי ונכנע ל[[פטר סאגאן]] (אלוף העולם ומדליית זהב) ו[[מרק קאוונדיש]] (מדליית כסף).