ארון קבורת אשמונעזר השני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הכתובת: הרחבה על השפה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 16:
על גבי מכסה הסרקופג מופיעות 22 שורות של כתובת הידועה בשם KAI-14. הכתובת נכתבה בשפה ה[[שפות כנעניות|כנענית]] פיניקית, כתובות ב[[אלפבית פיניקי]]. הכתובת מציינת את המלך שקבור בתוך הסרקופג, ומזהירה אנשים שלא להפריע את מנוחתו. בנוסף לכתובת הזאת, הופיעה כתובת קצרה יותר, בקצה החיצוני של התיבה סביב הראש, הכוללת שש שורות וחלק משורה שביעית. הכתובת הזאת חוזרת על חלק מהטקסט של 22 השורות, אך היא רשומה באותיות יפות וסימטריות יותר. שתי הכתובות פוענחו על ידי דה לואין והכומר בארז'ס ומזרחנים נוספים.{{הערה|שם=גרן}}
 
השפה שבה משתמשת הכתובת היא ניב[[פיניקית]], [[שפות כנעניות|כנענישפה כנענית]] המזכירהקרובה ל[[עברית מקראית]]. הכתובת מופיעה בצידו הקדמי של הסרקופג. בכתובת המקורית אין רווחים בין המילים. הכתובת מתוארכת לשנת 451 לפנה"ס שהיא שנת מותו של אשמונעזר. תחילת שלטונו הייתה בשנת 465 לפנה"ס, והוא מלך 14 שנים. על פי הכתובת, העניק המלך הפרסי את דור ואת יפו למלך צידון, בתמורה לעזרה שהצי הצידוני העניק לו. [[אנסון רייני]] סבר שהעזרה המוזכרת בכתובת מתייחסת לסיוע שניתן להם בעקבות המרד ב[[מצרים העתיקה]] כנגד השלטון הפרסי שהתרחש בין השנים 454-456 לפנה"ס. החשיבות של הטרטוריה שנתנה לצידון היא בהיעדר עורף חקלאי לערים הפיניקיות. הכתובת מדגישה זאת במשפט המופיע בשורה 19: {{ציטוטון|ארצות דגן האדירות אשר בשדה שרון}}.{{הערה|גדעון פוקס, '''עיר רבת ימים : אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית''', הוצאת [[יד בן-צבי]], 2001, עמ' 16-15}} על פי כתובת זאת, יפו הייתה שייכת במאה ה-5 לפנה"ס לשטח המוגדר השרון.
 
בתחילת הכתובת נאמר: {{ציטוטון|אני אשמונעזר, מלך צידון, יתום ובן אלמנה, מונח בזה הארון והקבר אשר עשיתי לי}}. הכתובת מציינת בשורות 15-14, שהוא ואמו בנו את מקדש עשתורת ב"צידון אשר על הים" וכן בנו את [[מקדש אשמון]] {{אנ|Temple of Eshmun}} ([[אשמון]] {{אנ|Eshmun}} היה האל של העיר צידון).{{הערה|שם=אריאל}}