הבדלים בין גרסאות בדף "היסטוריה של ליטא"

אין תקציר עריכה
מ (הוספת קישור להצבא הסובייטי)
 
בתחילת [[המאה ה-13]] שני [[מסדר דתי|מסדרים דתיים]] [[גרמניה|גרמנים]], [[המסדר הטבטוני]] ו[[האחים הליבונים לחרב]], כבשו את רוב השטח שמהווה כיום את [[לטביה]] ו[[אסטוניה]], וכן שטחים נרחבים מליטא. כתגובה לכך התאחדו מספר שבטים בלטים תחת הנהגתו של [[מינדאוגאס]], [[דוכס גדול|הדוכס הגדול]] הראשון של ליטא, והביסו את ה[[ליבונים]] בשנת [[1236]] בעיר [[שאולאי]]. כתוצאה מניצחון זה נחלש המסדר הליבוני מאוד, והפך לענף של המסדר הטבטוני. במהלך שנות הארבעים של המאה ה-13 חיזק וביסס מינדאוגאס את שלטונו באדמות הבלטיות. בשנת [[1250]] חתם מינדאוגאס על [[הסכם שלום]] עם המסדר הטבטוני, אשר קבע כי הוא יוכתר כ[[מלכי ליטא|מלך ליטא]] בתמורה ל[[התנצרות]]ו. בשנת [[1251]] [[הטבלה|הוטבל]] מינדאוגאס בנוכחותם של האבירים הטבטונים על ידי ה[[בישוף]] של [[חלמנו]]. ב-[[6 ביולי]] [[1253]] [[הכתרה|הוכתר]] כמלך ליטא, והמדינה הוכרזה כ[[ממלכת ליטא]].
 
מיד לאחר הכתרתו העביר מינדאוגאס את אדמותיו במערב המדינה למסדר הליבוני, והאזור חווה תקופת שקט במשך שמונה השנים הבאות. מינדאוגאס ניצל את השקט במערב על מנת להתמקד בכיבושיו במזרח. מינדאוגאס גם חיזק את קשריו עם [[מערב אירופה]] ועם [[הכס הקדוש]]. בתוך הממלכה פעל מינדאוגאס להקמת חצר אצולה, מערכות מנהלתיות ומוסדות לאומיים שונים. המסדר הליבוני ניצל את תקופת השקט כדי לבסס את שליטתו ב[[סמוגיתיה]] (מערב ליטא של היום) ובנה שלוש [[טירה (מבצר)|טירות]] לאורך הגבול עם ליטא. כתגובה, [[התקוממות|התקוממו]] השבטים המקומיים כנגד הליבונים, ומינדאוגאס, בעידוד אחיינו טרניוטה, הפר את הסכם השלום עם הליבונים ותקף אותם. בשנת [[1263]] נ[[רצח המלך|נרצח המלך]] על ידי טרניוטה, והממלכה שקעה לתוך תקופה ארוכה של מלחמות פנימיות וחזרה לאמונות ה[[פגניות]].
 
בשנת [[1316]] החל הדוכס הגדול [[גדימינאס]], בעזרת מתיישבים מגרמניה, לשקם את האזור ולאחד את השבטים השונים לתוך מדינת ליטא אחת. גדימינאס הרחיב את גבולותיה של ליטא מזרחה על חשבון ה[[מונגולים]], שבאותה העת [[רוסיה בעת הכיבוש המונגולי|שלטו ברוסיה]]. על ידי כיבושים וכריתת בריתות השתלטו הליטאים על חלקים נרחבים של [[רותניה]], שכללו את רוב שטחי [[בלארוס]] ו[[אוקראינה]] של היום, והפכו את ליטא למדינה ענקית שהשתרעה מ[[הים הבלטי]] עד ל[[הים השחור|ים השחור]].
המדינה החדשה הייתה אחת המדינות הגדולות והמאוכלסות בכל [[אירופה]], והיא הצליחה לעמוד בתקיפות מצד [[רוסיה הצארית|רוסיה]], [[שוודיה]] ו[[האימפריה העות'מאנית]]. המחצית הראשונה של [[המאה ה-17]] נחשבת ל[[תור זהב|תור הזהב]] של האיחוד, משום שהאצולה נמנעה מלהשתתף ב[[מלחמת שלושים השנים]], שגרמה לדעיכה אצל מדינות רבות אחרות ביבשת.
 
לאחר האיחוד החלה החברה הליטאית להיות מושפעת מאוד מהחברה ה[[פולנים|פולנית]]. האצולה הליטאית החלה להשתמש רק בשפה ה[[פולנית]] ובמהרה נוהג זה חלחל גם לשאר שכבות האוכלוסייה, בעיקר בערים הגדולות. בשנת [[1696]] הפכה הפולנית ל[[שפה רשמית|שפה הרשמית]] של ליטא, לצד ה[[ליטאית]]. למרות האינטגרציה של שתי המדינות, הוסיפה ליטא להתקיים בנפרד כ[[הדוכסות הגדולה של ליטא|דוכסות הגדולה של ליטא]], החזיקהוהחזיקה צבא וקופהואוצר נפרדים.
 
=== חלוקת האיחוד ===