גיוס בני ישיבות – הבדלי גרסאות

העתירה הראשונה נגד הסדר דחיית השירות הוגשה ל[[בג"ץ]] בשנת [[1970]], בית המשפט דחה אותה בשל היעדר [[זכות עמידה]] וחוסר [[שפיטות]] בסוגיה לאור אופייה החברתי-פוליטי השנוי במחלוקת ציבורית{{הערה|שם=טל}}{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|ביהמ"ש העליון דחה עתירה על אי־גיוס תלמידי ישיבות|1970/02/27|00410}}.}}. גם בעתירה לבג"ץ שהוגשה בשנת 1986 (רסלר נגד שר הביטחון) קיבל בית המשפט את עמדת המדינה וקבע כי לשר הביטחון סמכות ליתן דחיית שירות ביטחון לבחורי ישיבה. עם זאת, בפסק דין זה קבע לראשונה בית המשפט כי מדובר בסוגיה שפיטה, וכיכי קמה לעותר זכות עמידה לפניוכי יש משמעות למספר ביתהבחורים המשפטשגיוסם בנושאנדחה: "קיים גבול שאותו אין שר ביטחון סביר רשאי לעבור. הכמות עושה איכות"{{הערה|בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441}}{{הערה|[https://www.idf.il/media/31483/1986-בגץ-רסלר-עינב-יחיא.pdf 1986– בג"ץ רסלר], סגן עינב יחיא, מחלקת הייעוץ והחקיקה צה"ל}}{{הערה|שם=מחקר2012כנסת}}. עוד נקבע שם שמישיגיע מספר הפטורים לכמות מסוימת, לא יוכל שר הביטחון לתת פטור גורף לכולם - וזאת מן הטעם ששיקול הפגיעה בביטחון יהיה גדול מאד, ולא ניתן יהיה לאזנו מול שיקולים של התחשבות תרבותית. עם זאת, בית המשפט לא נימק עמדה זו בחוות דעת של מומחה לביטחון או של גוף ביטחוני.