גבריאל גארסיה מארקס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Cat-a-lot: העברה מקטגוריה:מעוטרי אות לגיון הכבוד ל קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד using Cat-a-lot |
מ הוספת קישור לבית זונות |
||
שורה 17:
במשך יותר משלושים שנה, נמנעה ממנו הכניסה לארצות הברית, בגלל הביקורת שהשמיע על מדיניותה והחברות שלו עם [[פידל קסטרו]]. רק בשנת 1995 אושרה כניסתו לארצות הברית בידי הנשיא [[ביל קלינטון]]{{הערה|{{ynet|יפעת מנוס|העריץ את שאקירה, ריגש את ביל קלינטון - 10 דברים שלא ידעתם על גבריאל גרסיה מארקס|4951083|22 באפריל 2017}}}}.
בשנת 1999, לאחר שנודע לו כי לקה בסרטן, החל מארקס לכתוב את [[ספר]]ו ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] [[לחיות כדי לספר]], שבו הוא מספר על תחילת תולדות חייו{{הערה|{{הארץ|חואן פוררו|לכתוב כדי לחיות|1.831916|14 באוקטובר 2003}}}}. הספר יצא לאור בספרדית בשנת [[2002]] ותורגם למספר שפות. כרך זה הוא הראשון מבין שלושת ספרי האוטוביוגרפיה אותם תיכנן מארקס להוציא לפני שנפטר, אך נשאר היחידי. הספר מתאר את ילדותו, יחסיו עם הוריו ובחירתו בדרכו כ[[סופר]]. בדומה לשאר ספריו, גם בספר זה משתמש מארקס פעמים רבות בלשון תיאורית שמפיחה חיים בדמויות{{הערה|{{הארץ||שבעים וחמש שנים של מארקס|1.924785|17 בנובמבר 2003}}}}. בשנת 2004, יצא לאור ספרו האחרון "זיכרונות מהזונות העצובות שלי". הספר מספר על עיתונאי ישיש, שמעניק לעצמו מתנה ליום הולדתו ה-90 ומבלה לילה אחד
בשנת [[2006]] החליטו אנשי העיירה אראקאטאקה לערוך הצבעה כדי להחליט האם לשנות את שמה, ולקרוא לה על שם יוצא העיירה המפורסם. מעל הכביש הראשי בעיירה מוכת העוני כבר מתנוסס השם החדש: "ברוכים הבאים לעולם הקסום של מקונדו", אך ביוני 2006 נערכה ההצבעה ותושבי העיירה דחו את ההצעה. "מקונדו" תישאר עיירה בדיונית בלבד.
| |||