מנגנון שער החליפין האירופי – הבדלי גרסאות

לאחר התיקון שהתרחש במרץ 1983, אירופה (לפחות המדינות החברות בקהילה האירופית) נכנסה לתקופת רגיעה מסוימת בכל הקשור לשערי החליפין. במשך השנתיים וחצי הראשונות לא התרחש אף תיקון בשערי החליפין. בתקופה זו המדינות פעלו לקירוב המדיניות המוניטארית שלהן. דבר זה נובע, בין היתר, מהדגש שהושם על יציבות שער החליפין.

#השינוי הראשון בתקופה זו התרחש ביולי 1985, כאשר הלירה האיטלקית פוחתה ב 8%. שינוי זה התקבל ללא כל התנגדות ונועד לפצות על פערי אינפלציה מתמשכים בין איטליה ובין שאר המדינות ולמעשה לאזן את שערי החליפין הריאליים במערכת.

#השינוי השלישי התרחש באוגוסט 1986 והיה דומה מאוד לשינוי האיטלקי שהתרחש שנה קודם לכן. הפאונד האירי פוחת ב 8% בשל פערי אינפלציה והשינוי התקבל ללא התנגדויות מצד המדינות האחרות.

#השינוי הרביעי התרחש בינואר 1987 והוא היה שינוי יוצא דופן מבחינת הגורמים לו. באותה תקופה, פיחות חד בדולר יצר לחץ חזק על המארק לייסף והצרפתים לא הצליחו לשמור את הפרנק מעל הגבול התחתון המותר, גם לא באמצעות התערבויות רבות. אחרי התייעצויות ומשא ומתן בין המדינות הוחלט לייסף את המארק והגילדן בשלושה אחוזים ואת הפרנק הבלגי בשני אחוזים אל מול המטבעות האחרים. תיקון זה נתפס בקרב המדינות כתיקון מסוג חדש – כזה שנגרם בגלל מתקפות ספקולנטיות ובגלל חולשה של הדולר ולא בגלל סיבות מקרו – כלכליות או אחרות שמקורן במדינות הקהילה האירופית עצמה.{{הערה|Eichengreen, European Monetary Unification, 157}} חברות הקהילה האירופית החלו לבחון צעדים אפשריים על מנת למנוע הישנות של מקרים כגון אלו.