ברטה פון זוטנר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח: המרה לתבנית |
קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 13:
=== פרנסה וכתיבה ===
בשנת [[1873]] מצאה זוטנר תעסוקה כמורה פרטית ובת לוויה לארבע בנותיו של קארל פון זוטנר (Karl von Suttner), שהיו בגילאי 15–20. משפחת זוטנר גרה במרכז וינה במהלך השנה, ובילתה את חופשת הקיץ בטירת הרמנסדורף (Schloss Harmannsdorf) בדרום אוסטריה. זוטנר חיבבה את ארבע תלמידותיה הצעירות, שנתנו לה את שם החיבה Boulotte, בשל גמלוניותה, שם שהיא מאוחר יותר אימצה ככינוי ספרותי בצורת "B. Oulot". באותה עת היא התאהבה בארתור גונדאקר (Arthur Gundaccar), שהיה צעיר ממנה בשבע שנים. הם התארסו, אך לא יכלו להינשא בגלל התנגדותה של משפחת פון זוטנר. בשנת [[1876]], בעידוד מעסיקיה, זוטנר ענתה למודעה בעיתון, והפכה לזמן קצר למזכירתו ומנהלת משק הבית של [[אלפרד נובל]] בפריז. בשבועות הספורים שלה בתפקיד, זוטנר ונובל הפכו לידידים. אולם היא חזרה לווינה כדי להתחתן עם גונדאקר.
הזוג הצעיר ברח על מנת להתחתן בסתר בחבל [[סמגרלו]] (ב[[גאורגיה]] המודרנית). הזוג השתקע ב[[כותאיסי]], ומצא עבודה בהוראת שפות ומוזיקה לילדי האצולה המקומית. אך הם חוו קושי רב, למרות הקשרים החברתיים שלהם, וגרו בבית עץ קטן. מצבם החמיר בשנת [[1877]] בתחילת [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)|המלחמה בין רוסיה וטורקיה]], אף על פי שארתור הצליח לדווח לעיתון הווינאי החשוב "[[נויה פרייה פרסה|נוֹיֶה פְרַיֶה פְּרֶסֶה]]". בתקופה זו, גם זוטנר כתבה, לעיתים קרובות, עבור העיתונות האוסטרית, ועבדה על הנובלות המוקדמות שלה. לאחר המלחמה, ארתור ניסה להקים עסק קורות עץ, אך כשל.
שורה 27:
עם חזרתם לאוסטריה זוטנר המשיכה את פעילותה העיתונאית והתמקדה בלימודי סכסוך ושלום. היא התכתבה עם הפילוסוף הצרפתי [[ארנסט רנן]] והושפעה מאיגוד הגישור והשלום הבינלאומי שהוקם על יד הודג'סון פראט {{אנ|Hodgson Pratt}} בשנת [[1880]].
בשנת [[1889]], זוטנר הפכה לדמות מובילה בתנועת השלום האוסטרית עם פרסום הרומן הפציפיסטי שלה, "הניחו את הנשק!" (Die Waffen nieder!). הספר פורסם ב-37 מהדורות שונות, ותורגם ל-12 שפות. היא כתבה מאמר בעיתון [[נויה פרייה פרסה]] בו קראה להקמת ארגון שלום אוסטרי (Gesellschaft der Friedensfreunde). בשנה שלאחר מכן, זוטנר ייסדה את אגודת השלום הגרמנית (Deutsche Friedensgesellschaft) ונתמנתה ליושבת ראש האגודה{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ReginaBraker|שם=Bertha von suttner's spiritual daughters: The feminist pacifism of Anita Augspurg, Lida Gustava Heymann, and Helene Stöcker at the International Congress of Women at The Hague, 1915|כתב עת=Women's Studies International Forum|כרך=18|עמ=103–111|שנת הוצאה=1995-03-01|doi=10.1016/0277-5395(95)80047-S|קישור=https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/027753959580047S}}}}. בין השנים [[1892]]
זוטנר חיבבה את [[תאודור הרצל]] ואף סייעה לו להתקבל אצל ה[[צאר]] הרוסי. היא אהדה את העניין הציוני. במכתביה אליו כינתה אותו "מושל-ציון".
שורה 33:
עם מות בעלה של זוטנר בשנת [[1902]], היא נאלצה למכור את טירת הרמנסדורף ולעבור לווינה. בשנת [[1904]] היא נאמה בפני הקונגרס הבינלאומי לנשים {{אנ|International Congress of Women}} בברלין ובמשך שבעה חודשים נסעה ברחבי [[ארצות הברית]], השתתפה בקונגרס השלום העולמי ב[[בוסטון]] ונפגשה עם הנשיא האמריקאי [[תאודור רוזוולט]].
לפני נישואיה עבדה פון זוטנר עם [[אלפרד נובל]] לתקופה קצרה והם המשיכו להתכתב עד מותו בשנת [[1896]]{{הערה|שם=הערה מספר 20180124063636:0}}. נראה שהשפיעה רבות על החלטתו של אלפרד נובל לייסד את פרס נובל לשלום
בשנת [[1907]] היא נכחה בוועידת השלום השנייה בהאג, שדנה בהיבטים שונים של חוקי מלחמה. ערב [[מלחמת העולם הראשונה]], זוטנר המשיכה לטעון נגד [[חימוש]] בינלאומי. ב-[[1911]] היא מונתה לחברה במועצה המייעצת לקרן קרנגי לשלום {{אנ|Carnegie Endowment for International Peace}}.
זוטנר הושפעה מכתביהם של [[עמנואל קאנט]], [[הנרי תומאס באקל]], [[הרברט ספנסר גסר]], [[צ'ארלס דרווין]] ו[[לב טולסטוי]] (ששיבח את ספרה של זוטנר "הניחו את הנשק!"). היא הגתה את מושג השלום כמצב [[עצמאות|עצמאי]], שנפגע על ידי סטיות אנושיות בדמות מלחמה ומיליטריזם. לכן, היא הדגישה שיש לדרוש את הזכות לשלום תחת [[החוק הבינלאומי]] שכן היא חיונית ב[[היסטוריה]] במובן [[אבולוציה|אבולוציוני]] (דארוויניסטי). זוטנר הייתה גם [[עיתונאית]] מצוינת, חדת אבחנה ופרשנית פוליטית מיומנת.
| |||