לאון ורת – הבדלי גרסאות

אתכם הסליחה ילדים, על כי הקדשתי ספר זה לאדם מבוגר. אך טעמי עמי: אדם מבוגר זה הוא הטוב בידידים שיש לי בעולם. טעם אחר: אדם זה מסוגל להבין הכל, אפילו ספרים שנועדו לילדים. ועוד עמי טעם שלישי: ידידי המבוגר יושב בצרפת הכבושה ושרוי במצוקת רעב וקור, ויש לעודדו ולנחמו. אך אם כל הטעמים הללו אין בהם כדי להניח את הדעת, הריני מוכן להקדיש את הספר לאותו הילד, שגדל והיה לידיד בהגיעו לגיל הבגרות. כל האנשים המבוגרים היו לפנים ילדים קטנים. אם כי מעטים מביניהם זוכרים את הדבר הזה.

הנני מתקן אפוא את כתב ההקדשה שלי:{{ש}}

בשנת [[1940]], עם [[המערכה על צרפת|כיבוש צרפת במלחמת העולם השנייה]], נמלט סנט אכזופרי ל[[אלג'יריה]] ול[[ניו יורק]] והצטרף לחיל האוויר של [[בעלות הברית]] בעוד ורת ומשפחתו נדדו 35 ימים אל בית הקיט שלהם, שהיה בדרום צרפת, תחום שנחשב בטוח יותר בהיותו בשליטת [[צרפת של וישי]]. ורת לא יכול היה לכתוב לסנט אכזופרי [[מכתב]]ים, אך כתב לו ביומנו. סנט-אכזופרי כתב אף הוא מכתבים לוורת, שלא נשלחו ליעדם אלא כונסו בספר "[[מכתב לבן ערובה]]", שיצא לאור ב[[ארצות הברית]] ב-[[1943]]. ורת לא נזכר בו בשמו מפחד שיבולע לו.