הבדלים בין גרסאות בדף "פול סיימון"

נוספו 145 בתים ,  לפני 3 חודשים
לאחר הפיצול של [[סיימון וגרפונקל]] ב-[[1971]], חזר סיימון להקליט סולו. אלבומו "Paul Simon" מ-[[1972]] כולל את הניסיון הראשון שלו במוזיקת עולם, עם השיר שהושפע ממוזיקה [[ג'אמייקה|ג'מייקאנית]], "Mother And Child Reunion" ("פגישה מחודשת בין אם ובנה"). ב-[[1973]] הוציא את האלבום "There Goes Rhymin' Simon" ("הנה הולך סיימון החרזן"). ב-[[1975]] הוציא את האלבום "Still Crazy After All These Years" ("עדיין מטורף לאחר כל השנים"), שנחשב, בעיני רבים, לאחת מיצירותיו הטובות ביותר. האלבום אף זכה בגראמי באלבום השנה כשנה לאחר מכן. בעשר השנים שלאחר מכן נחשב סיימון לרדום, אף על פי שעדיין נשאר ידוע בציבור בזכות מספר סינגלים מוצלחים.
 
ב-[[1985]], הופיע סיימון בסינגל "We Are the World" ("אנחנו העולם"), שנועד להשיג תרומות עבור הארגון "[[ארצות הברית למען אפריקה]]". ב-[[1986]] הוציא סיימון יחד עם הלהקה ה[[דרום אפריקה|דרום אפריקאית]] [[Ladysmith Black Mambazo]] את אלבומו זוכה הגראמי "Graceland"[[גרייסלנד (תקליט)|גרייסלנד]]). האלבום כלל שימוש מהפכני בקולות, [[קצב (מוזיקה)|קצבים]], ומוזיקאים [[אפריקה|אפריקאיים]] ובלט בו השיר "[[You Can Call Me Al]]". האלבום זכה בגראמי כשנה לאחר מכן. ב-[[1990]] הוציא את אלבום ההמשך "The Rhythm Of The Saints" ("מקצב הקדושים"), שכלל שימוש במוזיקה [[דרום אמריקה|דרום אמריקאית]]. שני האלבומים נחשבים לאלבומים שעזרו להביא [[מוזיקת עולם]] לעיני הציבור. ב-[[1991]] העלה סיימון הופעה נוספת בסנטרל פארק, שכללה להקות [[אפריקה|אפריקאיות]] ו[[דרום אמריקה|דרום אמריקאיות]]. הצלחת ההופעה הפכה לאלבום ומיני-סדרת טלוויזיה זוכת [[אמי]].
 
ב[[שנות ה-90]] כתב והפיק סיימון מחזמר ל[[ברודוויי (תיאטרון)|ברודוויי]], "The Capeman", שהיה לכישלון מסחרי, עם הפסדים של יותר מ-11 מיליון [[דולר אמריקני|דולר]] בעת הרצתו ב-[[1998]]. על אף הכישלון, מוזיקת המחזמר נחשבת לאחת מעבודותיו המשובחות ביותר של סיימון.