הבדלים בין גרסאות בדף "העסק הביש"

נוספו 5 בתים ,  לפני 7 חודשים
מ
←‏חוליית הריגול ותפיסתה - "העסק הביש": הוספת השנה המדויקת עקב חוסר בהירות
מ (הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג))
מ (←‏חוליית הריגול ותפיסתה - "העסק הביש": הוספת השנה המדויקת עקב חוסר בהירות)
בתחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] הכשיר והפעיל המודיעין הצבאי הישראלי, לימים [[אמ"ן]], חוליית ריגול במצרים, מקרב היהודים המקומיים. החוליה פעלה במסגרת [[יחידה 131]], שיועדה לפעולות ריגול במדינות ערב. את החוליה הקים שליח המודיעין [[אברהם דר]], שהגיע למצרים באפריל [[1951]] במטרה לגייס צעירים מתוך [[תנועת נוער|תנועות נוער]] ציוניות במצרים. דר חזר לישראל לאחר ארבעה חודשים, והפיקוד על החוליה נמסר לסא"ל [[מרדכי בנצור]], מפקד יחידה 131. לדברי דר, מטרת הקמת הרשת הייתה הפלת משטרו של [[פארוק, מלך מצרים]], שהיה עוין לישראל, במטרה להעלות משטר שיהיה נוח יותר לישראל, ומתוך מחשבה שהדבר ישרת גם את מצרים{{הערה|1=[http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=576102 תוכנית] "[[לונדון וקירשנבאום]]", [[ערוץ 10]], 20 באוגוסט 2008}}. הרשת המשיכה לפעול גם לאחר שמשטרו של פארוק הופל על ידי קצינים מצרים. בפרק הזמן שמאז הקמתה ועד להפעלתה, הייתה מרביתה של הרשת "רדומה", כיתר הרשתות של יחידה 131, שיועדו להפעלה בעת מלחמה כוללת, ואנשיה אף הגיעו לאימונים ב[[מדינת ישראל]]. במאי [[1954]] הטיל מרדכי בנצור את הפעלת הרשת על [[אברי אלעד]], שגויס בספטמבר 1952, והחל בתפקידו במצרים בסוף יוני 1954{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=אברהם זוהר|שם=הצלחות וכשלונות. פרשת "עסק הביש"|כתב עת=האנציקלופדיה העברית|כרך=כרך שישי (2)|עמ=251 - 252}}}}.
 
[[ההסכם האנגלו-מצרי (1936)|שיחות]] שהתנהלו בין מצרים ל[[בריטניה]], בתחילת [[שנות ה-50]], על פינוי הצבא הבריטי מ[[תעלת סואץ]], גרמו לדאגה בישראל. מודיעין צה"ל העלה רעיון לחבל בחשאי במתקנים מערביים במצרים, כך שהפעולה תיראה כאילו נעשתה על ידי מחתרת לאומנית מצרית, ובכך לפגוע ביחסים שבין מדינות המערב למצרים{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/lavon.htm פרשת לבון], באתר הכנסת}}. לביצוע פעולות החבלה הפעיל המודיעין הישראלי את החוליה של [[אברי אלעד]], שהורה לאנשיו להתחיל בפעולות חבלה. ב-2 ביולי 1954 בוצעה הפעולה הראשונה: אנשי הקבוצה הטמינו מטען חבלה קטן בתא דואר ב[[אלכסנדריה]], וגרמו לשריפתו. ב-14 בחודש בוצעה הפעולה השנייה: מטענים מתלקחים הונחו בספריות האמריקאיות ב[[קהיר]] ובאלכסנדריה וגרמו לשריפות. הפעולה השלישית תוזמנה ל-23 ביולי, יום השנה ל[[מהפכת הקצינים החופשיים|מהפכת הקצינים]], וכוונה נגד [[בית קולנוע|בתי קולנוע]] בקהיר ובאלכסנדריה. פעולה זו נכשלה על מדרגות קולנוע "ריו", כאשר מטען תבערה התלקח בטרם עת בכיסו של [[פיליפ נתנזון]], שנעצר במקום. באף אחד מהמקרים לא גבו פעולות החבלה הללו קורבנות בנפש.
 
מכיוון שהמידור בקבוצה לקה בחסר, נעצרו בזה אחר זה חברי התא מאלכסנדריה, ואחריהם גם אנשי התא הקהירי. 13 חברי החוליה נלכדו בחודש אחד, יולי [[1954]], והועמדו לדין (ולכן כונו בישראל בשם "[[נידוני קהיר]]"). היחיד שלא נעצר היה אברי אלעד, שהצליח להתחמק ממצרים על גבי ספינה לאירופה. [[מאיר מקס בינט]], שהמצרים טענו שהיה ראש החוליה, היה למעשה איש מודיעין ישראלי שפעל במצרים בנפרד מאנשי החוליה, וכנראה נתבקש רק להעביר [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] לאנשי החוליה. לאחר חמישה חודשים של עינויים וחקירות, התאבד בינט בכלא המצרי ב-[[21 בדצמבר]] 1954.