טיבוע המשחתת אילת – הבדלי גרסאות

 

==פעילות במשחתת המותקפת==

מפגיעת הטילים במרכז האנייה נהרסו שני חדרי המכונות ובבסיס התורן והגשר האחורי פרצה דליקה. נוצרה הפרדה בין חלק מהצוות בירכתיים לקבוצת הפיקוד ומרבית הצוות בחרטום שהיה שלם יחסית. סג"ם אריה מרמרי מצא עצמו כאחראי על הירכתיים, איתר חבל קשר בירכתיים, שחה וקשר את קצהו השני ליד מדרגות העלייה לחרטום. כך שאנשים יוכלו לעבור בשני הכיוונים במים בביטחון יחסי.{{הערה|אריה מרמרי, '''תלם בים''' עמ' 169}} מפקד האנייה יצחק שושן המשיך בשליטה על האנייה. {{ציטוטון|הסימנים מראים כי ההתקפה עלינו הסתיימה אנו עושים מאמצים ליצור קשר עם המפקדה,...בשלב זה איש לא נוטש. יש לנו הרבה לכודים בין ההריסות ואנו מנסים לאתרם ולחלצם}}{{הערה|משה לוי, '''סילבי לא מתאימה''', עמ' 63}} איתור לכודים וחילוצם נעשה בקבוצות קטנות. הפצועים פונו לחדר החרטום בטיפולו של רופא האנייה, ד"ר זיסמן. שחבש את הפצועים ואנשי הצוות סייעו להשקותם במי שתייה. קצין הגנ"ק נסים משיח ומשה לוי חילצו שלושה שנתקעו בחדר ההגה.