הבדלים בין גרסאות בדף "ריב"ש"

הוסרו 20 בתים ,  לפני חודשיים
עריכה
(←‏לקריאה נוספת: הוספת מקור)
(עריכה)
==תולדות חייו==
[[קובץ:Tombe du Rivach.jpg|ממוזער|הקבר של הריב"ש ב[[אלג'יר]]]]
הריב"ש נולד בעיר [[ברצלונה]] (או, לפי גרסה אחרת, ב[[ולנסיה]]) שב[[ספרד]] בשנת ה' פ"ו ([[1326]] לספה"נ). בברצלונה למד תורה מפי ר' [[פרץ הכהן]] וכן מר' חסדאי קרשקש. רבו המובהק{{הערה|1=רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.}} היה ה[[ר"ן]], שנחשב בתקופתו לגדול הדור. עוד בחיי רבותיו יצא שמו של הריב"ש כאחד מחכמי הדור, ונשלחו אליו שאלות אף מקהילות רחוקות. אולם, באותה תקופה הוא סירב לקבל על עצמו משרת [[רב|רבנות]], והעדיף לעסוק במסחר.
}} היה ה[[ר"ן]], שנחשב בתקופתו לגדול הדור. עוד בחיי רבותיו יצא שמו של הריב"ש כאחד מחכמי הדור, ונשלחו אליו שאלות אף מקהילות רחוקות. אולם, באותה תקופה הוא סירב לקבל על עצמו משרת [[רב|רבנות]], והעדיף לעסוק במסחר.
 
בתקופת שהייתו בברצלונה, העלילו עליו ועל רבותיו; [[הר"ן]], ר' חסדאי ועל נכבדים נוספים בקהילה, עלילת שווא. הם נאסרו למשך חמישה חדשים, שבסופם השתחררו לאחר שנמצאו נקיים.
 
לאחר זמן מה, נעתר הריב"ש לקבל על עצמו את עול הרבנות בעיר [[סרגוסה]]. בעודו בסרגוסה נפטר עליו בנו והוא בן שמונה שנים בלבד. שם גם שמע על מותם של אחיו הצעיר ושל אמו שהיו בברצלונה. לאחר ארבע שנים, בהן שימש כרב בסרגוסה, החליט לעזוב את העיר בעקבות מחלוקות ומדנים שהתעוררו בקהילה. הוא עבר לעיר '[[:en:Calatayud|קלעת איוב]]', על אף הפצרותיהם של אנשי קהילת סרגוסה שיישאר בעירם. לאחר תקופה קצרה העתיק את מושבו לוולנסיה, שם כיהן ברבנות. בשנת ה' קנ"א ([[1391]] לספה"נ), בעקבות [[גזירות קנ"א|רדיפתם של יהודי ספרד בידי הנוצרים]], נאלץ הריב"ש לברוח ל[[אלג'יר]] והיה לרב בקהילה היהודית במקום. יש חוקרים{{הערה| ספונות י"ז, מכון בן צבי [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?174627&&page=3 ז'אומה ריירה, "לתולדות הריב"ש"], באתר [[אוצר החכמה]]}} שעל סמך מסמכים מהתקופה, טוענים שהריב"ש [[הוטבל לנצרות]] בכפייה בוולנסיה וניתן לו השם ז'אומה די ולנסיה (אולם לאחר שברח לצפון אפריקה נשכחה פרשה זו לגמרי עד לגילוייה על ידי היסטוריונים במאה ה-20{{הערה|[[זאב הרווי]], '''ר' חסדאי קרשקש''', ירושלים : [[מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל]], 2010, עמ' 27-28}}), אך יש החולקים על כך{{הערה|[http://meyda.education.gov.il/files/Tarbut/PirsumeAgaf/KitveEt/266_7pdf.pdf דף לתרבות יהודית, האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך, אדר ב' התשס"ה], ד"ר סטריקובסקי - אגרת השמד, הערה 69}}. יש לציין, שעל פי הרבה פוסקים, וריב"ש בכללם, [[הטבלה לנצרות]] הנה עבירה שהדין הוא שצריך למסור עצמו למיתה ובלבד שלא יעשנה{{הערה|"יהרג ואל יעבור"}}, עם זאת בתשובות הריב"ש ניכר יחס סלחני לאלו שהוטבלו לנצרות בעל כורחם, והוא קובע, למשל, שהם כשרים לעדות{{הערה|לדוג' תשובות הריב"ש, סימן י"א}}. על פי החוקרים הנ"ל, יש לראות יחס זה כנובע מההיסטוריה האישית של ריב"ש.
יש לציין, שעל פי הרבה פוסקים, וריב"ש בכללם, [[הטבלה לנצרות]] הנה עבירה שהדין הוא שצריך למסור עצמו למיתה ובלבד שלא יעשנה{{הערה|"יהרג ואל יעבור"}}, {{ש}}
עם זאת בתשובות הריב"ש ניכר יחס סלחני לאלו שהוטבלו לנצרות בעל כורחם, והוא קובע, למשל, שהם כשרים לעדות{{הערה|לדוג' תשובות הריב"ש, סימן י"א }}. {{ש}}
ע"פ החוקרים הנ"ל, יש לראות יחס זה כנובע מההיסטוריה האישית של ריב"ש.
 
גם באלג'יר לא הונח לריב"ש. אחד מפליטי ספרד שרצה להשתרר על הקהילה המקומית, חתר תחת הריב"ש וניסה לגרשו מן העיר. אנשי הקהילה, שרצו לנדותו, נעצרו על ידי הריב"ש שמחל על כבודו. אמנם, אותו אדם הגדיל לעשות, עד שפעם אחת, כשבאה ספינה ובה ארבעים וחמישה יהודים פליטי [[מיורקה]], הפציר בשר המקומי שלא יניחם לרדת. בשמעו דבר זה, נידה הריב"ש את האיש. על מנת להגן על הריב"ש מפני אותו אדם, השיג אחד מנכבדי הקהילה כתב דיינות מאת המלך, המאשר לריב"ש לדון ולהנהיג את קהילתו. ה[[רשב"ץ]], ששהה אף הוא באלג'יר באותה תקופה והיה חולק כבוד רב לריב"ש, התנגד לכתב הדיינות שניתן לו מאת המלך. כיון שכך, סילק עצמו ריב"ש מן הרבנות, ויותר לא הורה. אולם, רק לאחר מותו הסכים לקבל על עצמו הרשב"ץ את משרת הרבנות.