מלחמות יוון–פרס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
גמר שכתוב הורדת תבנית |
||
שורה 1:
[[תמונה:Perserkriege.jpg|שמאל|ממוזער|350px|מפת מלחמות פרס-יוון <small>(בגרמנית)</small> ]]
'''מלחמות פרס-יוון''' או מלחמות הפרסים, הוא הכינוי לסידרה של עימותים בין מספר ערי-מדינה ([[פוליס|פולייס]]) ב[[יוון העתיקה]] ל[[הממלכה הפרסית|אימפריה הפרסית]], אשר החלו בשנת [[500 לפנה"ס]] ונמשכו אל תוך [[המאה החמישית לפנה"ס]].
שורה 112 ⟵ 109:
הצי הפרסי התפרק; היחידות המובחרות של [[פיניקיה|הצי הפיניקי]] חזרו הביתה מחשש לעונשו של כסרכסס, וביחידות שנשארו, הצי של הערים האיוניות ושל ערים יווניות באסיה הקטנה, הפרסים לא בטחו כשותפים לקרב.
===פלאטאיה ומיקאלה===
באביב, הפרסים שלחו לאתונה את אלכסנדר מלך [[מוקדון]] (לא הגדול), להציע ברית בין פרס לאתונה, פיצוי על הנזקים שנגרמו לעיר על ידי הפלישה הפרסית והרחבת גבולותיה של אתונה. האתונאים סירבו, אך ההצעה טלטלה את הספרטנים שהתמהמהו עד אז, וגרמה להם להבטיח להצטרף לאתונה למלחמה בפרסים. מכיון שהמערכה אמורה היתה להתנהל ביבשה, היתה חשיבות רבה לצבא הספרטני, שכוחו היה ביבשה, לעומת האתונאים שכוחם היה בים.
שורה 123 ⟵ 120:
על צבא הברית היוונית, פיקד [[פאוסניאס]], בן אחיו של המלך ליאונידאס, גיבור [[קרב תרמופילאי]], שהיה בעצמו מצביא חסר ניסיון, חסר דמיון ו[[כריזמה]]. על הצבא הפרסי פיקד מרדוניוס, שנחשב מצביא מוכשר נבון ובעל ניסיון.
שני הצבאות נערכו ליד [[
במקביל התנהלה מערכה גם בים, כשהצי היווני מוכן להתמודד עם הצי הפרסי ליד [[מילטוס]] שבאסיה הקטנה. בסופו של דבר התנהל הקרב על היבשה בכף [[
ברור היה שערי יוון אשר שיתפו פעולה עם הפרסים, כגון ב[[תסאליה]] וב[[בויאוטיה]], תענשנה קשות, וכך היה בשנת 479 לפנה"ס. בשנה זו מנקים היוונים את האזורים שהייתה שם השפעה פרסית, או התקיימו בריתות עם הפרסים כגון [[תראקיה]], [[קפריסין]] ו[[ביזנטיון]]. המעוז הפרסי האחרון בתראקיה היה איון שעל הנהר סטרימון, ובשנת [[471 לפנה"ס]] הוא נפל בידי המצביא האתונאי [[קימון]] בן מילטיאדס.
שורה 152 ⟵ 149:
מכאן והלאה בכל הקרבות עם פרס תבנית זו חזרה על עצמה. מה שהניע את הספרטנים היה החשש להתרחק מספרטה פן ה[[הלוטים]] יתמרדו, ולא נשאר להם מקום לשום שיקול עניני אחר – מה נכון בבחינה צבאית ומה נכון מבחינת הברית (למשל, ככל שהקרבות יצפינו הסיכוי להציל יותר ערים יווניות יגדל).
לפיכך הם מנסים להתחמק, ולפעמים מצליחים, מכל קרב הרחוק מן ה[[פלופונסוס]] בתירוץ אחיד – חגיגות [[פולחן]] ל[[אפולו]]. בקרבות בהם כן נלחמו, נלחמו לפי המסורת הספרטנית – באומץ, עד מוות כמו בתרמופילאי או עד ניצחון כמו
אתונה לעומת זאת, נלחמה בהתלהבות, מתוך החלטה לנצח ולגרש את הפרסים ולשמור את יוון חופשייה, תוך מענה אופטימאלי לנסיבות שנוצרו.
השיקולים לקביעת מיקום קרב היו שניים: הנקודה '''הצפונית''' ביותר שניתנת ל'''הגנה''', כדי להציל כמה שיותר ערים מהפרסים. מהמחשבה הראשונית על מעבר [[טמפה]], ודרך כל תחנות הביניים עד
הם לא הססו לפנות את אתונה, פעמיים, כדי לא לבזבז משאבי לחימה על קרב אבוד מראש, וכשהפרסים הציעו להם ברית נפרדת אחרי ניצחון [[סלאמיס]], הם סרבו והמשיכו להלחם כי הבינו, שכדי לשמור על יוון חופשייה ולהרחיק את הפרסים מהאזור לגמרי, צריך לנצח אותם גם ביבשה.
| |||