צער בעלי חיים – הבדלי גרסאות

'''צער בעלי חיים''' (כלומר, מניעת [[התעללות]] בבעלי חיים) הוא מושג מתחום ה[[מוסר]], הקורא להימנע מלפגוע ב[[בעלי חיים]] בגלל יכולתם לחוש [[צער]] ו[[כאב]].

 

* מגבלות על [[ניסויים בבעלי חיים|ניסויים]] בבעל חיים ומציאת חלופות לניסויים אלו;

* הימנעות מ[[ניתוח|ניתוחים]] מיותרים כהתנסות בתהליכי למידה (ניתוח [[צפרדע (סוג)|צפרדעים]] על מנת לראות איך [[לב|ליבן]] פועם);

הצעה אחת לסיבה ולהתפשטות המושג העלה [[סטיבן פינקר]] בספרו [[The Better Angels of Our Nature]]. לשיטתו יכולת ה[[אמפתיה]] הבסיסית מקורה ב[[פסיכולוגיה אבולוציונית]] מפני שהיא משפרת את יחס האדם לסביבתו האנושית הקרובה. במאות האחרונות החל תהליך של הרחבת מעגלי האמפתיה, שמקורו (בין השאר) בצורך להבין ול[[הזדהות (פסיכולוגיה)|הזדהות]] עם יותר ויותר שותפים ל[[מסחר|סחר]] ול[[יחסי גומלין בין אורגניזמים|יחסי גומלין]]. מאחר שתהליך זה אינו מנוהל [[רציונליזם|רציונלית]], אין הוא עוצר ב[[מטרה (תכלית)|תכלית]] קיומו והוא ממשיך וכולל מעגלים רחבים והולכים.

:בנוסף לכך, על פי [[פרויד]] ו[[נורברט אליאס]] לבני האדם יכולת להטמיע "טבע שני" ב[[התפתחות מוסרית|תקופה קריטית בילדותם]]. ערכים שהוטמעו בתקופה זו הופכים למניעים [[רגש|רגשיים]] רבי עוצמה.

: השילוב של אלה - הרחבת מעגלי האמפתיה והיכולת להטמיע טבע שני - הם שהביאו למצב הנוכחי, בו רבים מבני האדם מזדהים עם חיות, מרחמים על חיות וכך הלאה, וצפוי שהתהליך ימשיך ויתעצם.

 

==צער בעלי חיים ביהדות==

'''צער בעלי חיים''' הוא איסור ב[[יהדות]] על פגיעה בבעל חיים שלא לצורך או התעללות בו. הביטוי מופיע ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]{{הערה|בין היתר: {{תלמוד בבלי|שבת|קיז|ב}}; {{תלמוד בבלי|בבא מציעא|לא|א}}}} ובספרות ה[[הלכה]] במקומות רבים.

 

*איסור [[פיטום אווזים וברווזים]], עבר תהפוכות רבות ולבסוף נאסר פיטום אכזרי.

 

 

 

 

העמותה הוותיקה ביותר שנשאה שם זה היא אגודת '''צער בעלי־חיים בישראל''', שנוסדה בשנת [[1927]] בסיוע [[האגודה המלכותית למניעת התאכזרות לבעלי חיים]], מטעם [[המנדט הבריטי]].