חיים כסאר (בן שמואל) – הבדלי גרסאות

השקפתו על הקמת [[מדינת ישראל]] הייתה חיובית. הוא נהג [[אמירת הלל ביום העצמאות|לומר הלל ביום העצמאות]] ולאחר התפילה ערך [[סעודת מצווה]] עם שירה והלל לקב"ה על הקמת המדינה. פסק שגם בני הישיבות מחויבים להתגייס ל[[צה"ל]] ואף יותר מכל אזרח אחר, היות שזכות התורה מגינה עליהם. פסיקתו זו צונזרה בידי עורכי ספרו "החיים והשלום" ופורסמה בספר "אתחלתא היא"{{הערה|הרב [[יצחק דדון (רב)|יצחק דדון]], אתחלתא היא, כרך ב', ירושלים תשס"ח, עמ' רנט}}: "דע שחייבין הכל לצאת אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכל שכן בני הישיבה, דמלחמת ארץ ישראל מצווה היא וחובה היא לכל. ואדרבה, לא בחרה התורה אלא בהם שזכות התורה מצלת אותם... כדי שיהו נוצחים במלחמה על אויביהם, ומצוה גדולה הם עושים ובכל מקום אשר יפנו יצליחו". הוא כאב את המצב הרוחני במדינת ישראל, ואולם פסק עם זאת שחובה לעלות לארץ{{הערה|שו"ת החיים והשלום, עניינים נפרדים סימן מא}}. מרבני תימן יש טוענים שהרב כסאר לא הכיר מה יש בצבא ולכן אמר שצריך ללכת, אבל אחרי שהסבירו לו איך מתנהל הצבא חזר בו מדעתו ואסר לבחורי ישיבות להתגייס.{{הערה|ראו גם - [http://www.maharitz.co.il/?CategoryID=174&ArticleID=528&Page=75 מה הייתה דעת מוהר"ר חיים כסאר זצ"ל על צה"ל?], באתר יד מהרי"ץ}}.