הבדלים בין גרסאות בדף "ניקומרורו"

נוספו 72 בתים ,  לפני שנה
ב-[[1 בדצמבר]] [[1938]] הגיעה לאי [[משלחת החקר הבריטית לאיי האוקיינוס השקט]], במטרה לבדוק התכנות בניית [[שדה תעופה]] באי ל[[מטוס ימי|מטוסים ימיים]]. ב-[[20 בדצמבר]] הגיעו לאי מתיישבים מ[[איי גילברט]] במסגרת התוכנית ליישוב האיים. מחסור במי שתייה הקשה על יישוב האי ועל נטיעת עצי קוקוס. מספר [[באר מים|בארות]] נכרו באי ביוני [[1939]] ו-58 מתיישבים מאיי גילברט הגיעו אל האי. באי התמקמה גם מפקדת [[התוכנית ליישוב איי פניקס]]. הכפר הוקם בקצה המערבי של האי, דרומית למעבר העיקרי אל הלגונה, ונבנו מספר רחובות. בין השנים [[1944]]-[[1945]] הייתה ל[[משמר החופים של ארצות הברית]] תחנה באי ובה 25 אנשי צוות.
 
ב[[שנות ה-50]] של [[המאה ה-20]] התגוררו באי כ-100 תושבים, אולם בשל הבצורות והמחסור במי שתייה עזבו המתיישבים את האי ופונו ל[[איי שלמה]] בשנת [[1963]]. בשנת [[1965]] הוכרז האי באופן רשמי כבלתי נושב. בשנת [[1971]] העניקה בריטניה אוטונומיה ל[[איי גילברט]] והשליטה באי נמסרה להם במסגרת אוטונומיה זו. בשנת [[1979]], עם קבלת עצמאותה של [[קיריבטי]] הפך האי לחלק מהרפובליקה. באותה שנה, [[ארצות הברית]], לאחר שמיפתה את האי ובדקה את התאמתו לניסויים בכלי נשק, החליטה לוותר על תביעתה לריבונות באי והכירה בריבונותה של קיריבטי. בעקבות זאת שונה שם האי ל"ניקומרורו" - שם מהמיתולוגיה הגילברטית. בשנות ה-90 נעשו באי חיפושים על ידי [[הקבוצה הבינלאומית להנצלת כלי תעופה היסטוריים]] במטרה למצוא את מטוסה של [[אמיליה ארהארט]] שהתרסק ביולי [[1937]]. מרבית המבנים שנותרו באי נהרסו בסופה בשנת [[2002]].
 
בשנות ה-90 נעשו באי חיפושים על ידי [[הקבוצה הבינלאומית להנצלת כלי תעופה היסטוריים]] במטרה למצוא את מטוסה של [[אמיליה ארהארט]] [[אמיליה ארהארט#קבוצת TIGHAR|שהתרסק לטענתם באי]] ביולי [[1937]].
 
מרבית המבנים שנותרו באי נהרסו בסופה בשנת [[2002]].
 
==קישורים חיצוניים==