אבו כביר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תבנית נזכור את כולם לתבנית יזכור (תג) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{שכונה
{{פירוש נוסף|נוכחי=שכונה בדרום תל אביב}}▼
| שם בשפת המקור = מערבית: أبو كبير
| תמונה = Pravos 259.jpg
| כיתוב = כנסיית פטרוס הקדוש שבשכונה
| עיר = [[תל אביב]]
| תאריך ייסוד = שנות ה-40 של המאה ה-19
▲}}{{פירוש נוסף|נוכחי=שכונה בדרום תל אביב}}
'''אַבּוּ כַּבִּיר''' (מ[[ערבית]]: '''أبو كبير''') הייתה [[שכונה]] [[ערביי ארץ ישראל|ערבית]] של [[יפו]], אשר הוקמה בשנות ה-40 של [[המאה ה-19]] על ידי תושבי הכפר המצרי תל אל־כביר שב[[מצרים]]. אלה הובאו למקום על ידי [[אבראהים פאשה]] לאחר שכבש את [[ארץ ישראל]] מידי ה[[עות'מאנים]]. כיום שוכנת השכונה בדרומה של [[תל אביב]]. בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] הוקמה שכונת [[נווה עופר]], המכונה "תל כביר", מדרום לאבו כביר. לאחר [[מלחמת העצמאות]] הוארך [[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]], והוא חוצה כיום את המתחם.
==היסטוריה==
===ימי בית שני===
בשנת [[1871]] ביקר באבו כביר ה[[ארכאולוג]] ה[[צרפתי]] [[שארל קלרמון גנו]], שזיהה באזור הכפר [[מערות קבורה]] [[יהודים|יהודיות]] מ[[המאה ה-1]] ועד [[המאה ה-3]]. בית הקברות שימש את [[יהודי יפו]], ונקברו בו יהודים גם מערים אחרות ואף מהגולה. הכיתוב על רוב המצבות שהתגלו הוא ב[[יוונית]], ועל רובן מופיע סמל יהודי כלשהו, כמו [[המנורה]], [[לולב]]ים או המלה "שלום". רוב הקברים כוללים חצר המובילה אל שלוש יחידות קבורה, ובהן חדרים עם כוכים. רוב פתחי הקברים נאטמו בלוחות אבן. כמאה שנים מאוחר יותר, השלים את מחקר בית הקברות פרופ' [[יעקב קפלן]], וכיום הוא שוכן ברובו בתחומי [[כנסיית פטרוס הקדוש (אבו כביר)|כנסיית פטרוס הקדוש]] [[הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית|הרוסית הפרבוסלבית]].{{מפת אבו כביר|300px}}
===העת החדשה===
השכונה הערבית אבו כביר שכנה בחלק הדרום־מזרחי של צומת הרחובות המוכרים כיום כ[[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]] ו[[דרך קיבוץ גלויות]]. כיום שטח זה איננו מאוכלס, וחלקים ממנו נחפרו לשם הרחבת צומת התנועה. בשלהי [[המאה ה-19]] היו בכפר כמה עשרות בתים, בהם התגוררו כ־280 תושבים שהתפרנסו מ[[חקלאות]], בעיקר [[פרדס]]נות, ומאוחר יותר גם ממתן שירותים לעיר [[תל אביב]], אשר שכונותיה הדרומיות גבלו עמה, ומרכז העסקים הראשי שלה נשק לה.
===אבו כביר במלחמת העצמאות===
בסוף שנת [[1947]] היו באבו כביר ובשכונות הערביות הסמוכות לה כ-5,000 נפש, שהתפרנסו בעיקר מעבודה שכירה ב[[יפו]], חנוונות, ירקנות ורוכלות בשכונות ובבתי חרושת יהודיים.[[קובץ:Abu Nabut Trough4.JPG|שמאל|ממוזער|250px|סביל אבו נבוט]]
[[קובץ:Pravos 259.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כנסיית פטרוס הקדוש]]מיד לאחר [[כ"ט בנובמבר]] [[1947]] החלו ערביי אבו כביר [[יידוי אבנים|לרגום]] מכוניות יהודיות שעברו בכביש הראשי בדרכן ל[[ירושלים]] ולמושבות הדרום. ב-[[2 בדצמבר]] [[1947]] הגיעה משאית שהסיעה ארבעה פועלים יהודים ממקום עבודתם בשדה התעופה קסטינה (כיום [[חצור (בסיס)|בסיס חיל האוויר חצור]]) ל[[תל אביב]]. בהגיע המשאית לאבו כביר היא נרגמה באבנים. הנהג נפצע קשה והמשאית נעצרה. הערבים הוציאו את הנהג מהרכב ורצחו אותו בדקירות סכינים. שאר הנוסעים נפצעו מרגימת האבנים, אך ניצלו ברגע האחרון על ידי רכב צבאי בריטי שהזדמן במקרה למקום.▼
▲מיד לאחר [[כ"ט בנובמבר]] [[1947]] החלו ערביי אבו כביר [[יידוי אבנים|לרגום]] מכוניות יהודיות שעברו בכביש הראשי בדרכן ל[[ירושלים]] ולמושבות הדרום. ב-[[2 בדצמבר]] [[1947]] הגיעה משאית שהסיעה ארבעה פועלים יהודים ממקום עבודתם בשדה התעופה קסטינה (כיום [[חצור (בסיס)|בסיס חיל האוויר חצור]]) ל[[תל אביב]]. בהגיע המשאית לאבו כביר היא נרגמה באבנים. הנהג נפצע קשה והמשאית נעצרה. הערבים הוציאו את הנהג מהרכב ורצחו אותו בדקירות סכינים. שאר הנוסעים נפצעו מרגימת האבנים, אך ניצלו ברגע האחרון על ידי רכב צבאי בריטי שהזדמן במקרה למקום.
[[ההגנה]] הגיבה על האירוע ב-[[3 בדצמבר]] [[1947]] על ידי פיצוץ בית ערבי ששלט על [[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]]. מאז ובמשך מספר חודשים לא הפסיקו הערבים לירות ולצלוף מאבו כביר שהייתה ביתרון טופוגרפי על רחוב הרצל, [[שכונת שפירא]] ו[[שכונת פלורנטין]]. התנועה ברחוב הרצל שותקה ובחלקו הדרומי נבנו מתרסים לאפשר תנועת הולכי רגל. עד היום ניכרים חורי היריות בקירות חלק מהבתים.
שורה 23:
כדי לעקוף את אבו כביר נסללה במהירות [[דרך הביטחון]] מ[[שכונת התקווה]] ל[[מקוה ישראל]]. במשך חודשיים וחצי נמשכה המערכה בדרך של ירי, צליפות, חדירות ופיצוצי בתים. הבריטים התערבו בנעשה מדי פעם עד שההגנה החליטה לצאת בפעולות התקפיות גדולות.
המבצע הראשון נגד אבו כביר נערך ב-[[13 בפברואר]] [[1948]] ונקרא "מבצע דוד" על שם מפקד ה[[מחלקה (צבא)|מחלקה]] {{יזכור|4064|דוד טאובר}}, שנהרג מיריות צלף מאבו כביר בעת סיור מוקדם במקום ערב המבצע. ארבע מחלקות התקיפו את אבו כביר מכיוונים שונים. שתי מחלקות לא הצליחו לחדור את קו הביצורים של הערבים ונאלצו לסגת. מחלקה שלישית הצליחה לפרוץ ולפוצץ ארבעה בתים שבהם היו עמדות. 16 ערבים נהרגו ונלקח נשק רב. המחלקה הרביעית תקפה מכיוון כביש ירושלים ופרצה אל מפקדת הערבים במרכז השכונה. הם הצליחו להרוג את מפקד המקום, "אבו רחמה", ועוזריו. בקרב זה נהרגו 13 ערבים. למחלקה היו שלושה הרוגים. לזכר מבצע זה ושלושת ההרוגים קבעה עיריית תל אביב [[לוחית זיכרון]] בכניסה ל[[בית הספר לטבע, סביבה וחברה]], ברחוב הרצל 155.[[קובץ:TASU02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מראה ב[[בית קברות טאסו|בית הקברות המוסלמי טאסו]], מול שכונת [[נוה עופר]]]]
[[קובץ:נוה עופר 170719.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית ישן של שכונת אבו כביר, צמוד למרכז הקהילתי נוה עופר]]חוסר היכולת לפרוץ את ביצורי הערבים באבו כביר הביאה את מפקד החזית הדרומית במחוז תל אביב, [[ישראל שחורי]], לזמן את הנשק [[דוד ליבוביץ]] ולבקש ממנו לבנות [[מרגמה]] שתוכל להפגיז את האויב ולהמם אותו לפני פריצת הכוחות. לאחר הצלחת הניסוי הראשון בחולות [[חולון]] נבנו עוד מספר מרגמות ותוכנן מבצע גדול נוסף נגד אבו כביר.▼
▲חוסר היכולת לפרוץ את ביצורי הערבים באבו כביר הביאה את מפקד החזית הדרומית במחוז תל אביב, [[ישראל שחורי]], לזמן את הנשק [[דוד ליבוביץ]] ולבקש ממנו לבנות [[מרגמה]] שתוכל להפגיז את האויב ולהמם אותו לפני פריצת הכוחות. לאחר הצלחת הניסוי הראשון בחולות [[חולון]] נבנו עוד מספר מרגמות ותוכנן מבצע גדול נוסף נגד אבו כביר.
המבצע נערך ב-[[13 במרץ]] 1948 ונקרא "מבצע מרכז". בשעה 21:00 החלו שלוש מרגמות להפגיז את אבו כביר. קולות נפץ אדירים נשמעו וענני עשן התאבכו אל על. לאחר ההפגזה פרצו הכוחות לאבו כביר ופוצצו מספר בתים החולשים על רחוב הרצל. ההשפעה הפסיכולוגית של ההפגזה הייתה עצומה. הערבים נטשו את קו הביצורים בהתפוצץ הפגז הראשון. אגדות ומעשיות נפוצו ביפו על "הפצצות המעופפות" ועל "פצצות האטום", שהן הנשק הסודי של היהודים. למעשה השפעתם הפסיכולוגית של הפגזים הייתה גדולה בהרבה מכוח ההרס שלהם. כתוצאה מכך, החלה בריחה מאבו כביר. הערבים החלו אף הם לבנות מרגמות בשם "מרגמת אבו יוסוף", אבל הן לא היו יעילות.
| |||