שמואל וילנסקי (מהנדס) – הבדלי גרסאות

נולד ב[[קרמנצ'וג]] לפעיל ה[[ציונות|ציוני]] [[יהודה ליב וילנסקי]]. אחיו הצעירים ממנו היו המשוררת [[מרים ילן-שטקליס]] (מירה) וה[[אדריכל]] [[עמנואל ילן]] (מנולי). בין השנים [[1912]]-–[[1914]] נשלח שמואל ללמוד ב[[גימנסיה הרצליה]] ב[[תל אביב]], שם פגש את [[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]], לימים חברו בהנהלת "סולל בונה". לאחר סיום לימודיו שב לרוסיה, למד הנדסה ב[[מוסקבה]] והוסמך ב-[[1917]]. ב-[[1918]] הצטרף ל[[הצבא הלבן|צבא הלבן]] ב[[חרקוב]] ונלחם נגד ה[[בולשביקים]]. בשנת [[1920]] [[העלייה השלישית|עלו]] אביו, אחותו ואחיו לארץ ישראל, אך שמואל נותר ברוסיה והמתין עד שאהובתו גניה (הנרייטה) בראון תסיים את לימודי ה[[רפואה]] בחרקוב. בקיץ [[1921]] הגיעו שמואל, גניה ואחותה הצעירה אסיה לחופי ארץ ישראל, לאחר שנמלטו דרך [[רומניה]].

בשנת [[1935]] הוקמה חברת "סולל בונה" מחדש ומשפחת וילנסקי עברה ל[[אחוזה (חיפה)|שכונת אחוזה]], שהייתה אז יישוב מבודד. בתקופת [[המרד הערבי הגדול]] ([[1936]]-[[1939]]) היה וילנסקי אחראי בתוקף תפקידו ב"סולל בונה" על הקמת [[גדר הצפון]] ו[[כביש הצפון]] מטעם [[ממשלת המנדט]] ותיאם את הקמת יישובי [[חומה ומגדל]] בצפון מטעם ההגנה. ב-[[1942]] יזם את הקמתה של [[פלוגת הנדסה 745]], פלוגת עובדי "סולל בונה" שהתגייסו יחד לשירות [[חיל ההנדסה המלכותי]] של [[הצבא הבריטי]], ופיקד עליה בדרגת [[קפטן (דרגה)|קפטן]]. הפלוגה נפרסה ב[[צפון אפריקה]] ועסקה בהקמת [[שדה תעופה|שדות תעופה]], מחנות צבא וגשרים. כן תכנן וילנסקי במסגרת זו את הנמל בעיר [[ביזרטה]] שב[[תוניס]] כהכנות ל[[פלישת בעלות הברית לאיטליה]]. במרץ [[1944]] הגיעה הפלוגה לאיטליה. עם תום המלחמה חברו אנשי הפלוגה בחשאי ל[[שאול אביגור]], מפקד [[המוסד לעלייה ב']] וסייעו ב[[העפלה]]. בתום המלחמה הוענקה לוילנסקי מדליית הצטיינות אישית מצבא הוד מלכותו.

וילנסקי היה נשוי לד"ר הנרייטה (גניה) בראון (בתו של ד"ר זאב בראון, [[כירורג]], מנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים "הדסה" ב[[צפת]]), ילידת ניקולאייב, משנת 1921 ועד למותה בשנת [[1955]]. גניה הייתה הרופאה הראשית במרפאת [[קופת חולים הכללית|קופת חולים]] באחוזה במשך שנים רבות והייתה מנהלת בית החולים ב[[טבריה]].{{הערה|{{דבר||ד"ר הנרייטה וילנסקי|1955/01/03|00412}} (נקרולוג); {{דבר|מ. י.|ד"ר הנרייטה (גניה) וילנסקי|1955/02/03|00321}} (הספד).}}. לבני הזוג נולדו שתי בנות, רותי (רות יעקבי) והדסה (הדסה לויט), שתיהן מוזכרות בשירים שחיברה אחותו של וילנסקי, מרים ילן-שטקליס, ואף סעדו אותה בימיה האחרונים.

וילנסקי נפטר בפברואר [[1966]] (11 שנים לאחר מות אשתו בינואר [[1955]]).{{הערה|{{דבר||שמואל וילנסקי|1966/02/22|00524}} (נקרולוג).}}.

* [[שרה בן-ראובן|שרה]] ורמי בן-ראובן, '''מעשה בילדה בודדה''', [[הוצאת כרמל]] 2015, עמ' 127-131127–131