מקסים וייגאן – הבדלי גרסאות

בימים אלו, של פרפורי הגסיסה של [[הרפובליקה הצרפתית השלישית]] נטתה הכף בין שני מחנות. "התקיפים" כדה גול, סברו כי יש להמשיך בלחימה בכל מקום בו נמצאים צרפתים, ובמיוחד ממושבות צרפת בצפון [[אפריקה]]. ה"תבוסתנים", אשר קיבלו חיזוק משמעותי בדמותו של שגריר צרפת ב[[מדריד]], המרשל [[אנרי פיליפ פטן]], (אשר זומן על ידי ריינו לפריז, ושם עסק בתככים שמטרתם להביא לכניעה ולהקים ממשלה בראשותו). התבוסתנים סברו כי יש להיכנע לגרמניה, ולשתף עמה פעולה. וייגאן הפך לאחד מראשי התבוסתנים, וידו הייתה רבה באירועים שהביאו לעליית פטן לשלטון, על כל המשתמע ממנה - כניעה, שיתוף פעולה, ואף השמדת ה[[יהודים]].

בליל ה-[[16 ביוני]] [[1940]], עמדה הממשלה הצרפתית, אשר כבר שהתה ב[[בורדו]] לאחר נפילת פריז, בפני הכרעות קשות. מחנהו של ריינו, אשר רצה להמשיך בלחימה (הועלו מספר הצעות, לרבות איחוד פורמלי בין [[בריטניה]] ו[[צרפת]] וכן הצעות דומות), הפך למיעוט, אל מול אישים כפטן ווייגאן. האחריות על המשך כהונת הממשלה הייתה נתונה על כתפי הנשיא [[אלבר לברן]]. לאחר התפטרותו של ריינו, שלא יכול היה לעמוד בעומס, עמדה על כתפי לברן האחריות למינוי ראש הממשלה החדש. לברן נועץ עם וייגאן, ולאחר ששמע דעתו כי המלחמה אבודה וכי המשך הלחימה יביא אך לחורבן צרפת, זימן את ראש התבוסתנים, פטן, ללשכתו, והודיע לו על מינויו כראש ממשלה. צעד זה, שווייגאן היה בין האחראים הראשיים לו, הביא למותה של [[הרפובליקה הצרפתית השלישית]], ולהקמת משטר שיתוף הפעולה עם הנאצים, הקרוי [[צרפת של וישי]].