מוריס גמלן – הבדלי גרסאות

לאחר המלחמה המשיך גמלאן בקריירה צבאית, ויחד עם הגנרל [[מקסים וייגאן]] הוביל מהלך למודרניזציה ולמיכון של הצבא, אך גם את השלמת ביצורי [[קו מאז'ינו]]. תפיסת ההגנה של הצבא הצרפתי הייתה תפיסה קווית, שהייתה לקוחה מניסיון מלחמת החפירות של מלחמת העולם הראשונה. מעטים באותה התקופה (בהם [[היינץ גודריאן]] ב[[גרמניה]], [[באזיל לידל הארט]] ב[[בריטניה]] ו[[שארל דה גול]] ב[[צרפת]]) הצביעו על יתרונות המלחמה הממוכנת, מלחמת התנועה. קולו של גודריאן הוא היחיד שנשמע בארצו, ובעוד שצרפת מתבצרת מאחורי מכשול הגנתי בלתי עביר, לכאורה, הכין הצבא הגרמני את דיוויזיות הפאנצר, ומפציצי הצלילה, שהיה ביכולתם לעקוף את המכשול.

 

 

עם כל זאת, הצבא הצרפתי תחת גאמלן סבל מקיפאון ומחשיבה איטית, כמו גם מתופעות שליליות רבות נוספות. על אף שהצבא הצרפתי היה חלוץ השינוע הממוכן של כוחותיו במהלך מלחמת העולם הראשונה, ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] שב לסמוך על [[רכבת|רכבות]] ו[[סוס]]ים. ה[[טנק]]ים שנמצאו בשירות לא נועדו לשימוש כעוצבות עצמאיות שיש בכוחן כדי להכריע את קרב היבשה כי אם כסיוע לרגלים. הצבא עצמו היה מורכב מכמה וכמה סוגי דיוויזיות. באזורים הרגישים ביותר, במקום בו לא הגן על גבולה של צרפת המכשול המלאכותי של קו מאז'ינו, כי אם המכשול הטבעי של הרי הארדנים, הוצבו דיוויזיות סוג ב'. דיוויזיות אלו כללו מגויסים ממושבות צרפת ב[[צפון אפריקה]] שאיכותם נחשבה לפחותה יותר, וסגל הפיקוד שלהם היה בעל מומחיות יותר בניהול קולוניאלי של שטחים ואנשים, ופחות במלחמה מודרנית וממוכנת. היחידות עצמן שהחזיקו את קו מאז'ינו סבלו ממוראל נמוך, מתופעות של [[שכרות]], ומהסתה של קיצונים פוליטיים מהשמאל ומהימין.