הבדלים בין גרסאות בדף "פולחנסיו בטיסטה"

הוסרו 57 בתים ,  לפני 5 חודשים
אין תקציר עריכה
(←‏הערות שוליים: זה לא קצרמר)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגית: עריכת קוד מקור 2017
'''פולחנסיו בטיסטה אי סאלדיבר''' (ב[[ספרדית]]: '''Fulgencio Batista y Zaldívar''';{{כ}} [[16 בינואר]] [[1901]] - [[6 באוגוסט]] [[1973]]) היה נשיאה הנבחר של [[קובה]] מ-1940 עד 1944, ו[[עריץ|עריצה]] מ-1952 עד 1959, אז הופל משטרו ב[[המהפכה הקובנית|מהפכה הקובנית]].
 
==שנותיו הראשונות ושירות צבאי מוקדם==
בטיסטה עלה לשלטון לראשונה ב-[[1933]], עת הנהיג את "מהפכת הסַמָּלים", ששמה קץ לשלטונו קצר הימים של דה סספדס{{הערה|שכיהן פחות מחודש כ[[נשיא קובה]]; והיה בנו של [[קרלוס מנואל דה סספדס]]}}. לאחר הצלחת המהפכה, מינה עצמו למפקד הכוחות המזוינים, בדרגת קולונל{{הערה|בהשוואה לדרגת ה'סמל' שהייתה לו עד אז}}, ושלט בפועל בוועד בן חמשת החברים שכיהנו כראשי המדינה באופן קולקטיבי. המשיך לשלוט בפועל באמצעות מינוי 'נשיאי בובה' עד 1940; אז נבחר בעצמו לנשיא. כונן את חוקת 1940 של קובה, וסיים את כהונתו ב-1944. לאחר מכן עבר לגור ב[[פלורידה]], וחזר לקובה רק ב-1952, כדי להתמודד לנשיאות פעם נוספת. משראה בטיסטה שיפסיד בבחירות, הנהיג [[הפיכה צבאית]] לפני שנערכו.
 
כשחזר לשלטון זכה לתמיכה כלכלית וצבאית מ[[ארצות הברית]]{{הערה|Guerra, Lillian (2010). Grandin, Greg; Joseph, Gilbert M., eds. ''Beyond Paradox. A Century of Revolution. American Encounters/Global Interactions''. Durham, NC: Duke University Press. pp. 199–238. {{ISBN|978-0-8223-4737-8}}}}. בטיסטה הקפיא את חוקת 1940 וביטל את רוב זכויות האזרח, ובכלל זה הזכות לשבות. בנוסף חבר לבעלי הקרקעות ולבעלי מפעלי הסוכר והנהיג שיטה כלכלית שהרחיבה את הפערים הכלכליים בחברה הקובנית{{הערה|שם=Bravo|''Fidel: The Untold Story''. (2001). Directed by Estela Bravo. First Run Features. (91 min). "Batista's forces were trained by the United States, which also armed them with tanks, artillery, and aircraft." [https://www.youtube.com/embed/NW1Yh8D-xCg קטע לצפיה]}}. בסופו של דבר, כתוצאה ממדיניות כלכלית כושלת, רוב תעשיית הסוכר עברה לבעלותם של אמריקאים ו-70% מהשטח החקלאי היה בבעלות זרה{{הערה|שם=Bravo}}. כדי להתמודד עם המצב הכלכלי העגום החל בטיסטה לשתף פעולה עם ה[[מאפיה]] האמריקנית, ואפשר לה להקים ב[[הוואנה]] מרכז של סמים, הימורים וזנות{{הערה|''Havana Nocturne: How the Mob Owned Cuba and Then Lost It to the Revolution'', by T. J. English, William Morrow, 2008, {{ISBN|0-06-114771-0}}.}}. התמיכה העממית בבטיסטה החלה לרדת ומרידות סטודנטים והפגנות החלו להתרחש. הוא הגיב לכך בהגברת הריכוזיות של התקשורת ובהקמת [[משטרה חשאית]], שתפקידה 'לדכא את הפעילויות ה[[קומוניזם|קומוניסטיות]]'. המשטרה השתמשה באלימות בקנה-מידה רחב, בעינויים ובהוצאות להורג. באותה סערת אלימות נהרגו, לפי הערכות, מאות עד אלפי אנשים{{הערה|Wickham-Crowley, Timothy P. (1990). Exploring Revolution: Essays on Latin American Insurgency and Revolutionary Theory. Armonk and London: M.E. Sharpe. P. 63 "Estimates of hundreds or perhaps about a thousand deaths due to Batista's terror are also supported by comments made by Fidel Castro and other Batista critics during the war itself."}}.
 
בשנים 1956-1958 הובילה תנועת 26 ביולי, בראשות [[פידל קסטרו]], מרד מתמשך שעיקרו לוחמת [[גרילה]] נגד משטרו של בטיסטה. לאחר שהנחילה למשטר מספר תבוסות קשות, ברח בטיסטה ל[[הרפובליקה הדומיניקנית|רפובליקה הדומיניקית]] ב-1 בינואר 1959. תוך ימים [[המהפכה הקובנית|קרס משטרו]]. לאחר מכן קיבל מקלט פוליטי בעריצות נוספת - [[פורטוגל]]. מת ב[[ספרד]], ארצו של עריץ נוסף, בגיל 72{{הערה|{{D}}"Batista Dies in Spain at 72". New York Times. August 7, 1973.}}.
 
==שנותיו הראשונות ושירות צבאי מוקדם==
פולחנסיו בטיסטה נולד ב-[[16 בינואר]] [[1901]] ב[[קובה]] להורים ממוצא מגוון - ספרדי, אפריקני וסיני - שלחמו ב[[מלחמת העצמאות הקובנית|מלחמת העצמאות של קובה]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Ernst Halperin|שם=Fidel Castro's Road to Power|מו"ל=Center for International Studies, Massachusetts Institute of Technology, Research Project on Communism, Revisionism, and Revolution|שנת הוצאה=1970|קישור=https://books.google.co.il/books?id=XkJqAAAAMAAJ&q=Batista+fulgencio+indian+spanish+chinese&dq=Batista+fulgencio+indian+spanish+chinese&redir_esc=y|שפה=en}}}}. תחילה העניקה לו אמו את השם רובן, ומאוחר יותר העניקה לו תחתיו את שמה, סאלדיבר. בשל אי רצונו של אביו לרשום אותו כ'בטיסטה', עד 1939 נקרא להלכה '''רובן אי סאלדיבר'''. ב-1939, כשהתמודד לנשיאות תחת השם פולחניו בטיסטה, התגלתה העובדה שאינו מופיע בשם זה באף [[תעודת לידה]]. על עבירה זו חויב לשלם קנס של 15,000 פסו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20071130020940/http://www.cubanet.org/CNews/y06/mar06/13a7.htm|כותרת=POLITICA / Rubén el terrible - CubaNet News - Noticias de Cuba / Cuba News|תאריך=2007-11-30|תאריך_וידוא=2018-01-31}}}}, והשעה לזמן מה את הקמפיין שלו לנשיאות.
 
לבטיסטה, כאמור, מוצא מגוון משני הצדדים. בילדותו למד בבוקר בבית-ספר ציבורי ובערב בבית-ספר [[קווייקרים|קוויקרי]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.historicaltextarchive.com/sections.php?action=read&artid=421|הכותב=Donald J. Mabry|כותרת=Historical Text Archive: Electronic History Resources, online since 1990|אתר=www.historicaltextarchive.com|תאריך_וידוא=2018-01-31}}}}. עזב את הבית בגיל 14, לאחר שמתה אמו. היות שהגיע ממוצא צנוע, נאלץ לעבוד - וקשה -קשה למחייתו. במשך מספר שנים עבד כפועל בחקלאותב[[חקלאות]], בנמליםב[[נמל]]ים ובמסילותוב[[מסילת רכבת|מסילות רכבת]]{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224723:0|{{Cite news|url=http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,775003,00.html|title=CUBA: Evolution of a Dictator|date=1944-06-12|newspaper=Time|language=en-US|issn=0040-781X|access-date=2018-01-31}}}}. עבד גם כחייטכ[[חייט]], כמכונאיכ[[מכונאי]], כספק [[פחם]] וכמוכר [[פירות]]{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224723:0}}. ב-1921 נסע ל[[הוואנה]], ובאפריל אותו שנה התגייס לצבא{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.lacasaazul.org/LindenLaneMagazineVolumen4/ReneDayreAbellaLaPieldelaMemoria.htm|כותרת=Untitled Document|אתר=www.lacasaazul.org|תאריך_וידוא=2018-01-31}}}}. שירת במשך שנתיים, בהם למד [[קצרנות]] וקלדנות. לאחר מכן עבד תקופה בתור מורה לקלדנות, לפני שהצטרף למשטרה הכפרית. אז הועבר לצבא והוענקה לו דרגת רב-טוראי ותפקיד של מזכיר לקולונל לשעבר{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224723:1|Hugh Thomas, page 392 "Cuba"}}. בספטמבר [[1933]] קיבל דרגת סמל, והנהיג קבוצה של [[מש"ק|מפקדים שאינם קצינים]] בתנועה שנקראה "מהפכת הסַמָּלים". מטרות המהפכה המוצהרות היו שיפור מצב החיים בקובה ו[[שוויון הזדמנויות|שוויון ההזדמנויות]] בה{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224723:1}}.
 
בטיסטה עלההגיע לשלטון לראשונה ב-[[1933]], עת הנהיג את "מהפכת הסַמָּלים", ששמה קץ לשלטונו קצר הימים של דה סספדס{{הערה|שכיהן פחות מחודש כ[[נשיא קובה]]; והיה בנו של [[קרלוס מנואל דה סספדס]]}}. לאחר הצלחת המהפכה, מינה עצמו למפקד הכוחות המזוינים, בדרגת קולונל{{הערה|בהשוואה לדרגת ה'סמל' שהייתה לו עד אז}}, ושלט בפועל בוועד בן חמשת החברים שכיהנו כראשי המדינה באופן קולקטיבי. הוא המשיך לשלוט בפועל באמצעות מינוי 'נשיאי בובה' עד 1940; אז נבחר בעצמו לנשיא. כונן את חוקת 1940 של קובה, וסיים את כהונתו ב-1944. לאחר מכן עבר לגור ב[[פלורידה]], וחזר לקובה רק ב-1952, כדי להתמודד לנשיאות פעם נוספת. משראה בטיסטה שיפסיד בבחירות, הנהיג [[הפיכה צבאית]] לפני שנערכו.
== נשיאות ראשונה (1940-1944) ==
 
== נשיאות ראשונה (1940-1944) ==
[[קובץ:Batista2.png|ממוזער|דיוקנו הנשיאותי]]
בבחירות הראשונות שנערכו במדינה לאחר כינון חוקת 1940, נבחר בטיסטה לנשיא בתמיכת הקואליציה ה[[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]] (שכללה גם את המפלגה הקומוניסטית). מתחרהו היה Ramón Grau, נשיא לשעבר. בטיסטה היה ה[[היספנים|לא-לבן]] הראשון ששימש בתפקיד, ונבחר לכהונה בת ארבע שנים{{הערה|Leslie Bethell. ''Cuba''. {{ISBN|978-0-521-43682-3}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180124063843:0|Julia E. Sweig. ''Inside the Cuban Revolution''. {{ISBN|978-0-674-01612-5}}.}}. למרות שתמך ב[[קפיטליזם]] והעריץ את ארצות הברית, זכה לתמיכת המפלגה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]], שהייתה זעירה וחסרת כל סיכוי לנחול ניצחון בבחירות בעת ההיא{{הערה|שם=הערה מספר 20180124063843:0}}. לתמיכה זו זכה בעיקר עקב חוקי העבודה שקידם ותמיכתו באיגודי העובדים, להם היו קשרים הדוקים למפלגה הקומוניסטית{{הערה|שם=הערה מספר 20180124063843:1|Jorge I. Domínguez. ''Cuba''. p. 90}}. הקומוניסטים הרחיקו לכת ואף כינו את האופוזיציה לבטיסטה "[[פשיזם|פשיסטים]]" ו"[[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציונרים]]"{{הערה|שם=הערה מספר 20180124063843:1}}. במהלך כהונתו הראשונה כנשיא, ערך בטיסטה רפורמות סוציאליות גדולות{{הערה|שם=הערה מספר 20180124063843:0}} וקידם חקיקה ומדיניות שתמכה באיגודים{{הערה|Jorge I. Domínguez. ''Cuba''.}}.
 
קובה נכנסה ל[[מלחמת העולם השנייה]] ב-8 בדצמבר 1941, לצדן של [[בעלות הברית]], כשהכריזה מלחמה על יפן ביום שלאחר [[המתקפה על פרל הארבור|ההתקפה על פרל הארבור]]. ב-11 בדצמבר הכריזה קובה מלחמה על [[גרמניה הנאצית|גרמניה]] ו[[איטליה הפאשיסטית|איטליה]]. בדצמבר 1942, לאחר ביקור ידידותי בוושינגטון, הכריז בטיסטה שאמריקה הלטינית משבחת את החלטת ה[[האומות המאוחדות|אומות המאוחדות]] "לצאת למלחמה ב[[ספרד]] של [[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]]" וכינה את המשטר בה "פשיסטי"{{הערה|{{Cite news|url=http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,886090,00.html|title=INTERNATIONAL: Plain Talk in Spanish|date=1942-12-28|newspaper=Time|language=en-US|issn=0040-781X|access-date=2018-01-19}}}}{{הערה|{{Cite news|url=http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,802544,00.html|title=Foreign News: Batista's Boost|date=1943-01-18|newspaper=Time|language=en-US|issn=0040-781X|access-date=2018-01-19}}}}.
 
בטיסטה כונן את חוקת 1940 של קובה, וסיים את כהונתו ב-1944. לאחר מכן עבר לגור ב[[פלורידה]], וחזר לקובה רק ב-1952, כדי להתמודד לנשיאות פעם נוספת.
 
== הפיכה צבאית ונשיאות שנייה (1952-1959) ==
ב-[[1952]] נערכו בחירות נוספות לנשיאות קובה. בטיסטה התמודד בהן, אך לא היה למועמד המוביל{{הערה|Morales Dominguez, Esteban; Prevost, Gary (2008). United States-Cuban Relations: A Critical History. Rowman & Littlefield. p. 34. }}. לפיכך, בעשרה למרץ 1952, שלושה חודשים לפני בחירות המיועדות, חולל [[הפיכה צבאית]] ועלה לשלטון. בטיסטה הדיח את הנשיא המכהן, ביטל את הבחירות והכריז על עצמו כנשיא זמני. [[ארצות הברית]] הכירה בממשלתו ב-27 במרץ{{הערה|התאריך הזה מצוין במקורות רבים, למרות שאינו לגמרי ברור. הדבר הקרוב ביותר להכרה מצד ארצות הברית הוא המלצתו של מזכיר המדינה [[דין אצ'יסון]] לנשיא [[הארי טרומן|טרומן]], מ-24 במרץ, להכיר במשטר.}}. ארתור מ. ששלסינגר, היסטוריון אמריקאי, התבקש בידי ממשלתו לנתח את המצב הקובה. כך כתב{{הערה|''The Dynamics of World Power: A Documentary History of the United States Foreign Policy 1945-1973'', by Arthur Meier Schlesinger, 1973, McGraw-Hill, <nowiki>ISBN 0070797293</nowiki>, p. 512.}}:{{ציטוט|תוכן=שחיתות הממשלה, אלימות המשטרה ואדישות הממשלה לצורכי העם בחינוך, בטיפול רפואי, בדיור ובצדק חברתי וכלכלי.. הם הזמנה פתוחה למהפכה.|מקור=|אנגלית=}}
 
כשחזר לשלטון זכה לתמיכה כלכלית וצבאית מ[[ארצות הברית]]{{הערה|Guerra, Lillian (2010). Grandin, Greg; Joseph, Gilbert M., eds. ''Beyond Paradox. A Century of Revolution. American Encounters/Global Interactions''. Durham, NC: Duke University Press. pp. 199–238. {{ISBN|978-0-8223-4737-8}}}}. בטיסטה הקפיא את חוקת 1940 וביטל את רוב זכויות האזרח, ובכלל זה הזכות לשבות. בנוסף חבר לבעלי הקרקעות ולבעלי מפעלי הסוכר והנהיג שיטה כלכלית שהרחיבה את הפערים הכלכליים בחברה הקובנית{{הערה|שם=Bravo|''Fidel: The Untold Story''. (2001). Directed by Estela Bravo. First Run Features. (91 min). "Batista's forces were trained by the United States, which also armed them with tanks, artillery, and aircraft." [https://www.youtube.com/embed/NW1Yh8D-xCg קטע לצפיה]}}. בסופו של דבר, כתוצאה ממדיניות כלכלית כושלת, רוב תעשיית הסוכר עברה לבעלותם של אמריקאים ו-70% מהשטח החקלאי היה בבעלות זרה{{הערה|שם=Bravo}}. כדי להתמודד עם המצב הכלכלי העגום החל בטיסטה לשתף פעולה עם ה[[מאפיה]] האמריקנית, ואפשר לה להקים ב[[הוואנה]] מרכז של סמים, הימורים וזנות{{הערה|''Havana Nocturne: How the Mob Owned Cuba and Then Lost It to the Revolution'', by T. J. English, William Morrow, 2008, {{ISBN|0-06-114771-0}}.}}. התמיכה העממית בבטיסטה החלה לרדת ומרידות סטודנטים והפגנות החלו להתרחש. הוא הגיב לכך בהגברת הריכוזיות של התקשורת ובהקמת [[משטרה חשאית]], שתפקידה 'לדכא את הפעילויות ה[[קומוניזם|קומוניסטיות]]'. המשטרה השתמשה באלימות בקנה-מידה רחב, בעינויים ובהוצאות להורג. באותה סערת אלימות נהרגו, לפי הערכות, מאות עד אלפי אנשים{{הערה|Wickham-Crowley, Timothy P. (1990). Exploring Revolution: Essays on Latin American Insurgency and Revolutionary Theory. Armonk and London: M.E. Sharpe. P. 63 "Estimates of hundreds or perhaps about a thousand deaths due to Batista's terror are also supported by comments made by Fidel Castro and other Batista critics during the war itself."}}.
 
בשנים 1956-1958 הובילה תנועת 26 ביולי, בראשות [[פידל קסטרו]], מרד מתמשך שעיקרו לוחמת [[גרילה]] נגד משטרו של בטיסטה. לאחר שהנחילה למשטר מספר תבוסות קשות, ברח בטיסטה ל[[הרפובליקה הדומיניקנית|רפובליקה הדומיניקית]] ב-1 בינואר 1959. תוך ימים [[המהפכה הקובנית|קרס משטרו]]. לאחר מכן קיבל מקלט פוליטי בעריצות נוספת - [[פורטוגל]]. מת ב[[ספרד]], ארצו של עריץ נוסף, בגיל 72{{הערה|{{D}}"Batista Dies in Spain at 72". New York Times. August 7, 1973.}}.
 
==קישורים חיצוניים==