על העיוורון – הבדלי גרסאות

'''על העיוורון''' (ב[[פורטוגזית]]: '''Ensaio sobre a cegueira''') הוא [[רומן]] מאת ה[[סופר]] ה[[פורטוגלי]] [[ז'וזה סאראמאגו]].

הספר ראה אור לראשונה בשנת [[1995]] ב[[פורטוגזית]]. התרגום העברי של [[מרים טבעון]] פורסם בשנת [[2001]]. בשנת [[2008]] נוצרה גרסה קולנועית לסיפור. לספר נכתב ספר המשך, "[[על הפקחון]]".

אשת הרופא, שאינה יכולה לשאת את המצב, רוצחת את ראש הכנופיה בעזרת מספריים, וחברי הכנופיה הנותרים מתבצרים בחדר. לאחר ניסיון מרידה כושל בכנופיה, עיוורת אחת מבעירה את החדר שבו מתבצרת הכנופיה, והאש מתפשטת אל כל בית המשוגעים. העיוורים המבועתים מנסים לברוח מהתופת, ומגלים שהחיילים ששמרו על המקום נעלמו (ככל הנראה התעוורו אף הם), וכי איש אינו מונע מהם לברוח. שישה עיוורים - הרופא, הבחורה במשקפיים הכהים, הזקן בעל הרטייה השחורה והילד הפוזל שהיו בחדר ההמתנה של הרופא והעיוור הראשון ואשתו, בהנהגת אשת הרופא, פונים לעיר, על מנת לחפש את מה שנשאר מבתיהם. מחוץ לבית המשוגעים הם מגלים שכל תושבי העיר התעוורו והאנדלרמוסיה שולטת בכול. אל הקבוצה מצטרף כלב המכונה ״כלב"כלב הדמעות״הדמעות", שפגש באשת הרופא במהלך אחד משיטוטיה בעיר במטרה למצוא אוכל. הקבוצה מנסה לשמר חיי חברה תקינים בעולם שאין בו חוק ומשטר, ומתמודדת עם קשיי החיים שנוצרו ועם הצורך לחפש מזון ומים. בסוף הספר הראייה חוזרת לכל תושבי העיר, באותו הסדר שבו נדבקו בעיוורון - תחילה לעיוור הראשון, אז לבחורה במשקפיים הכהים, וכן הלאה. הגורם לעיוורון אינו מוסבר במהלך הספר, ונותר בגדר תעלומה.

הספר עוסק בשאלות ה[[מוסר]] וה[[חוק]], ובחיים שבהם חוקים כאלה אינם תקפים. אשת הרופא, היחידה שנשארת רואה לאורך כל המגפה, והקבוצה שעמה, מסמלים את הניסיון לשמר את התרבות והחוק; לעומתם עומדים אנשי הכנופיה בבית המשוגעים, שמנצלים את חולשת האנשים שסביבם כדי לקחת בכוח הזרוע טובות הנאה. שתי הקבוצות האלה מזכירות את שתי קבוצות הילדים שבספר "[[בעל זבוב (ספר)|בעל זבוב]]".

את עטיפת המהדורה העברית של הספר נבחר לעטר קטע מהציור "[[משל העיוורים]]", מאת [[פיטר ברויגל האב]]. בציור זה מופיעים שישה עיוורים, ואף בספר ישנם שישה גיבורים עיוורים, הנמלטים מבית המשוגעים.