ג'פרסון דייוויס – הבדלי גרסאות

| סוג ישות =

}}

 

 

היסטוריונים רבים מייחסים כמה מחולשותיה של הקונפדרציה למנהיגותו הקלוקלת של דייוויס. התעסקותו בפרטים, רתיעתו מהאצלת סמכויות, חוסר המשיכה הציבורית שלו, סכסוכים עם [[מושל (ארצות הברית)|מושלי]] מדינות וגנרלים רבי עוצמה, משוא פנים כלפי ידידים וותיקים, חוסר היכולת להתמודד עם אנשים שלא הסכימו עמו, הזנחת הצרכים האזרחיים לטובת הצבאיים, והתעלמות מדעת הקהל, כל אלו פעלו כנגדו.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=nclUO7ZPoGgC&q=256#v=snippet&q=256&f=false Escott, Paul (1978). After Secession: Jefferson Davis and the Failure of Confederate Nationalism. Baton Rouge: Louisiana State University Press, pp. 197, 256–74.]}} ההיסטוריונים מסכימים שדייוויס היה יעיל פחות בהשוואה ליריבו מהצפון, הנשיא [[אברהם לינקולן]], כמנהיג מדינה במלחמה. לאחר נפילתו בשבי ב-[[1865]], הואשם דייוויס בבגידה ונכלא בפורט מונרו שבהאמפטון [[וירג'יניה]]. הוא מעולם לא הועמד למשפט ושוחרר לאחר שנתיים. דייוויס כתב ספר זכרונות שכותרתו הייתה "עלייתה ונפילתה של ממשלת הקונפדרציה", שהושלם ב-[[1881]]. בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-19]] הוא החל לעודד מהלכי פיוס, וביקש מאנשי הדרום להיות נאמנים לאיחוד. אנשי הקונפדרציה לשעבר הביעו הערכה לחלקו במלחמה, וראו בו כפטריוט דרומי. הוא היה לגיבור של "המטרה האבודה" של הקונפדרציה בדרום שלאחר [[תקופת השיקום]].

 

==נישואיו הראשונים ואחריתם==

 

 

באוגוסט [[1835]] נסעו בני הזוג דרומה לאחוזתה של אחותו של דייוויס, אנה, בלואיזיאנה, שנודעה בשם "חורשת החרובים" (Locust Grove). הם התכוונו לבלות את חודשי הקיץ החמים באזור הכפר הרחק ממישור הנהר המוצף למען בריאותם, אך שניהם לקו ב[[מלריה]] או ב[[קדחת צהובה]]. ב-[[15 בספטמבר]] [[1835]] נפטרה שרה בגיל 21 לאחר שלושה חודשי נישואין בלבד. דייוויס עצמו חלה גם הוא קשות ומשפחתו חששה לחייו. בחודש שלאחר מותה של שרה השתפר אט אט מצב בריאותו, אך הוא נותר חלש.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20100108085225/http://mshistory.k12.ms.us/articles/287/jefferson-davis-1808-1889 Lynda Lasswell Crist. "Jefferson Davis (1808-1889)". Mississippi History Now. Archived from the original on 2010-01-08.]}}

בסוף אותה שנה הפליג דייוויס מניו אורלינס ל[[הוואנה]], [[קובה]], לצרכי החלמה. לנסיעה זו הצטרף אליו ג'יימס פמברטון, שהיה העבד היחיד בבעלותו באותה עת. את זמנו שם הוא ניצל לסקור את כוחות הצבא ה[[ספרד]]י שם ולשרטט את ביצוריהם. אף על פי שלא הייתה שום עדות שהצביעה על כוונותיו מעבר לעניין כללי, ידעו הרשויות שם שדייוויס היה קצין צבא לשעבר והתרו בו לחדול מתצפיותיו. מתוך שעמום ומתוך תחושה שבריאותו השתפרה, הוא קנה כרטיס לאנייה שהפליגה ל[[ניו יורק]], ומשם המשיך ל[[וושינגטון די. סי.]] וערך ביקור אצל חברו הוותיק לספסל הלימודים, [[ג'ורג' וולאס ג'ונס]]. זמן קצר לאחר מכן הוא שב עם פמברטון למיסיסיפי.

 

 

ב-[[1840]] החל דייוויס להיות מעורב בפוליטיקה כאשר הוא נכח בפגישה של [[המפלגה הדמוקרטית]] בוויקסבורג ולהפתעתו הוא נבחר כנציג המפלגה בוועידה המדינתית ב[[ג'קסון (מיסיסיפי)|ג'קסון]]. ב-[[1842]] הוא נכח בוועידה הדמוקרטית וב-[[1843]] הוא היה למועמד המפלגה לבית הנבחרים של מיסיסיפי מטעם מחוז וורן-ויקסבורג. במערכת הבחירות הראשונה שלו הוא נחל הפסד. ב-[[1844]] נשלח דייוויס לוועידת המפלגה בפעם השלישית והעניין שלו בפוליטיקה גבר. הוא נבחר כאחד מששת ה[[חבר האלקטורים|אלקטורים]] ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1844|בחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1844]] וסייע במערכת הבחירות ברחבי מיסיסיפי למועמד הדמוקרטי [[ג'יימס פולק]].

==נישואיו השניים והקמת משפחה, בחירתו לקונגרס==

[[קובץ:The photographic history of the Civil War - thousands of scenes photographed 1861-65, with text by many special authorities (1911) (14759727081) (cropped).jpg|ממוזער|250px|[[דאגרוטיפ]] של ג'פרסון דייוויס וורינה מיום חתונתם]]

===בחירתו לקונגרס===

באותה תקופה שוכנע דייוויס להציג את מועמדותו ל[[בית הנבחרים של ארצות הברית]] מטעם מיסיסיפי והחל במסע ברחבי המדינה לקבלת תמיכה. בבחירות אלו הוא ניצח ונכנס לקונגרס ה-29.{{הערה|שם=וירגיניה|[https://www.encyclopediavirginia.org/Davis_Jefferson_1808-1889 Jefferson Davis at Encyclopedia Virginia (encyclopediavirginia.org)]}}

 

==מלחמת ארצות הברית-מקסיקו==

 

בספטמבר [[1846]] השתתף דייוויס ב[[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו#מהלכים ראשונים|קרב מונטריי]], בו הוא הוביל תקיפה מוצלחת על מבצר לה טנריה. ב-[[28 באוקטובר]] הוא התפטר מחברותו בבית הנבחרים.{{הערה|[https://chroniclingamerica.loc.gov/lccn/sn86053972/1846-10-28/ed-1/seq-3/print/image_681x647_from_273,1447_to_1456,2573/ "Chronicling America – The Library of Congress". chroniclingamerica.loc.gov.]}}{{הערה|[https://chroniclingamerica.loc.gov/lccn/sn83016954/1846-11-07/ed-1/seq-3/print/image_681x647_from_1127,6616_to_2225,7660/ The Port-Gibson correspondent. (volume) (Port Gibson, Miss.) 1833-1848, November 07, 1846, Image 3]}} ב-[[22 בפברואר]] [[1847]] הוא לחם בגבורה ב[[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו#המשך המלחמה|קרב בואנה ויסטה]], בו הוא ספג ירייה ברגלו ופונה משם בבטחה על ידי רוברט ה. צילטון.{{הערה|[https://almostchosenpeople.wordpress.com/2010/03/31/jefferson-davis-hero-of-buena-vista/ Jefferson Davis-Hero of Buena Vista, Almost Chosen People, March 31, 2010]}} בהכירו בגבורתו וביוזמתו של דייוויס, אמר עליו הנשיא טיילור, "בתי, אדוני, התברכה בחוש שיפוטי טוב יותר כלפי אנשים בהשוואה אלי".{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=P2sc0AFYdsoC&pg=PA31&lpg=PA31&dq=Taylor+is+reputed+to+have+said,+%22My+daughter,+sir,+was+a+better+judge+of+men+than+I+was.%22&source=bl&ots=WPtJbloCnb&sig=ACfU3U3rf7Q9uLi8JaqrWUf1nk-dYPjf8w&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjy9_fkq-XlAhXTUhUIHTjqBVEQ6AEwAHoECAcQAQ#v=onepage&q=Taylor%20is%20reputed%20to%20have%20said%2C%20%22My%20daughter%2C%20sir%2C%20was%20a%20better%20judge%20of%20men%20than%20I%20was.%22&f=false Jefferson Davis - Leaders of the Civil War era, Infobase Publishing, 2009, p. 31.]}} ב-[[17 במאי]] הציע הנשיא פולק לדייוויס מינוי פדרלי לדרגת [[בריגדיר גנרל]] ופיקוד על [[בריגדה|בריגדת]] [[מיליציה]]. דייוויס דחה את המינוי בטענה ש[[חוקת ארצות הברית]] מוסרת את הסמכות למינוי קציני מיליציה ל[[מדינות ארצות הברית|מדינות]] ולא לממשל הפדרלי.{{הערה|[https://americanhistory.si.edu/collections/search/object/nmah_414665 Mississippi Rifle, National Museum of American History]}}

כהוקרה לשירותו של דייוויס במלחמה מינה אותו [[מושל מיסיסיפי]], [[אלברט ג. בראון]] {{אנ|Albert G. Brown}}, לכהן כחבר [[סנאט ארצות הברית]] מטעם מיסיסיפי, במקומו של הסנאטור הדמוקרט [[ג'סי ספייט]] {{אנ|Jesse Speight}} שמת ב-[[14 במאי]] [[1847]]. דייוויס, שגם הוא היה דמוקרט, החל את כהונתו הזמנית ב-[[5 בדצמבר]] ובינואר [[1848]] הוא נבחר על ידי בית המחוקקים של מיסיסיפי כדי לכהן במשך שנתיים נוספות. בדצמבר מונה דייוויס כנגיד [[סמית'סוניאן|מכון סמית'סוניאן]].{{הערה|שם=קונגרס|[http://bioguide.congress.gov/scripts/biodisplay.pl?index=D000113 ג'פרסון דייוויס] ב[[המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית|מדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית]] {{אנגלית}}}}

 

 

קבוצה של מהפכנים קובנים בהנהגתו של ההרפתקן ה[[ונצואלה|ונצואלי]] נרקיסו לופז, התכוונה לשחרר את קובה מהשלטון הספרדי בכוח הזרוע. בחפשם מפקד צבאי למשלחת [[פיליבסטר#מקור השם|שכירי חרב]], הם הציעו את התפקיד קודם כל לגנרל ויליאם ג. וורת', אך זה מת לפני שהגיע לידי החלטה. בקיץ [[1879]] ביקר לופז את דייוויס וביקש ממנו לפקד על המשלחת. הוא הציע לו תשלום מידי של 100,000 [[דולר אמריקני|דולר]] (2 מיליון דולר בערכים של 2013), בנוסף לסכום זהה כאשר קובה תשוחרר. דייוויס דחה את ההצעה, באומרו שאין זה עולה בקנה אחד עם חובתו כסנאטור. כאשר נשאל אם הוא ממליץ על מישהו אחר, הציע דייוויס את [[רוברט אדוארד לי]], אז [[מייג'ור]] בצבא שהוצב אז ב[[בולטימור]]. לופז פנה ללי שגם הוא דחה את ההצעה מתוך מחויבותו לתפקידו.{{הערה|[http://www.latinamericanstudies.org/articles/Mississippi-Winter-02.pdf Antonio Rafael de la Cova, The Taylor Administration Versus Mississippi Sovereignty: The Round Island Expedition of 1849, The Journal of Mississipi History, Volume LXJI, NQ4 Winter 2000, p. 298.]}}

 

===שובו לסנאט===

 

כהונתו המחודשת של דייוויס בסנאט הופרעה בראשית [[1858]] כתוצאה ממחלה שהחלה כ[[הצטננות]] קשה שסיכנה אותו באובדן עינו השמאלית. הוא נאלץ להישאר בחדר חשוך במשך ארבעה שבועות. את קיץ אותה שנה הוא בילה ב[[פורטלנד (מיין)|פורטלנד]], [[מיין]]. ב[[יום העצמאות (ארצות הברית)|יום העצמאות]] הוא נשא נאום נגד הפרישה על סיפונה של ספינה ליד [[בוסטון]]. ב-[[11 באוקטובר]] הוא שוב האיץ לשמור על שלמות האיחוד בנאום שנשא באולם פניול שבבוסטון ושב לסנאט מיד לאחר מכן.{{הערה|[http://www.newenglandhistoricalsociety.com/mother-anns-work-lot-embarrassing-ghosts-visited-shakers/ Jefferson Davis in New England – The Unlikely Campaign, New England Historical Society.]}}

כעת ניצב דייוויס מול ההחלטה הגורלית ביותר בקריירה שלו: למנוע את תגבור פורט סאמטר או לאפשר אותו. יחד עם חברי הקבינט שלו הוא החליט לדרוש שחיל המצב הפדרלי ייכנע, ואם יסרב, להשתמש בכוח כדי למנוע תגבור לפני הגעת הצי. אנדרסון לא נכנע. באישורו של דייוויס, החל בורגארד את [[קרב פורט סאמטר|הרעשת המבצר]] עם עלות השחר ב-[[12 באפריל]]. כוחות הקונפדרציה המשיכו את הרעשת המבצר עד כניעתו יומיים לאחר מכן. איש לא נהרג בדו-קרב הארטילרי, אך משמעות התקפת בסיס אמריקאי הייתה שהלחימה החלה. הנשיא לינקולן הורה ל-75,000 אנשי מיליציה לצעוד דרומה כדי לתפוס מחדש את רכוש הממשלה. הן בצפון והן בדרום החלו להתקיים הפגנות בהן דרשו המפגינים לפתוח במלחמה. [[מלחמת האזרחים של ארצות הברית]] החלה.{{הערה|[http://blueandgraytrail.com/event/Fort_Sumter Fort Sumter, blueandgraytrail.com]}}

===הדאגה למאמץ המלחמתי===

 

בפרוץ המלחמה, כמעט 21 מיליון חיו במדינות הצפון, בהשוואה ל-9 מיליון בדרום.{{הערה|[https://www2.census.gov/library/publications/decennial/1860/population/1860a-02.pdf?# 1860 Census: Population of the United States]}} בעוד שאוכלוסיית הצפון הייתה כמעט כולה לבנה, בדרום חיה אוכלוסייה עצומה של עבדים שחורים ו[[אנשים של צבע|בני תערובת]]. בעוד שאלו האחרונים היו חופשיים, הגיוס לצבא הייתה זכותם של גברים לבנים בלבד. דרומיים רבים היו אחוזי אימה מהאפשרות שגברים שחורים יאחזו בכלי נשק. למעט גברים זקנים ונערים, מספר הגברים הלבנים שיכלו לשרת בצבא היה פחות משני מיליון. מעמסה נוספת הייתה הצורך לפקח על כמעט ארבעה מיליון עבדים שחורים, שכן לא היה כל אמון ביניהם לבין בעליהם. לרשות הצפון עמדה יכולת תעשייתית רחבה בהשוואה לזו של הדרום. בצפון נבנו כמעט כל ה[[קטר (רכבת)|קטרים]], [[אוניית קיטור|אניות הקיטור]] והמכונות התעשייתיות ורשת הרכבות שלו הייתה נרחבת ומפותחת יותר. כמעט כל מאגרי התחמושת היו בצפון, בעוד שמרכיבים קריטיים לייצור [[אבק שרפה]] היו במשורה בדרום.

===הממשל והקבינט===

[[קובץ:ConfederateCabinet.jpg|ממוזער|250px|הקבינט הראשון של הקונפדרציה. משמאל לימין: [[יהודה פיליפ בנימין]], [[סטיבן מלורי]], [[כריסטופר ממינגר]], [[אלכסנדר סטיבנס]], [[ל'רוי פופ ווקר]], ג'פרסון דייוויס, [[ג'ון רייגן]], [[רוברט טומבס]].]]

 

מאז ייסוד הקונפדרציה, בין שאר השיקולים בנוגע לזכויות המדינות, אחד הגורמים לבחירותיו של דייוויס לחברי הקבינט היה ייצוג מגוון של אישים מהמדינות השונות. הוא היה תלוי בין השאר בהמלצותיהם של חברי קונגרס ואישים בולטים אחרים. גישה זו סייעה לשמור על יחסים טובים בין [[רשות מבצעת|הזרוע המבצעת]] ל[[רשות מחוקקת|זרוע המחוקקת]]. מאידך זה גרם גם לתלונות מיותר ויותר מדינות, שכן מדינות נוספות הצטרפו לקונפדרציה ומספר המדינות החברות עלה על מספר המושבים בקבינט.

ב-[[19 במאי]] [[1865]] נכלא דייוויס בפורט מנורו שעל חוף [[וירג'יניה]]. בהוראתו של הגנרל נלסון מילס, מפקד המבצר, הונחו אזיקים על רגליו. לדייוויס לא הותר לקבל מבקרים והוא לא הורשה להחזיק שום ספר למעט ה[[תנ"ך]]. מצב בריאותו החמיר והרופא במבצר התריע שחייו של דייוויס בסכנה, אך הוא המשיך להיות כלוא בתנאים אלו במשך כמה חודשים עד לסוף הסתיו של אותה השנה כאשר תנאי כליאתו שופרו. באמצע [[1866]] סיים גנרל מילס את תפקידו במקום והיחס לדייוויס שופר עוד יותר.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=5nlFAa-kiHsC&pg=PA50&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Wooster, Robert (1996). Nelson A. Miles and the Twilight of the Frontier Army. University of Nebraska Press. Pp. 36-46.]}}

 

 

בשלב זה הורשו ורינה ובתם הצעירה ויני להצטרף לדייוויס ובסופו של דבר שוכנה המשפחה במגורי הקצינים. בעת מאסרו הואשם דיוויס ב[[בגידה]]. אחד מעורכי דינו היה מושל [[מרילנד]] לשעבר, [[תומאס פראט]].{{הערה|[https://historica.fandom.com/wiki/Thomas_Pratt_(Maryland) Thomas Pratt (Maryland), historica.fandom.com]}} ב-[[1865]] התנהל דיון ער בנוגע לעריכתם של משפטי בגידה, בעיקר נגד דייוויס. בעוד שלא היה על כך קונצנזוס בקבינט של הנשיא [[אנדרו ג'ונסון]], ב-[[11 ביוני]] [[1866]] הצביע [[בית הנבחרים של ארצות הברית]] על העמדתו של דייוויס למשפט ברוב של 105 תומכים ו-19 מתנגדים. אף על פי שדייוויס עצמו היה מעוניין בקיומו של משפט כזה, לא נערכו שום משפטי בגידה כנגד אף אחד, שכן התחושה הייתה שלא תופק מהן שום תועלת והם רק יזיקו למאמצי הפיוס. היה גם חשש באותה תקופה שמשפטים כאלו עשויים להוביל להחלטה שיפוטית שתיתן תוקף ל[[חוקתיות]] של זכות הפרישה (בהמשך בוטלה זכות זו על ידי [[בית המשפט העליון של ארצות הברית|בית המשפט העליון]] בפסק דין "טקסס נגד וייט" {{אנ|Texas v. White}} משנת [[1869]] שהכריז שזכות הפרישה נוגדת את [[חוקת ארצות הברית]]).{{הערה|שם=בליי|[https://books.google.co.il/books?id=3R-yvmpYaqAC&pg=PA57&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Blight, David W. (2009). Race and Reunion. Harvard University Press. p. 57.]}}{{הערה|שם=דויטש|[https://books.google.co.il/books?id=30UsLWMjJLcC&pg=PA140&redir_esc=y&hl=iw#v=onepage&q&f=false Deutsch, Eberhard P. (February 1966). "United States v. Jefferson Davis: Constitutional Issues in the Trial for Treason". American Bar Association Journal. American Bar Association. 52 (2): 139–45.]}}

בשלב הראשון זומן [[חבר מושבעים]] של 12 שחורים ו-12 לבנים למשפט בניהולו של השופט ג'ון קרטיס אנדרווד.

 

 

==שנותיו האחרונות==

ג'פרסון דייוויס ראה בשלטון ה"[[כושי]] וה[[יאנקי]]" בדרום כמדכא, ואת דעתו זו הוא הביע כבר ב-[[1871]] ובעיקר לאחר [[1873]].{{הערה|[https://www.ancientfaces.com/article/the-debate-over-confederate-statues/139 Kathy Pinna, The Debate Over Confederate Statues, AncientFaces, Sep 07, 2017. ]}} כמו רבים מבני זמנו, הוא האמין שהשחורים נחותים בהשוואה ללבנים. אחד מהביוגרפים המודרניים שלו מאמין שדייוויס העדיף את קיומו של הסדר החברתי הדרומי שכלל "מדינה לבנה דמוקרטית המבוססת על שליטה בבני הגזע השחור הממודרים".{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=j05vwNRXi-0C&pg=PA649&lpg=PA649&dq=democratic+white+polity+based+firmly+on+dominance+of+a+controlled+and+excluded+black+caste&source=bl&ots=HFpnqVauXA&sig=ACfU3U3yn179OM5l_oQvl5I0GYRX4h3GiQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwilrpH9uOrlAhXYQhUIHU-MCtgQ6AEwCnoECAgQAQ#v=onepage&q=democratic%20white%20polity%20based%20firmly%20on%20dominance%20of%20a%20controlled%20and%20excluded%20black%20caste&f=false William J. Cooper, Jefferson Davis, American, Knopf Doubleday Publishing Group, 2010, p. 649.]}}

 

 

תוך כדי התנהלות משפטית זו, קיים דייוויס נסיעה עסקית נוספת לליברפול. הפעם הוא שאף לקבל משרה בחברת הביטוח המלכותית, אך זו דחתה את פניו. חברות ביטוח נוספות דחו אותו אף הן. לאחר מכן הוא ערך ביקור אצל הנציג לשעבר של הקונפדרציה ב[[פריז]], ג'ון סלידל. הוא ניסה לקיים שיתוף פעולה עם חברת קרקעות כדי לסייע לאנשי הדרום או כדי לעודד הגירה לדרום. בשובו לארצות הברית הוא האשים את [[המפלגה הרפובליקנית|הרפובליקנים]] שהעניקו זכויות פוליטיות לשחורים שגרמו להם להיות "יותר עצלים ובלתי ניתנים לשליטה". הוא בדק אפשרות להשקעה במכרות ב[[ארקנסו]] ותמך במיזם למכונה לייצור קרח שכשל. ב-1876 הוא הוזמן ל[[טקסס]], אך דחה את ההצעה להתמנות כנשיא הראשון של "הקולג' לחקלאות ולמכניקה של טקסס" (כיום אוניברסיטת A&M) בשל השכר הנמוך שהוצע לו. חברת עמק המיסיסיפי, שבסיסה היה באנגליה, ביקשה לעודד הגירה אירופאית והשקעות מאנגליה, אך דייוויס דחה את ההצעה להתמנות כנשיא החברה עד להסדרת תנאי שכרו, אף על פי שהוא קיים סיור באזור כדי לגייס את תמיכת הציבור.

==כתיבת זכרונותיו==

[[קובץ:Beauvoir 01.JPG|ממוזער|250px|בובואר, ביתו האחרון של ג'פרסון דייוויס, בילוקסי, מיסיסיפי.]]

 

ב-[[1877]] שרה אן אליס דורסי, אלמנה עשירה וסופרת שדייוויס ורעייתו הכירו עוד מילדותה ושהעניקה תמיכה ל"מטרה האבודה" {{אנ|Lost Cause of the Confederacy}}, הזמינה אותם להתארח באחוזתה "בובואר" שעל חוף [[מפרץ מקסיקו]], בבילוקסי, מיסיסיפי. בעלה של דורסי, סמואל דורסי ממרילנד, רכש את האחוזה ב-[[1873]] ושנתיים לאחר מכן נפטר. דורסי רצתה לתת לדייוויס מקום שקט שבו הוא יוכל לכתוב את ספרו עבור הוצאת אפלטון. היא סיפקה לו בקתה לשימושו וכן סייעה לו בכתיבה באמצעות עזרה בארגון, הכתבה, עריכה ועידוד. דייוויס סירב לקבל צדקה באופן גלוי, אך הסכים לרכוש את הבקתה במחיר צנוע. בינואר [[1878]] כתבה דורסי, בהכירה את מצבה הבריאותי (היא חלתה ב[[סרטן השד]]), את צוואתה בעזרתו של וולטהול, בה היא ציוותה את שלוש האחוזות הקטנות שנותרו לה בלואיזיאנה וכמה נכסים פיננסיים בשווי של 50,000 דולר (1.27 מיליון דולר בערכים של המאה ה-21) לדייוויס, במידה והוא יחיה אחריה ואם הוא ילך לעולמו לפניה, לבתו ויני.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20160925003659/http://www.lahistory.org/site21.php Louisiana Historical Association. "Dorsey, Sarah Anne Ellis". A Dictionary of Louisiana Biography (lahist.org). Archived from the original on September 25, 2016.]}} דורסי נפטרה ב-[[1879]] ובאותה עת התגוררו דייוויס ובתו בבובואר. קרובי משפחתה של דורסי הגישו ערעור על הצוואה שנישלה אותם. הם טענו שדייוויס השפיע עליה בצורה בלתי הוגנת. במרץ [[1880]] דחה בית המשפט את תביעתם.

==הנצחתו==

[[קובץ:Jefferson Davis Library & Museum 2014.jpg|ממוזער|250px|הספריה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'פרסון דייוויס בבובואר, בילוקסי, מיסיסיפי.]]

 

מקומות ואתרים נוספים שמנציחים את דייוויס הם:

* דמותו של דייוויס הופיעה על כמה בולים שהונפקו על ידי הקונפדרציה, כולל הבול הראשון שהונפק ב-[[1861]]. ב-[[1995]] הופיעה דמותו על בול מתוך סדרה של 20 בולים שהוצאו לרגל יום השנה ה-130 לתום מלחמת האזרחים.{{הערה|[https://arago.si.edu/record_192343_img_1.html "32c Jefferson Davis single". Smithsonian National Postal Museum.]}}

* יחד עם דמויותיהם של [[רוברט אדוארד לי]] ו[[תומאס ג'ונתן ג'קסון]], מופיעה דמותו של דייוויס על תבליט אבן החקוק על סטון מאונטיין שבג'ורג'יה. בול המתאר תבליט זה הוצא ב-[[1970]].{{הערה|[https://arago.si.edu/category_2029483.html "Stone Mountain Memorial Issue". Smithsonian National Postal Museum.]}}

* '''מסמכי ג'פרסון דייוויס''', השמורים ב[[אוניברסיטת רייס]] שב[[יוסטון]], [[טקסס]], הוא מיזם לפרסום מסמכים הקשורים לדייוויס. המיזם קיים מראשית [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] והוא פרסם 13 כרכים של המסמכים, הראשון ב-[[1971]] והאחרון עד כה ב-[[2012]]. שני כרכים נוספים אמורים לצאת והאוסף כולו מכיל כ-100,000 מסמכים.{{הערה|[https://jeffersondavis.rice.edu/ "The Papers of Jefferson Davis". Rice University.]}}

 

==יום הולדתו==

==השבת אזרחותו==

[[חוקי האזרחות (ארצות הברית)|האזרחות האמריקאית]] של הגנרל לי הושבה בדיעבד ב-[[1975]]. ההחלטה על השבת אזרחותו של דייוויס לא נכללה בהחלטות קודמות להשבת האזרחות של בכירי הקונפדרציה ובעקבות השבת אזרחותו של לי התעוררה דרישה ציבורית להשיב לדייוויס את אזרחותו. מהלך זה הושלם עם העברת החלטה משותפת של שני בתי הקונגרס ב-[[17 באוקטובר]] [[1978]]. בעת החתימה על חוק זה התייחס [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ימי קרטר]] אליה כצעד האחרון של הפיוס לאחר מלחמת האזרחים.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20130526224740/http://www.presidency.ucsb.edu/ws/?pid=29993/# "Jimmy Carter: Restoration of Citizenship Rights to Jefferson F. Davis Statement on Signing S. J. Res. 16 into Law". American Presidency Project. Archived from the original on May 26, 2013.]}}