גרשם שלום – הבדלי גרסאות

שלום שאף להגיע להידברות עם ה[[ערבים]]. באביב שנת [[1925]], שנתיים בלבד אחרילאחר שהגיע ל[[ירושלים]] הוא הקים, יחד עם [[ארתור רופין]], [[ר' בנימין]] (יהושע רדלר-פלדמן), [[שמואל הוגו ברגמן]], [[יהודה לייב מאגנס]], [[הנס קוהן]], [[חיים מרגליות קלווריסקי]], [[יעקב טהון]], [[יוסף לוריא]], [[יצחק אפשטיין]] ואחרים, את [[ברית שלום]], אגודה ששאפה להגיע לפשרה טריטוריאלית בין היהודים לערבים בארץ ישראל ולהקמתה של [[מדינה דו-לאומית]]. האגודה חתרה להסדר חוקתי, שיבטיח שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה, ועם זאת ראתה את עצמה רק כקבוצת עיון, שבמסגרתה יתקיימו דיונים בשאלה הערבית, ולא כמפלגה פוליטית. על אף [[מאורעות תרפ"ט]] סירב שלום לוותר על שאיפתו לחיות בשלום עם ערביי ארץ ישראל, ובמאמר שכתב בגרמנית הזהיר כי אם יפסיקו אנשים בארץ להאמין בדו קיום, תיוותר דרכם האלימה של הרוויזיוניסטים בלבד. האגודה התפרקה בשנת [[1933]], עקב חילוקי דעות בין חבריה, וכן משום שלא זכתה להכרה ותמיכהולתמיכה של המוסדות הציוניםהציוניים ושל היישוב היהודי בארץ.{{הערה|1=גרשם שלום, "8 מאמרים על ברית שלום", '''עוד דבר''', עמ' 61–92, וכן בעמ' 516; ראו גם: גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' מג.}}

בשנת תש"ט (1949) התפטר שלום מחברותו באגודת שוחרי האוניברסיטה העברית כמחאה על חוות דעת שהתקבלה באגודה כנגד פעילות פוליטית של מרצי האוניברסיטה. במכתב ה[[התפטרות]] ששלח לאגודה הסביר שלום כי לכל אדם בכל מוסד ישנה הזכות להביע את דעתו הפוליטית, גם אם דעה זו מנוגדת לקו הפוליטי של המוסד שבו הוא עובד.{{הערה|1=ראו מכתבו של שלום אצל גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' מ"ג.}}

שלום התנגד לחזרתו של בן-גוריון לפוליטיקה במפלגת [[רפ"י]], והיה בין החותמים על עצומת תמיכה ציבורית ב[[לוי אשכול]], שפורסמה ב-[[Jerusalem Post]], בשנת 1965.{{הערה|שם=תערוכת_זיכרון_מד|1=גרשם שלום, תערוכת זיכרון, עמ' מד.}} מכתב נוסף שכתב בקשר לבן-גוריון התפרסם בעתוןבעיתון [[הארץ]] ב-24 באפריל 1968, ונשא את הכותרת: "ענווה מפוקפקת".{{הערה|1=המכתב התפרסם שוב אצל שלום, '''עוד דבר''', עמ' 503.}} במכתב, תקף שלום את בן-גוריון על סירובו לקבל את [[פרס ישראל]] על מפעל חיים, והאשים אותו בפגיעה במעמד הפרס מנימוקים לא ענייניים (שלום סבר כי הסיבה האמיתית לסירובו של בן-גוריון נובעת ממורת רוחו מממשלת ישראל או מ[[שר החינוך]] שלה), תוך שהוא מסווה זאת בטענה כי הוא לא ראוי לפרס מאחר שלא עשה אלא את חובתו. כנגד דברים אלה של בן-גוריון כתב שלום כי הם מעוררים ספק לגבי הצורך בפרס זה, שהרי מרבית הזוכים בפרס זה זכו בו על פועלם אותו עשו במהלך מילוי חובתם.