הסכמה מדעת – הבדלי גרסאות

דוקטרינת ההסכמה מדעת, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק זכויות החולה, הולכת מתפתחת בהלכותיו של [[בית המשפט העליון]]. למשל, בית המשפט העליון קבע, בתיק ערעור אזרחי 2124/12 '''שירותי בריאות כללית נ' פלונית''' (2014), בעניינה של אישה שביקשה לבצע בדיקות גנטיות לגילוי מומים בעובר, כי חובת הגילוי במסגרת מסירת המידע לשם קבלת ההסכמה מדעת, עשויה להיות רחבה, וכוללת גם בדיקות חדשניות המוכרות בפרקטיקה הרפואית ושניתן לבצען רק באופן פרטי. באותו המקרה, לא נמסר למטופלת מידע על האפשרות לבצע בדיקה לגילוי [http://www.wikirefua.org.il/index.php/%D7%AA%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A7%D7%A1_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A8_-_Fragile_x_syndrome תסמונת ה-X השביר], ותסמונת זו התגלתה לבסוף בעובר. התפתחות שכזו, שמרחיבה את היקף האחריות של רופאים בתיקי [[רשלנות רפואית]], מדאיגה את העוסקים ברפואה וגורמת, בין היתר, לעידוד תופעת הרפואה המתגוננת.{{הערה|להרחבה, ראו: נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי, טיפול רפואי כפוי בעידן ההסכמה מדעת, 197-216 (2015).}} דוגמה לכך היא גילוי דעת של איגוד הגניקולוגיםהגינקולוגים ממאי 2015, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, כי מומלץ לכל אישה לפנות ל[[ייעוץ גנטי]] פרטי, גם כשאינן בסיכון.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת = איגוד הגינקולוגים: כל אישה בהריון צריכה ייעוץ גנטי|כתובת = http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4655995,00.html|אתר = ynet|תאריך_וידוא = 2016-01-10}}}}